מבחן ראשונטורס

מבלי להקל ראש באישומי טלנסקי ומרכז ההשקעות, אין ספק שבמרכז הכרעת הדין בבוקר בבית המשפט המחוזי בירושלים, עומדת פרשת ראשונטורס. להבדיל מהעבירות הקלאסיות של אנשי ציבור, מייחסת כאן הפרקליטות לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ניהול שיטתי וסדרתי של הונאה וגניבה שמופנות כלפי המדינה וכלפי ארגונים שנטועים במרכז הלב והסנטימנט הישראליים — יד ושם, על"ה, קרן היסוד ועוד.

עבירות שמבצעים אנשי ציבור יכולות להיות חמורות, במיוחד השוחד. אבל מעולם לא הואשם אדם במעמד כה בכיר בעבירה כה חמורה. אפילו אברהם הירשזון טען שקיבל/גנב כספים שהגיעו לו. כאן מאשימה המדינה את אולמרט בתרמית שפלה ומתמשכת. לא פחות.

ההגנה של אולמרט שללה תזה זו, משלושה טעמים שהוכחו לשיטתה: בחלק מהנסיעות נוצרו חוסרים ולא עודפים, מה שמעיד על בלגן יותר מאשר על שיטה; הוכחה הפרדה בין הנסיעות הציבוריות לפרטיות; מעורבות אולמרט (הפתקים שעליהם שרבט) אינה מוכיחה ניהול מתוכנן של המזימה. לכן, השאלה המסקרנת ביותר בהכרעת הדין היא מה יקבעו השופטים בפרשה זו.

בין זיכוי לבין קבלה של גרסת המדינה יש כמה אפשרויות ביניים. למשל, אולמרט לא פעל בנחרצות הנדרשת לעשות סדר בגבייה מהארגונים מרגע שהיה מודע לעודפים. מתווה כזה יכול להניב הרשעה בהפרת אמונים או קבלת דבר בתחבולה תוך ניצול טעות הזולת. זה חמור. אבל רחוק מהחומרה שבניצוח מודע על תרמית שיטתית מתמשכת.

מתחת לראשונטורס, חוברו יחדיו פרשות טלנסקי ומרכז ההשקעות. אף שאין ביניהן קשר, הן חוברו בזכות עו"ד אורי מסר. אולמרט, לפי התביעה, פעל בניגוד עניינים כשטיפל בלקוחותיו של מסר, שלא רק היה שותפו לשעבר, אלא, כפי שהתברר בפרשת טלנסקי, החזיק עבורו את הכספים מהמעטפות של טלנסקי בכספת במשרדו. המפתח כאן הוא עוצמת הסטייה מן השורה: האם ניגוד העניינים מהותי ועולה כדי הפרת אמונים פלילית. וגם ישנם האישומים בתרמית כלפי מבקר המדינה בפרשות העטים וההלוואה, פרשות זניחות שצורפו והן מעבות את כתב האישום.