ניתוח "כלכליסט": סטנלי פישר כבר לא החניך המצטיין של המשק הישראלי

ציפוי הטפלון של נגיד בנק ישראל, כך נראה, מתחיל להיסדק. לכך גורמים משבר האמון המתוקשר עם ראש הממשלה ושר האוצר סביב יעד הגירעון; הנתונים המעודכנים על ההפסדים שגרמה מדיניותו של פרופ' סטנלי פישר לבנק ישראל, המתפרסמים כאן לראשונה; והעובדה שלא הצליח לבלום את הנהירה למשכנתאות בריבית משתנה.

עם זאת, לזכותו של פישר יש לציין את העובדה שהוא עובד בסביבה מאוד מאתגרת שבה פועלים כוחות חזקים ומנוגדים, וכי עליו לאמץ תכונות של לוליין כדי להפעיל את מדיניותו. אלא שלצד ההצלחה בחלק ממשימותיו, קיימות לא מעט משימות שבהן נרשמה הצלחה מועטה, אם בכלל, בהתמודדות שלו עם האתגרים במחצית הראשונה של שנת 2012.

דו"חות כספיים: הפסדי ריבית בגלל רכישות הדולרים

מדיניות רכישת הדולרים האגרסיבית שהפעיל פישר בין השנים 2008 ו־2011 ממשיכה לגבות מבנק ישראל מחיר כספי כבד. בששת החודשים הראשונים של 2012 רשם הבנק הפסדים של כ־1.2 מיליארד שקל, בהמשך להפסדים של כ־3.4 מיליארד שקל שנגרמו לו בשנה שעברה.

הסיבה להפסדים גדולים אלה היא הפערים בין הריביות הנמוכות שבנק ישראל מקבל על השקעת יתרות המט"ח הגדולות שצבר בחו"ל, לבין הריבית הגבוהה יותר שהוא משלם על אגרות המק"מ שמימנו את הדולרים הרבים שרכש. הפחתת הריבית על היורו שביצע לאחרונה הבנק המרכזי האירופי צפויה להגדיל את הפסדי הריבית של בנק ישראל במידה נוספת. בניגוד להפסדים "על הנייר" שרשם בנק ישראל בשנים קודמות כתוצאה מהשינויים בשערי החליפין, כאן מדובר בהפסד ממשי, בכסף אמיתי שיוצא מדי יום מקופת המדינה. כספים אלה, שלא יחזרו לעולם, מגדילים את יתרת הפסדיו הצבורים של הבנק, שהגיעו בסוף החודש שעבר לשיא חדש של כ־42.5 מיליארד שקל.

הנגיד פישר. סטירת לחי כפולה מהממשלה | צילום: בלומברג

השגת יעד האינפלציה: הישג בעירבון מוגבל

בעשרת החודשים האחרונים עומד בנק ישראל במשימה העיקרית שמטיל עליו חוק בנק ישראל החדש: לשמור על האינפלציה במשק בתחום היעד של 1%–3%. זאת אחרי שבחמש השנים הקודמות פספס הבנק את היעד רוב הזמן, משני צדדיו של התחום שקבעה הממשלה. אבל בארבעת החודשים האחרונים הצביעו נתוני מגמת המדד על מגמה מדאיגה. קצב האינפלציה השנתי הסתכם בתקופה זו בשיעור שנתי של 0.6% בלבד, מתחת לגבול התחתון של מה שמוגדר "יציבות מחירים" (1%–3%). מגמת האינפלציה הבסיסית (המדד ללא סעיף הדיור הבעייתי וללא סעיף הירקות והפירות שנתון לתנודות עונתיות) מצביעה ב־4 החודשים האחרונים על 0% אינפלציה. מגמת המדד ללא סעיף הדיור בתקופה זו היתה אף שלילית, בשיעור שנתי של 0.3%.

בדומה למדינות אחרות בעולם, בחרה גם ישראל להגדיר את היעד של יציבות מחירים לא כ־0% אינפלציה, אלא כטווח שבין 1% ל־3% בשנה. הסיבה לכך היא שמשק בריא הוא משק שבו הפעילות הכלכלית הולכת וגדלה באופן הדרגתי, ולכן סביר למצוא בו גם אינפלציה זוחלת בשיעור נמוך של קצת יותר מ־0.1% בחודש. לעומת זאת, מציאות כמו זו שמשקפים הנתונים בארבעת החודשים האחרונים כבר מצביעה על משק בקיפאון שנקלע למצוקה, שאין בו עלייה בביקוש. וללא עלייה בביקושי עלול מצבו של המשק ללכת ולהחמיר בחודשים הבאים.

צמיחה ותעסוקה: המשק בנסיגה מתמדת, האבטלה עולה

מצבו הריאלי הקשה של המשק מוביל לתחום נוסף, שגם עליו מופקד בנק ישראל. לצד שמירת יציבות מחירים, מציב חוק בנק ישראל החדש, שגובש על ידי פישר בעצמו במתכונת החוק של הבנק האירופי המרכזי, מטרה לבנק "לתמוך בצמיחה, תעסוקה וצמצום פער חברתי". בחינת נתוני הצמיחה והתעסוקה שפורסמו לאחרונה מצביעה על כישלון מקבלי ההחלטות בעניין זה. עיקר האחריות נופל על הממשלה, אבל כפי שנראה מיד גם התמיכה המקווה מבנק ישראל לא עזרה. מאומדני הלמ"ס עולה כי צמיחת המשק ברבעון הראשון של השנה עודכנה פעמיים ברציפות כלפי מטה, ומשקפת צמיחה שנתית של 2.7% בלבד, וכי הצמיחה הרבעונית נסוגה כבר חמישה רבעונים ברצף. מצב צמיחת הסקטור העסקי גרוע יותר: משיעור שנתי של 8.7% ברבעון האחרון של 2010 היא צנחה ל־2.2% בלבד ברבעון הראשון של 2012.

אחרי שהלמ"ס שינתה במרץ האחרון את שיטת חישוב נתוני התעסוקה, התברר שבמשך שנים חיינו בעצם בהכחשה. כתוצאה מהשינוי זינק שיעור האבטלה האמיתי במשק ביותר מ־1%. הנתונים מנוכי עונתיות מצביעים על עלייה בשיעור האבטלה מ־6.8% בינואר ל־7.1% במאי. המשמעות המעשית של נתונים אלה היא שבארבעת החודשים האחרונים גדל מספר המובטלים במשק ב־15 אלף, ובחודש מאי הוא הסתכם כבר ביותר מ־254 אלף.

לזכותו של פישר יש להזכיר בעניין הזה שאינו מקבל ההחלטות היחיד בזירה הכלכלית וכי בכל מקרה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר־העל הכלכלי של מדינת ישראל, לא מקבל את עמדתו בחלק מהסוגיות העקרוניות בנושא של גובה הגירעון בתקציב.

שוק הדיור: עוד מסתערים על משכנתאות בריבית משתנה

בסוף אפריל 2011 הכריז פישר מלחמה על המשכנתאות בריבית משתנה. בהנחיה שפרסם אז לבנקים, הורה להם להגביל את חלקה של המשכנתא בריבית משתנה לשליש מסך ההלוואה לדיור. בדברי ההסבר להנחיה, צוין כי היא נועדה להגביל את סיכון נוטלי המשכנתאות בריבית משתנה, במיוחד בתקופה שבה הריבית נמצאת במגמת עלייה, ולכן היא מגדילה את הסיכונים לרוכשים וגם לבנקים המלווים.

אולם נכון להיום, כל ניסיונותיו המתוקשרים של פישר להילחם בנוטלי המשכנתאות בריבית משתנה פשוט נכשלו. גם בחמשת החודשים הראשונים של השנה הנוכחית לא נראה סימן לבלימת הנהירה של רוכשי הדירות לאפיק מימון זה. בחודש מאי אפילו נרשם בו זינוק של עשרות אחוזים, וביצועי המשכנתאות בריבית משתנה הסתכמו ביותר ממיליארד שקל. יתרת המשכנתאות הלא צמודות בריבית משתנה הסתכמה במאי בכ־73.5 מיליארד שקל והיוותה 35% מיתרת המשכנתאות למגורים.

הכפלת יעד הגירעון: התעלמות רבתי מהצעת הנגיד

בנוסף להיותו מופקד על שמירת האינפלציה, הנגיד הוא גם יועץ לממשלה. בתחום זה חלה התפתחות מדאיגה מבחינתו. לאחרונה החליט ראש הממשלה להכפיל את יעד הגירעון לשנה הבאה, לרמה של 3% מהתוצר בניגוד לדרישתו של פישר ליעד של 2.5%. עיתוי ההחלטה על הכפלת יעד הגירעון לא היה כנראה מקרי. כאשר הגירעון בתקציב הממשלה גדל מעבר למתוכנן, צריך הבנק המרכזי להעלות את הריבית, כדי לנטרל את השפעת הכספים העודפים שתזרים הממשלה למשק. אבל יום אחד בלבד לפני פרסום ההחלטה של נתניהו ושטייניץ ביצע בנק ישראל מהלך בכיוון ההפוך, והפחית את הריבית.

הכפלת הגירעון העניקה לכן לנגיד פישר סטירת לחי כפולה: היא גם נעשתה בניגוד גמור לעמדתו, וגם הציגה אותו ואת מדיניותו באור די נלעג. יומיים לאחר מכן השתתף פישר בכנס קיסריה ונשא בו נאום לוחמני "כך בדיוק הגענו בעבר לשיעורי אינפלציה גבוהים", הזהיר. פישר גם שיגר באותו נאום איום מרומז: "המדיניות המוניטרית לא יכולה לשמר ריבית נמוכה כאשר המדיניות התקציבית מרחיבה מדי. מדיניות כזו תגרום רק לאי־יציבות כלכלית". איומי פישר לא הרשימו את שרי הממשלה שהתעלמו מנאום התוכחה ואישרו את ההצעה ברוב עצום.