גד זאבי על ריבית הפיגורים בפרשת בזק: "ציניות, אגרסיביות ותאוות ממון"

שנתיים וחצי לאחר שנמכרו מניות בזק על ידי הבנקים המלווים במסגרת כינוס נכסים, פרשת זאבי והבנקים מגיעה לשלבי הסיום. לידי "כלכליסט" הגיעו הסיכומים שהגיש גד זאבי בתביעה האזרחית נגד ריבית הפיגורים שדרשו הבנקים בגובה 859 מיליון שקל, שצמצמו לו את הנתח שקיבל ממכירת המניות.

"להכרעה נגד הבנקים בתיק הזה יש פוטנציאל להשפעת רוחב על כל המשק", אומר גורם המקורב לתיק. "ריבית הפרה יש בכל הלוואה, וכאשר המונה מופעל על ידי הבנק הריבית מגיעה לרמות עצומות".

גד זאבי | צילום: יובל חן

נסיבות קיצוניות

הפרשה החלה בנובמבר 1999, כשזאבי רכש מחברת כייבל אנד וויירלס 19.6% ממניות בזק. לצורך מימון העסקה הוקם קונסורציום של שבעה בנקים - הפועלים, לאומי, הבינלאומי, דיסקונט, מזרחי, מרכנתיל ואגוד, שהעניק לזאבי הלוואה בגובה 643 מיליון דולר, והלוואה נוספת של 90 מיליון דולר בשנת 2000, כנגד ערבות בנקאית שהעמיד לו מיכאל צ'רנוי. במאי 2002, לאחר שהורע מצבן של החברות שבבעלות זאבי, הבנקים מימשו את הערבות ופנו לכינוס נכסי החברות.

המניות נמכרו בפועל רק שבע שנים לאחר שהחל הליך הכינוס, ועם מימוש המניות גבו הבנקים מזאבי ריבית פיגורים של 859 מיליון שקל.

במסגרת הסיכומים חשף זאבי את הסכומים שגבו ממנו הבנקים המסתכמים ב־5.1 מיליארד שקל, מתוכם ריבית הפיגורים השנויה במחלוקת. הטענה המרכזית של זאבי היא כי בעת החתימה על הסכם ההלוואה הצדדים לא התכוונו כי ריבית הפיגורים תחול גם בנסיבות קיצוניות של כינוס נכסים שנמשך שבע שנים. בעדות זועמת במיוחד שהעניק זאבי במסגרת הדיון בתיק טען זאבי לקרטל של הבנקים והודיע שבסיום הפרשה יתבע מהבנקים 4 מיליארד שקל.

"ריבית שנתית בגובה 3% נראתה בעינינו סבירה לזמן קצר של כמה ימים או שבועות אבל בטח לא לשבע שנים", אמר זאבי באותה עדות. "זה לא נועד ליצור קופת חיסכון לבנקים". במסגרת הסיכומים ציין זאבי כי "כל עדי הבנקים שנשאלו בעניין זה הודו כי הם אינם מכירים מקרה נוסף שבו נגבתה ריבית הפרה לאורך שנים כה רבות, ואף לא לאורך שנים ספורות יותר".

"הסיכון לא גדל"

בדומה לעדותו בבית המשפט, גם הסיכומים שהגיש זאבי כללו ביטויים חריפים, אם כי מעודנים יותר, נגד הבנקים: "מדובר במקרה חסר תקדים במידת הבוטות, הציניות, האגרסיביות ותאוות הממון של הבנקים, אשר נטשו לחלוטין ערכים בסיסיים של תום לב, סבירות והגינות".

הטענה המרכזית של זאבי, כפי שהיא עולה מהסיכומים שהוגשו לבית המשפט, היא שאין קשר בין מידת הסיכון שאליו נחשף הבנק לבין ריבית ההפרה. סיכון זה, לטענת זאבי, מגולם כבר בריבית המוסכמת. הטענה כאילו התממשות

הסיכון מצדיקה גביית ריבית בשיעור גבוה יותר "נעדרת כל עיגון משפטי או היגיון כלכלי", כתב זאבי. "הבנקים, לרבות המומחה מטעמם, לא הצליחו להסביר מדוע עצם קרות אירוע הפרה מצדיק לטענתם קפיצה בריבית, גם אם אין שינוי בנסיבות אחרות או בסיכון שבו נושא המלווה".

זאבי ציין כי הוא מוכן לשלם ריבית בגובה כ־37 מיליון שקל, סכום שלדעת המומחה מטעמו שווה לגובה הנזק המקסימלי שנגרם לבנקים מהפיגור בתשלום ההלוואה.

גד זאבי מיוצג על ידי עורכי הדין גיורא ארדינסט, רן שפרינצק, תומר ויסמן ומיטל טויסטר ממשרד ארדינסט בן נתן. את הבנקים מייצגים עורכי הדין אורי גאון וליאת עיני־שצר ממשרד ב. לוינבוק.