צילום: עמית שעל
פרופ' אמיר זיו: "תוכניות MBA הן לא מאוד מעמיקות"
זיו, סגן דקאן בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת קולומביה, פס הייצור של צעירי וול סטריט, מודה שהרמה האקדמית איננה העיקר בלימודים אבל מאמין ביכולתם ליצור מנהלים טובים יותר, גם אחרי המשבר
מה דעתך על לימודי תואר ראשון במינהל עסקים?
"בזבוז זמן. לבן שלי לא נתתי בשום אופן לעשות את זה".
ותואר שני במינהל עסקים, MBA, זה לא בזבוז זמן?
"לא".
יש תחושה שיותר מאשר הוא תוכנית אקדמית, ה־MBA הוא מנגנון סינון שנועד לסייע לחברות לגייס מועמדים שעברו כבר סלקציה.
"ל־MBA יש כמה רבדים. זה מנגנון סינון אבל זה גם מקום שבו לומדים תכנים, וגם מקום שבו יוצרים קשרים".
ומה עם רמת הלימודים? יש אנשי אקדמיה שטוענים שזה בכלל לא תואר אקדמי.
"הביקורת על רמת הלימודים במינהל עסקים מגיעה מתחומים שבהם המרצים מלמדים את הסטודנטים הרבה על תחום צר. MBA, להבדיל מרפואה או משפטים או ארכיטקטורה, זאת תוכנית רחבה ולא מאוד מעמיקה. אני מלמד את הסטודנטים שלי הרבה תכנים שמהם הם מפיקים דברים אחרים. לכן, אני מסכים לטענה שהרמה האקדמית בלימודי מינהל עסקים שונה מאשר בדיסציפלינות אחרות".
נמוכה יותר?
"אני לא אומר נמוכה. שונה".
צעירים שאפתנים
פרופ' אמיר זיו (53) הוא סגן דקאן בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק (CBS, Columbia Business School), הנחשב, לצד וורטון, לבית הספר המזוהה ביותר בעולם עם תעשיית הכספים של וול סטריט - פס ייצור לצעירים שאפתנים שחולמים להשתלב בשדרת הניהול המתגמלת בבנקים, בחברות הברוקרים ובקרנות הגידור שבעיר. זיו, פרופ' למימון ולחשבונאות, אומר בראיון ל"מוסף כלכליסט" כי המשבר הפיננסי והמחאה ברחובות ניו יורק לא גרמו לסטודנטים להפסיק להתדפק על דלתות המוסד שבו הוא מלמד מאז 1994. למרות שכר הלימוד הגבוה, העומד על כ־110 אלף דולר לתואר הנפרס על פני שנתיים, ממשיכים בוגרי תואר ראשון מרחבי ארצות הברית והעולם להזרים בקשות למשרד הקבלה של CBS. בתמורה, הם מאמינים, יקבלו בתוך שנתיים רשת של קשרים, כישורי ניהול ודיפלומה של אחד המותגים הנוצצים באקדמיה האמריקאית. בשנה האחרונה החלו ללמוד בתוכנית הרגילה 750 סטודנטים, ואילו בתוכנית המנהלים, הנמשכת אף היא שנתיים ועולה 160 אלף דולר, החלו ללמוד עוד 300. במילים אחרות, בכל רגע נתון לומדים ב־CBS כ־2,000 סטודנטים למינהל עסקים, שמזרימים לבית הספר שכר לימוד שנתי של כ־130 מיליון דולר.
זיו פוגש אותי בבית קפה מנומנם ברעננה, בסמוך לבית הוריו, שיושבים בו בעיקר תיכוניסטים מקומיים. עם גינוני נימוס אמריקאיים, הוא נכנס לבית הקפה במכנסיים וחולצה מגוהצים למשעי ומזמין קפה בכוס טייק אוויי, כמנהג הניו־יורקרים שתמיד ממהרים.
הוא הגיע לארץ לכמה ימים להשתתף בכנס מימון שמארגנת הפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב, שבשנים האחרונות התחילה לקדם תוכניות לימוד למנהלים, תוך הבנה שאלה יכולות לגבות שכר לימוד גבוה ולתמוך בתוכניות הציבוריות שמנהיגה הפקולטה. אבל לזיו יש לא מעט ביקורת על אותן תוכניות אקזקוטיביות, שקיימות בכל האוניברסיטאות בישראל.
"תוכניות ה־MBA בארץ שונות מאלה שקיימות בארצות הברית. כל התוכניות בארץ, אולי חוץ מתוכנית קטנה של בן־גוריון שמיועדת לאנשים צעירים מאוד, הן בעצם תוכניות למנהלים, כי הרי כולם עובדים במקביל ללימודים. ההבדל בין התוכניות שנקראות תוכניות למנהלים לתוכניות הרגילות הוא רק כמה כסף אתה דורש מהסטודנטים וכמה אתה מוותר להם ועושה להם הנחות בתנאי הקבלה ובלימודים עצמם. בקולומביה, מי שרוצה להתקבל לתוכנית למנהלים עובר את אותה ועדת קבלה שעובר מועמד רגיל. בארץ זה לא כך".
מחובר לסטודנטים הישראלים
זיו, שגדל בחיפה ונשוי למי שהיתה חברתו בתיכון, נמצא כבר שנים במעוזים האליטיסטיים של האקדמיה האמריקאית. לאחר שלמד תואר ראשון ושני בכלכלה וחשבונאות באוניברסיטת חיפה נסע לעמק הסיליקון וכתב דוקטורט בחשבונאות באוניברסיטת סטנפורד. לאחר מכן לימד כמה שנים בבית הספר לניהול של אוניברסיטת ייל, עד שב־1994 קיבל הצעה מאוניברסיטת קולומביה. מאז הוא שם, למעט כמה שנים שבהן שב ארצה, לרעננה, ולימד במרכז הבינתחומי בהרצליה.
הוא מתגורר בניו ג'רזי אבל מודה שהיה מעדיף לגור במנהטן ("אשתי לא מוכנה. היא אוהבת את השקט"). אב לשלושה, שנעים בין הישראליות של הוריהם לאמריקאיות של סביבתם. הבכור, זה שנאסר עליו ללמוד מינהל עסקים לתואר ראשון, למד כלכלה ולאחר מכן MBA בהרווארד. הצעירה יותר סיימה לימודי היסטוריה בסטנפורד ושוקלת להיות עיתונאית. השלישי עדיין לומד בבית הספר.
זיו מדגיש שהוא מחובר לישראליות שלו, ומכאן שגם ל־15–20 הישראלים שבאים בכל שנה ללמוד בתוכנית ה־MBA של קולומביה. הוא יודע שמדובר בצעד לא פשוט מבחינת רובם, אבל מאמין שזה שווה את זה. הלימודים, הוא מודה, יקרים להחריד, כמעט נטולי מלגות, וכיום אין כבר אפשרות לקחת הלוואות מבנקים מקומיים, כפי שהיה בעבר. הישראלים שמגיעים ללימודים מצליחים לגרד את הסכום מהבית, מההורים או מהלוואות מבנקים בארץ. רובם עושים זאת בתקווה להיכנס למועדון האקסקלוסיבי של אנשים שמשתכרים מאות אלפי דולרים בשנה ולהתקדם אל תפקידים שלא יכלו להגיע אליהם בדרך אחרת. חלקם הגדול בוחרים להישאר באמריקה לשנים ארוכות, וכמעט כולם נשארים לפחות כמה שנים כדי להחזיר את השקעת העתק בלימודים.
הישראלים, אומר זיו, אינם שונים בשאיפותיהם מחבריהם האמריקאים, האירופים או האסייתים. הם רוצים להתקדם לדרגות ניהול, לעשות כסף, להקים עסקים, ממש כפי שהמועמדים ממדינות אחרות רוצים. "מה שכן", הוא אומר, "האיכויות שלהם קצת אחרות. הם הרבה יותר יזמים ועם חוצפה, ובאופן כללי הרבה יותר טובים מהנתונים היבשים שלהם. ישראלי בקולומביה כמעט תמיד טוב יותר מתוצאות מבחן ה־GMAT או מציוני התואר הראשון שלו, בעוד שאצל מועמדים ממדינות אחרות זה בדרך כלל הפוך. מצד שני, להרבה מהישראלים עדיין חסר העידון הבינלאומי שיש לסטודנטים ממדינות אחרות".
מגיעים אליכם ישראלים עם רקע טכנולוגי או בעיקר אנשים שנוטים לפיננסים?
"פחות טכנולוגי. הם הולכים לסטנפורד. אלינו מגיעים הרבה בוגרי כלכלה, חשבונאות ומשפטים. הרבה עורכי דין שרוצים לעשות הסבה לעסקים".
רייכמן משלם כמו באמריקה
CBS נמצא באופן קבוע בעשירייה הראשונה בדירוגים של בתי הספר למינהל עסקים בארצות הברית, דירוגים שמשקללים את רמתם האקדמית עם נתונים חוץ־אקדמיים כמו השכר שמשתכרים בוגרי בתי הספר עם תום הלימודים. הדירוגים הללו זוכים ללא מעט ביקורת, אבל גם לעניין עצום מצד הסטודנטים הפוטנציאליים.
קולומביה, שבוגריה נוטים להשתלב בתעשיית הפיננסים בניו יורק, נמצאת במיקומים גבוהים ביותר בכל מה שקשור לשכר בוגריה, אף יותר מבתי ספר שנמצאים לפניה בדירוג הכללי, דוגמת נורת'ווסטרן או הרווארד. סכומים אלה, שנעים סביב 140 אלף דולר לשנה עם סיום הלימודים ועשויים לצמוח כיד הדמיון הטובה, גורמים לרבים מהסטודנטים להאמין שההשקעה הכלכלית האדירה תשתלם לאורך זמן.
אחת הביקורות על התוכניות למינהל עסקים בארצות הברית היא שהן משווקות את עצמן בדרך מאוד פשוטה: הן מספרות למועמדים כמה הם ירוויחו אם ילמדו אצלם.
"מי שעושה את המדידות זה לא אנחנו אלא העיתונים השונים".
אבל יש לכם אינטרס לשתף איתם פעולה.
"יש לנו אינטרס לפתח מנהלים טובים".
אבל כסף הוא תמריץ, ואי אפשר להכחיש שכאשר בוגר יודע שהוא ירוויח 150 או 200 אלף דולר לשנה לאחר תום לימודיו, זה עשוי לסנוור. אלה משכורות שהוא לא יצליח להגיע אליהן בדרכים אחרות.
"כסף הוא תמריץ. קריירה היא תמריץ".
גם השכר של מרצים בבתי הספר האלה הוא גבוה מאוד. זה נכון שמרצים למימון וחשבונאות בארצות הברית מרוויחים יותר ממרצים במדעי הרוח והחברה?
"כן".
כמה מרוויח מרצה למימון או לחשבונאות?
"זה חוזה אישי. בתחום המימון מתחילים בסביבות ה־200 אלף דולר למרצה מתחיל, ובכל שנה יש הערכה של הישגיו ואז המשכורת עולה בהתאם".
זה הרבה יותר מאשר בארץ, אף שלפי הפרסומים אוריאל רייכמן, שאצלו לימדת כמה שנים, משלם הרבה.
"ברייכמן משלמים משכורת אמריקאית".
אתם בית ספר שמאוד מזוהה עם וול סטריט. המשבר פגע במספר הסטודנטים שלכם?
"לא. בזמן המשבר דווקא עלה מספר הבקשות ללימודים אצלנו כי כשאין עבודה אנשים נוטים ללמוד. גם מספר הסטודנטים שבחרו להתמחות בפיננסים אצלנו לא ירד משמעותית. הוא היה קצת יותר גבוה ממחצית לפני המשבר, והיום הוא בערך מחצית".
הרבה סטודנטים בארצות הברית נתקעו עם הלוואות לימודים גבוהות שהם לא מצליחים להחזיר בגלל המשבר.
"משבר חובות הסטודנטים בארצות הברית הוא בעייתי מאוד, אבל הוא נובע בעיקר מהלוואות של סטודנטים לתואר ראשון. הסטודנטים האמריקאים שלנו הם כאלה שכבר צברו ניסיון עסקי וקצת כסף. מלבד זאת, רובם מרוויחים לאחר סיום התואר משכורות שמאפשרות להם לעמוד בתנאי ההלוואה. אבל נכון שגם אצלנו יש כאלה שפונים היום לעבודות פחות מכניסות, ואני מניח שביניהם יש מי שמתקשה להשיב את ההלוואה. זאת בעיה לא פשוטה, כי להבדיל מאדם שפושט רגל, הלוואה סטודנטיאלית תרדוף אותך עד שתחזיר אותה".
בזמן המשבר היו הרבה שטענו שבתי הספר למינהל עסקים אחראים לו כי הפכתם את הסטודנטים לאנשים שמסתכלים רק על השורה התחתונה.
"קראנו את הביקורות. אין ספק שהיו כשלים מערכתיים. המסקנה שלנו היתה שצריך לחזק את התכנים החברתיים ואת האינטגרציה בין תחומים שונים. שסטודנט לא יגיד לעצמו 'אני צריך למכור משכנתאות וכל השאר לא מעניין אותי'. אנחנו מנסים לחנך אותו להסתכל על התמונה הרחבה".
ולפני זה לא חינכתם אותם להסתכל על התמונה הרחבה?
"פחות".
אחת הביקורות על סטודנטים למינהל עסקים היא שאלה אנשים שהולכים בתלם. שבוחרים לשלם הרבה כסף ולעשות את "המסלול הנכון", וכתוצאה מכך גם החשיבה שלהם שבלונית.
"זו ביקורת שמוביל אריאל רובינשטיין, אבל לפעמים אני מתפלל שהסטודנטים שלי היו מעט יותר הולכים בתלם כמו שרובינשטיין אומר. אולי זה כי זאת ניו יורק ואולי מטעמים אחרים, אבל הסטודנטים בקולומביה הם אנשים יצירתיים ביותר".
אבל לא צריך MBA כדי להיות מנהל טוב.
"כשאתה מחזיק בתואר MBA מאוניברסיטה נורמלית זה אומר עליך משהו. זה אומר, למשל, שהסיכוי שתעשה שגיאות הוא קטן יותר. בוא ניקח לדוגמה את מאות הסטארט־אפים שנפתחים בארץ בכל שנה ונסגרים בשל טעויות שאפשר היה למנוע. מישהו עם MBA מאוניברסיטה טובה היה כנראה עושה פחות טעויות מהסטארטאפיסט הממוצע שלא למד".
מצד שני, אולי הוא לא היה מקים סטארט־אפ כי מבחינת תוחלת ההצלחה זה לא הדבר הכי נבון לעשות.
"בהחלט יכול להיות".
29 תגובות לכתיבת תגובה