צילום: נמרוד גליקמן
חופש בר השגה
המגמה הכלכלית האמיתית של הקיץ היא החלפת בתים בתוך ישראל, שחוסכת לנופשים אלפי שקלים על מלונות, מסעדות ואטרקציות. ככה זה כשמעמד הביניים קורס, מגלה את הסולידריות ומבין שהמשאב היחיד שיש לו הוא הבית
אוגוסט. הקייטנות נגמרו, החום בעיצומו, אנשים מגרדים חופשות מתחת לבלטות. מי שיכול טס לחו"ל. מי שלא, נודד בארץ, בעקבות הנחות של ארגוני עובדים או קופונים תורנים. גם אז מסתכמת חופשה משפחתית באלפי שקלים, לא כולל מסעדות, אטרקציות ואמא־תקני־לי־ארטיק. אבל בשנתיים האחרונות המשפחות הישראליות מודעות הרבה יותר לכל שקל שיוצא להן מהכיס ומתקשות הרבה יותר להוציא אותו, גם בשם החופשה השנתית.
את התוצאה אפשר לראות היטב ברשת: עוד ועוד אנשים מחליפים בתים. מציעים דירה בתל אביב, מחפשים אחת בירושלים. מבטיחים וילה בגליל, רוצים דירה באילת. מפנים בית עץ בגולן, מעוניינים בקרוואן ליד הים. עשו את זה כבר ביולי, מחפשים עוד משהו לאוגוסט, מתחילים להיערך לחופשות החגים. מאות אימיילים, סטטוסים בפייסבוק והודעות בקבוצות ואתרים ייעודיים לנושא שוטפים את האינטרנט בשבועות האחרונים, עוד ועוד בכל יום, ומבהירים: מדובר בתופעה.
מחליפי דירות יכולים להאריך ולתאר את הקסם שבשיטה ואת שלל היתרונות. אבל כשיורדים לעומקו של עניין כולם מודים בסוף: זה עניין כלכלי. החלפת הבתים היא לא רק מגמה של חופשות ייחודיות או תפיסה אקולוגית וחברתית (למנוע בזבוז, להימנע מקבלת שירות מעובדי מלונות ועוד), היא קודם כל בחירה צרכנית. "זאת חופשה מושלמת בעלות אפסית", אומרת קרן חפץ (42), מורה למוזיקה מתל אביב, נשואה ואם לשתיים, שמחליפה בתים כבר שלוש שנים עם שתי משפחות קבועות, במוצא ובקיבוץ שדה נחמיה בגליל העליון. "בבתים יש מטבח מצויד לחלוטין ואנחנו חוסכים הרבה כסף על אוכל כי מבשלים לבד ואוכלים בבית. במשפחה של ארבעה זה חיסכון גדול. והילדים כל כך מתלהבים ממשחקים של ילדים אחרים שהם מעסיקים את עצמם רוב הזמן". או במילים אחרות - לא משלמים על מלון, לא משלמים על מסעדות, כמעט לא משלמים על אטרקציות, והנה נחתכו רוב סעיפי ההוצאה בחופשה. וגם הבלת"מים נספגים: "היה מקרה שהחלפנו דירה והילדה שלהם חלתה, הם התקשרו וביקשו לחזור. שברנו את החופשה באמצע, ובמלון היו מחייבים אותנו לשלם על מלוא הימים שהזמנו. בהחלפת דירות הכל הרבה יותר גמיש".
בעצם החלפת בתים היא יותר מבחירה. היא אין ברירה. משפחות רבות לא היו יכולות לנפוש אם לא היו מחליפות בתים. "היינו בקיץ שעבר בחו"ל ואחר כך לא יכולנו לצאת לעוד חופשה, אז בסוכות החלפנו בתים עם משפחה מגוש שגב בגליל", אומרת נאוה אוניק (39), אשת תוכנה ממבשרת ציון, נשואה ואם לבני 12 ו־8, וא', בשנות ה־30 לחייה מתל אביב, מחדדת: "אין לי באמת דרך אחרת לצאת לחופשות עם ילדים וחברים עם ילדים. זה פשוט יקר מדי. החלפת בתים חוסכת אלפי שקלים, ובכך מיד הופכת את החופשה לא רק לאפשרית אלא גם לקלה ושמחה יותר, בלי מועקת ההוצאות. חוץ מזה לילדים קל יותר בבתים מאשר במלונות או צימרים, וכל החוויה, גם להם וגם לנו, היא אחרת, מרעננת".
אבל יש מי שאפילו לא מנסים לעטוף את השיטה במעטה החוויה. "להגיד שאני לא רוצה מלון זו צביעות. בטח שהייתי רוצה מלון", מודה נעמה לינבוק (36), מדריכת טיולים מקיבוץ חוקוק, נשואה ואם לשניים שהחליפה עשרות דירות בארץ בשנים האחרונות. היא אומרת מפורשות את מה שאחרים מתקשים לומר: "אנחנו עניים, אין לנו כסף למלונות. איזו סיבה יכולה להיות להחלפת בתים, איזו קינקיות של לעשות את זה בחדרים של אחרים? זה רק כסף".
המטבע החדש הוא אמון
מעבר למצב הכלכלי, עוד משהו ברוח הציבורית המשתנה של השנה האחרונה הרחיב את החלפת הבתים גם במעמד הביניים. איזו תחושה של ביחד, של הדדיות. כשאני שואל את א' אם היא לא חוששת לבית שלה, היא אומרת: "אני אוהבת את הבית שלי, אבל אין בו שום דבר מיוחד או נדיר שאני צריכה להיות חרדה לו. בסופו של דבר לרוב האנשים יש אותם דברים בבית. מה יקרה, הם ישרטו לי רהיט מאיקאה? יש בהחלפת בתים איזו תובנה של איפה אנחנו ייחודיים ואיפה לא. הדירה שלי נמצאת במיקום טוב בתל אביב, והיא מוארת ויפה. זה ייחודי ושווה הרבה. ובמקביל, וילה עם נוף בהרי ירושלים או על מצוק מעל הכנרת זה משהו ייחודי מבחינתי, ששווה לי הרבה, והנה אני יכולה לקבל אותו בלי כסף, רק תמורת אמון ופתיחות. זה המטבע בכל הסיפור הזה, אמון וסולידריות. הידיעה שמשפחה ממקום רחוק מסדרת לי את חופשת הקיץ, ואני מסדרת להם את העניין. זה באמת משמח".
במטבע של אמון וסולידריות אפשר, מתברר, לקנות עוד כמה דברים. "אנחנו לא אוהבים מלונות", אומרת נאוה אוניק. "גם בחו"ל אנחנו משתדלים לא להיות בהם. אנחנו מרגישים חנוקים בחדרים קטנים. יש משהו מאוד נחמד בבית. אתה לא צריך להביא צעצועים, ספרים, לא היינו צריכים לדאוג לבעלי החיים שלנו, שמרו לנו עליהם ואנחנו שמרנו על החיות של המשפחה המארחת. זה היה הניסיון הראשון שלנו בהחלפת דירות, ואנחנו מקווים שיהיו עוד".
המשפחה שאירחה את האוניקים בביתה היתה זו של יפעת רגולר (44), מנהלת קהילת עסקים במועצה האזורית משגב, נשואה, אם לשניים ומחליפת דירות סדרתית. כבר חמש שנים הם לא היו במלון, אבל נופשים לפחות ארבע פעמים בשנה במקומות שונים בארץ, בעיקר בתל אביב ובירושלים, בתמורה למגורים בביתם שביובלים, בגוש שגב. "אנחנו אוהבים לבקר בירושלים כשיש אירועים מעניינים בעיר, עבורנו זה כמו להיות בחו"ל", אומרת רגולר. "בתל אביב בעלי ואני גרנו בצעירותנו, וחילופי דירות בעיר מאפשרים לנו לשחזר את התקופה שבה היינו צעירים".
רגולר מספרת שהם נחשפו לשיטת החופשה הזאת כשחיו בגרמניה, שם רבים מבני מעמד הביניים נופשים בהחלפת בתים. "כשהגענו לארץ ושמענו מחברים שגם כאן החלו להחליף דירות החלטנו לנסות. אחרי הפעם הראשונה התאהבנו". גם חלק מהאורחים, היא אומרת, מתאהבים: שתי משפחות אפילו החליטו לעבור לאזור לאחר החלפת הבתים. "זו חוויה שונה ואחרת, אתה ממש חי כמו בן המקום. זה מאפשר לך לחוות את הדברים כמו שהם ולבדוק אם אורח החיים הכפרי מתאים לך, וזה הרבה יותר מעניין מאשר שהייה במלון, הרי מלונות כבר דומים לעצמם בכל העולם".
גם הדר פלדמן (42), נשואה לאיש הייטק ואם לשלוש בנות, מציעה חוויה ייחודית בדמות דירה מעוצבת להפליא בתל אביב. המיקום אולי לא נשמע אידאלי לנופש – בניין מוזנח שהיה פעם מפעל ברחוב הרבי מבכרך בדרום העיר, בין מוסכים ובעלי מלאכה זעירים – אבל הדירה מציעה חיים בתוך ז'ורנל לארכיטקטורה. הסלון הרחב משקיף אל הים ואל הגגות האדומים של נווה צדק, ורצפת הבטון היצוקה, התקרה המוגבהת והעיצוב הנקי מספקים לאורחים תחושה של לופט ניו־יורקי. "אנחנו מעניקים למשפחה שמגיעה לכאן חוויה אורבנית שונה, קרוב מאוד ליפו, לים ולמתחם התחנה", אומרת פלדמן.
הם, מצדם, מחפשים חוויית כפר, בית עם גינה, חיות וטבע פראי מסביב. בעבר התארחו בקרוואן של מכר מהגליל ושמרו לו על העזים והתרנגולות. "גרנו כל המשפחה בקרוואן של 25 מ"ר. לא הפריע לנו הגודל. להפך, זה רק העצים את החוויה. הילדות הרגישו מהם חיים בטבע, והמקום היה מלא השראה עבורי - בעקבות אותו ביקור החלטתי להקים עסק לקייטרינג שמוגש בסלי פיקניק חגיגיים. וכמובן גם הממד של הכסף נכנס למשוואה".
דברים שלא מוצאים באף צימר
לא כולם מעוניינים בחוויות חדשות. בקרב מחליפי הבתים יש תתי־קהילות הומוגניות שבהן התופעה נפוצה כבר כמה שנים – דתיים, אנשי החינוך הביתי, חברי חוגים אקולוגיים. כשמחליפים עם מישהו עם אותו סגנון חיים, הם מסבירים, קל יותר לעשות זאת, הן ברמה של למצוא החלפה והן ברמה של האמון. בקרב מעמד הביניים, עובדי הייטק ומקצועות חופשיים עם סגנון חיים נורמטיבי יותר שמצטרפים למגמה, נדמה שאנשים מעדיפים להחליף עם משפחות בהרכב דומה, אבל פתוחים יותר לסגנונות חיים שונים. "אנחנו מעדיפים ליפול על אותו ז'אנר של אנשים", אומרת אורנת למפרט (34), אשת תיאטרון, נשואה ואם לשניים מעין הוד, "לא בא לי ליפול על בית של איש מחשבים רווק, אני רוצה שיהיה משהו שיחבר אותי לבית דרך הלב, לא בית שהוא מוזיאון. זה לא קשור בניקיון אלא בתכולה. אבל הם לא חייבים להיות כמונו - זה כיף להכיר אנשים שונים מאיתנו".
למפרט היא מחליפת בתים מנוסה שהחליפה כבר עשרות דירות בארץ בשש השנים האחרונות, בעבר עם חברים של חברים, וכיום בעזרת מודעות בפייסבוק ובאתרים ייעודיים לנושא. בעוד עשרה ימים תצא להחלפה נוספת, עם משפחה בתל אביב שאליה הגיעה דרך האינטרנט ושמעולם לא פגשה. "אני מעדיפה לא לפגוש או להכיר פיזית את האנשים. אני מרגישה פחות בנוח לישון במיטה של אנשים שפגשתי, זה מרגיש לי פולשני, זה מפריע לחוויה". חרף הזרות, היא אומרת, הכללים ברורים, "ואחד מהם הוא שמשאירים בית מסודר. אנחנו יכולים להיות הכי בלגניסטים ביומיום, אבל כשמשאירים למישהו בית משאירים אותו כמו שקיבלנו אותו, נקי ומצוחצח".
היא מכירה היטב את החששות סביב החלפת דירות, ומודה שגם לה היו "נפילות", ואפילו החלפה אחת שקטעה אחרי יום כי לא היתה מרוצה מהבית. אבל א' מתל אביב מזכירה גם שצריך להנמיך סטנדרטים. "בדרך כלל אלה בתים פרטיים באזורים יפים, לא דירות קובייה בערי השינה, ואני לא עוברת לגור בבית הזה, אני מתארחת בו לכמה ימים, אז מה יש כאן שלא ימצא חן בעיניי? אני לא משווה את זה למלונות פאר, זה לא הסטנדרט. בהשוואה לאכסניות, בתי הארחה קיבוציים או קמפינג - לא נראה לי שתמצא אותי מתלוננת על שום בית. אתה לא מציב סטנדרטים גבוהים כשאתה לא משלם".
מצד שני, אומרים המחליפים הסדרתיים, יש דברים שאתה יכול לקנות רק כשאתה לא משלם. כמו ההשראה להחליף עיסוק, של הדר פלדמן, כמו צלילה לחיים אחרים, בקצב אחר, בסגנון אחר, ברוח אחרת. "הבית שלהם מאוד חמים ונעים", מספרת נאוה אוניק על הבית של יפעת רגולר. "מאוד אמנותי, המון דברים שהם עשו לבד. יש להם הרבה משחקי קופסה, ומצאנו את עצמנו משחקים בהם. דברים כאלה לא תמצא באף צימר. אתה נחשף לכל מיני דברים שאולי אתה לא רואה בחיים הרגילים, זה חלק מהחוויה".
26 תגובות לכתיבת תגובה