עומס מוגזם של סניפים במרכז לעומת היצע נמוך מדי בפריפריה

בכמה מתחמים בישראל קיימים ליקויים בתחרות הקמעונאית? בדו"ח קדמי חולקה ישראל ל־6,000 מתחמים שונים, כש־40% מהם הוגדרו בדו"ח כריכוזיים מאוד. מובן שלא כל המתחמים נכללו בבדיקת המחירים של "כלכליסט", אך בעזרת חברת פוינטס, מיפוי עסקי, ניסינו לסנן כמה מתחמים המלמדים על עוצמת התחרות באזורים השונים.

את המתחמים האלה ניתן לחלק לכמה סוגים: מתחמים בפריפריה כגון מצפה רמון וירוחם, שכל אחד מהם "זוכה" לסניף אחד בלבד של רשת מאורגנת (במקרה שלהן, שופרסל שלי), ללא תחרות מרשתות הדיסקאונט הקטנות יותר כמו רמי לוי ואושר עד, וללא גישה קרובה לחנות דיסקאונט הנמנית עם אחת מהרשתות הארציות (שופרסל דיל או מגה בול). מתחמים אלה מתאפיינים גם בצפיפות נמוכה יחסית של אוכלוסייה - מה שמוריד את הכדאיות עבור רשתות חדשות להיכנס לפעילות באותו מתחם.

קדמי. לעודד פתיחת חנויות במקומות הנכונים | צילום: מיקי אלון

קדמי לא יכול להכריח את הרשתות הקטנות להגיע לפריפריה ולמתחמים דלי התחרות, אך בדו"ח כן נכללו כמה צעדים ובראשם: הקלת הבירוקרטיה מול הרשויות המקומיות בפתיחת סניפים חדשים; מתן עדיפות בהקצאת קרקעות לסניפים חדשים; הקטנת יכולת הרשתות הגדולות להתרחב במתחמים שבהם הן מחזיקות נתח גדול; וכן ביקורת על סעיפים בהסכמי שכירות האוסרים מתן קרקע לקמעונאים מתחרים.

אחרי המתחמים בפריפריה מגיעים המתחמים הצפופים יותר אך שעדיין לא קיימת בהם תחרות מספקת. כך למשל אריאל, עם שני סניפי מגה בעיר ועוד סניף אחד בלבד של רשת דיסקאונט תחת המותג יש (הרשת החרדית של שופרסל), או מתחם כמו עתלית, שם יש חנות אחת ובודדה של מחסני כמעט חינם.

אבל המתחמים שקיבלו את היחס הרב ביותר בדו"ח היו מתחמים שבהם אותן רשתות מפעילות מספר רב של סניפים, תחת הרשת העירונית. במרכזים אלה תצטרך הוועדה להחליט כאמור אם היא תחייב רשתות לסגור או למכור סניפים, או פשוט לא לפתוח חדשים.

כך למשל, במתחם יד אליהו־כפר שלם בתל אביב נמצאו ארבעה סניפי מגה בעיר ללא כל תחרות ברדיוס של ק"מ; ברמת אביב הישנה נמצאו ארבעה סניפי שופרסל מול סניף אחד של מגה ברדיוס של קילומטר (באותו מתחם קיימים שני סניפי שופרסל שלי במרחק מאות מטרים בלבד); ואזור עבר הירקון המזרחי בתל אביב, שם נלחמים שישה סניפים של מגה בשני סניפי טיב טעם ובסניף אחד של שופרסל.