ביקורת: התערוכה "2112" - בית האמנים ע"ש זריצקי

בתערוכה הקבוצתית החדשה מתארים 11 אמנים נושאים שונים הנוגעים לישראל, כפי שייראו בעוד 100 שנה מהיום. קהל היעד: חובבי תערוכות קבוצתיות בסוגי מדיה שונים ומגוונים. דבר המבקרת: "חיפוש מהיר ברשת בעקבות צמד המילים 'ישראל' ו'עתיד' מעלה כמה תוצאות מעניינות, שבראשן שני הקצוות של העתיד, זה הפסימי ומאידך האופטימי". כך כותב ליאב מזרחי, אוצר התערוכה, בטקסט הנלווה.

התהייה לגבי עתידה של מדינת ישראל היא שהביאה את מזרחי לפנות לאמנים ולהזמין מהם עבודות שמגיבות לשאלה "מה יהיה כאן בעוד מאה שנה?". גם תהליך האוצרות של התערוכה נעשה בגישה "עתידנית", ועד ליום הפתיחה לא ראה מזרחי יותר ממחצית מהעבודות במצבן הסופי. התערוכה, שמתפרשת על פני שתי קומות, מציגה עבודות עשויות בפורמטים שונים אבל בעלות תמה משותפת. הממד העתידני בהן לא בא לידי ביטוי בוויזואליות המדמה טכנולוגיה או מדע בדיוני, אלא להפך - העבודות ברובן פשוטות ושבריריות. ארם פונדק מציג עיטורים מלחמתיים של מלחמות ישראל לצד עיטורים של מלחמות עתידיות. עמית אילן מציג סדרה של ציורי קיר דמויי טוטמים המורכבים מפרצופים שכמו קורסים זה אל תוך זה ויוצרים תחושה אפוקליפטית. תחושה של קיפאון נובעת מהמיצג של טל שטרן וקרין מנדלוביץ שממוקם במרכז החדר.

המיצב, שמתכתב באופן מובהק עם יצירתו של יוזף בויס "ערכים כלכליים", עשוי קפסולות זמן ארוזות בצנצנות ריבה. אסי משולם מציג סדרה של יצירות תחת השם "נבואות לשוטים", שבהן הוא משלב טקסטים וציורים המתייחסים לתרבות האינטרנט העכשווית. בתערוכה גם שתי עבודות וידיאו־ארט, הראשונה של איתי זיו, המציג "סרט הדרכה" לעולם וחיים טובים יותר, והשנייה של רועי מנחם מרקוביץ', שמציג סרט שחומרי הגלם שלו הם קטעים מערוץ השידור הישיר של "האח הגדול", שדיירי הבית לא נוכחים בהם.

שורה תחתונה: שיר נבואי קוסמי עליז? תלוי איך מסתכלים על זה. ומומלץ להסתכל.