לילה ראשון עם אמא: הורי הליקופטר בישראל

תופעת הורי ההליקופטר ניכרת בכל גיל, אבל יש לה שיאים. בארצות הברית נקודת השיא הבולטת נרשמת עם הצטרפות הילד לקולג', ובארץ עם הגיוס. זה השלב שבו המתבגר אמור לנער את שאריות הילדות ולהיכנס תחת אלונקת הבגרות. אבל היום זה קורה פחות, ועם כל קושי החיילים לוחצים על כפתור החיוג המהיר לאמא, שתתקשר למפקדים.

"הורים ששולחים את הילד לגן שיש בו מצלמה ולתיכון שבו הם מתערבים בבחירת המחנכת לא מפסיקים להתערב בחיי הילד גם כשהוא מתגייס. המעורבות אולי מתמתנת ונתקלת בחסמים, אבל לא נעלמת", מסביר פרופ' יגיל לוי, מומחה לצבא וחברה מהאוניברסיטה הפתוחה. "הם מרגישים שהם חייבים להישאר מעורבים, במיוחד כשהילדים מוגבלים במשמעת צבאית, וממילא הם התרגלו להתערב עבור הילדים, אז הם ממשיכים".

פרופ' יגיל לוי. "ההורים התרגלו להתערב, אז הם ממשיכים בצבא" | צילום: עמית מגל

המעורבות ההורית בצבא ניכרת בסוגיות דרמטיות, לאומיות, כגון במאבקים של תנועת ארבע אמהות ושל משפחות שליט, רגב וגולדווסר, אבל אפשר למצוא אותה גם בזוטות הזויות, כמו אמא שמתקשרת לנייד של המפקד לומר שלבן שלה יש מחר יום הולדת אז שיגיד לו משהו נחמד. "הורים מרגישים שתפקידם לגונן על הילדים שלהם בצבא. הם לא מוכנים לוותר על עמדת המיקוח ומבקשים למנף אותה ולנהל משא ומתן על כללי הבטיחות, אחריות המפקדים, אופי המשימה, הגוון הפוליטי, מניעת נפגעים — דברים שלפני 20 שנה היו טאבו", אומר לוי. זה קורה באמצעות טלפונים למפקדים הישירים, הפעלת קשרים כדי להגיע לבכירים בצבא, תלונות לנציב קבילות חיילים, פעילות באינטרנט, לחץ ציבורי, והאיום האולטימטיבי - להרים טלפון לכרמלה מנשה.

המעורבות המוגברת הזאת מתאפשרת גם בגלל שינוי בצבא. "באמצע שנות התשעים הצבא הבין שהוא מתמודד עם אקלים תרבותי חדש, יותר ספקני וליברלי, המוטיבציה לגיוס ירדה, והוא זקוק לחוליה מקשרת בינו לבין המתגייסים. לצד עבודה בבתי הספר ועם רבנים, הוא התחיל להשתמש בהורים כחוליה מתווכת. הצבא בעצמו גייס את ההורים ועירב אותם".

כך נולדו ימי ההורים והגישה לטלפונים הניידים של המפקדים?

"כן. היום המלש"בים מקבלים זמן רב לפני הגיוס שאלון לדירוג ההעדפות שלהם לתפקידים בצבא. זה ניסיון לרכך את המשמעת הצבאית, ועצם מילוי השאלון מוקדם ובבית מקנה להורים דריסת רגל בתהליך".

התוצאה היא חיילים ילדותיים? חיילי מרשמלו?

"החיילים מעוצבים כילדים. בעבר התייחסו לגיוס כסוג של טקס מעבר מנעורים לבחרות. הצבא נתפס כמכשיר שעוזר להיפרד משרידי הילדות. אבל ההורים המגוננים וארבע אמהות והטלפונים למפקדים הופכים את החיילים ליותר תלותיים. אין לנו בסיס מדעי לדבר על תסמונות פסיכולוגיות כמו במחקרים בחו"ל, אבל אנחנו כן רואים את הפריחה של קטגוריית 'אי־התאמה תרבותית' לצבא, כמו חוסר יכולת להתמודד עם המסגרת. ואנחנו יודעים שהפטור הנפשי הוא לא מצב פתולוגי אלא סוג של משא ומתן, שלא יכול להתרחש בלי מידה של לגיטימציה מצד ההורים, שמגבים אותו בחוות דעת רפואיות ופסיכולוגיות".