0 - זה הסיכוי שישראל תתקוף את איראן בשנה הקרובה

באביב 2009 הופיע איש גבוה בז'קט חום בכנס TED וחזה כי איראן עומדת לפתח יכולות גרעיניות, אבל הוסיף כי ככל שיחלוף הזמן הסיכוי שתפתח פצצה גרעינית יקטן. "יכולת גרעינית - כן. פצצה - לא", אמר אז. "היא תפתח יכולות גרעיניות כדי להראות למערב שיש ביכולתה לעשות זאת, אבל תסתפק בזה. שם תושג נקודת שיווי המשקל שגם היא וגם ארצות הברית יוכלו לחיות איתה".

האיש הוא פרופ' ברוס בואנו דה מסקיטה (Bruce Bueno de Mesquita), אחד המומחים למדעי המדינה הבולטים והעסוקים בעולם, וכנראה המקורי והמרתק שבהם. הוא מתמחה בפיתוח נוסחאות מתמטיות המבוססות על תורת המשחקים, ובעזרתן מנסה לחזות אירועים מדיניים ופוליטיים. הוא עושה את הדברים תמיד בדרך קצת אחרת, בדרך כלל עם קריצה או עם זווית ראייה מפתיעה. לספר ה־14 שלו, למשל, שפרסם בשנה שעברה, קרא "המדריך לדיקטטור: למה התנהגות רעה היא כמעט תמיד פוליטיקה טובה".

דה מסקיטה (66), בן למהגרים יהודים מבלגיה שחי בסן פרנסיסקו, הוא חוקר ומרצה באוניברסיטאות ניו יורק וסטנפורד, ובעלי חברת מסקיטה את רנדל (עם הארי רנדל, לשעבר בכיר בג'יי.פי מורגן צ'ייס), שבמסגרתה הוא מייעץ לתאגידים וממשלות שונות, כולל, לדבריו, ממשלת ישראל. זאת חברת ייעוץ בוטיק, שמטפלת ב־20 תיקים בשנה תמורת 50 אלף דולר לתיק, ומבטיחה סודיות מוחלטת - מה שמקשה להעריך עד כמה התחזיות פוגעות וגורר ביקורת על היומרה של דה מסקיטה, כמו גם על הנחרצות השחצנית שלו.

מבנה המיועד לפי הערכה לניסויים גרעיניים במתקן ליד טהראן. בצילום שפורסם בשבוע שעבר נראה כי המתקן כוסה בבד ורוד כחלק מהניסיון להסתיר את הפעילות בו | צילום: איי פי

עם זאת, יצא לדה מסקיטה שם של צלף בעיקר בזכות בכיר לשעבר ב־CIA שטען שרמת הדיוק של התחזיות של דה מסקיטה, שעובד עם הארגון זה כשלושה עשורים, עלתה בכ־90% על התחזיות של האנליסטים של סוכנות הביון. הוא ידע, למשל, לזהות את עלי חמינאי כיורשו של האייתוללה חומייני כבר ב־1984, חמש שנים לפני המינוי, הצליח לחזות בקירוב את התוצאות של מערכות בחירות שונות ברחבי העולם ואיתר מגמות שהשפיעו על מדיניות ותקצוב של לא מעט ממשלים. כך, למשל, חזה לפני שלוש שנים שהדרך לנקות את פקיסטן ממעוזי טרור ולהפוך את המדינה לשלוחה אמריקאית עוברת בהכפלת תקציב התמיכה האמריקאי במדינה. הכסף הנוסף יוזרם לפקידי ממשל מקומיים, ויאפשר להם להשתחרר מהצורך בשוחד של בכירי אל־קאעדה. ואמנם, מאז התחזית התמיכה האמריקאית בפקיסטן זינקה והיחסים התהדקו, על חשבון הקשר עם אל־קאעדה. יש מקרים, כמובן, שהוא גם טועה בהם, וככישלון הגדול שלו הוא מציין את התחזית השגויה שלו מ־1993 שרפורמת הבריאות של ביל קלינטון תאושר בקונגרס.

השבוע, שלוש שנים אחרי התחזית האופטימית שלו בעניין איראן, נדרש דה מסקיטה לתחזית מעודכנת בסוגיה האיראנית. "הסיכוי שישראל תתקוף את איראן בשנה הקרובה הוא אפס, וכך גם הסיכוי למתקפה משותפת של ישראל וארצות הברית", הוא אומר בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט".

והסיכוי שארצות הברית תתקוף לבד?

"מתקפה כזו, אם תהיה, תתרחש רק אחרי הבחירות ורק אם ברק אובמה ייבחר, וגם אז הסיכוי לא גבוה - 10%. אם מיט רומני ייבחר לא תהיה מתקפה".

למה הוא מניח שהסיכוי למתקפה ישראלית הוא אפס? ולמה יש סיכוי שאובמה כן יתקוף ורומני לא? ואיך הגיע לחישוב של 10%? ולמה בשיחה קודמת איתו, כששאלתי מה הסיכוי שאיראן בכל זאת תפתח פצצה גרעינית, דה מסקיטה השיב "118"? מה אומר המספר המשונה הזה?

דה מסקיטה בכנס TED. "לאנשים אכפת לא רק מהתוצאה של מעשיהם, אלא גם מהקרדיט שיקבלו" | צילום: CC by Bill HR

דה מסקיטה לא מסביר. את ההערכות והמספרים האלה מספקת תוכנת המחשב הייחודית שלו, שמתבססת על שיחות עם עשרות גורמים ומשקללת מאפיינים שונים לכל גורם. זה עובד כך: תורת המשחקים מניחה שרוב האנשים רציונליים, שהם רוצים למקסם את התועלת האישית שלהם, ושבניסיון לעשות זאת הם "מחשבים" כמה שווה כל פעולה שלהם, מעניקים לה איזה ערך כמותי שיאפשר לאמוד באיזו מידה היא משרתת את האינטרס שלהם.

על הבסיס הזה צמחו שלל מודלים בתורת המשחקים, וגם זה הייחודי של דה מסקיטה. הוא סבור, למשל, ש"לאנשים לא אכפת רק מהתוצאה של הפעולות שלהם, אכפת להם מהתוצאה - ומהדרך שבה ייתפסו כקשורים לתוצאה. במילים אחרות, אנשים דואגים לקרדיט". זאת הנחה כמעט מובנת מאליה, אבל ההשפעה שלה על המסקנות של המודל היא מכרעת.

ייחוד נוסף של המודל שלו נוגע למקבלי ההחלטות שהוא בוחן. דה מסקיטה לא מתבסס רק על ניתוח עמדות הבכירים, אלא על כל הדרגים. כך, בסוגיה של תקיפה באיראן המודל שלו בוחן לא רק את מחמוד אחמדינג'אד, בנימין נתניהו וברק אובמה, אלא גם עשרות או מאות יועצים בכירים וזוטרים ומדינאים זרים שעשויים להשפיע על המהלך. "לא נכון לבדוק חמישה מקבלי החלטות כשידוע שיש כל כך הרבה יועצים שמעורבים בהחלטה", הוא מסביר. "כשנשיא ארצות הברית מקבל החלטה הוא לא מקבל אותה לבד, אלא בהתבסס על חוות דעת רבות. כשאני בוחן מקרה, אני מראיין עשרות רבות של מקבלי החלטות. אני מתייחס למה שהם אומרים, לא למה שהם חושבים, כי אין לי דרך לדעת מה הם חושבים וגם לצד שכנגד אין דרך לדעת זאת. אני גם בודק עד כמה הנושא מרכזי על סדר היום שלהם ואיזו מהלומה הם יהיו מוכנים לספוג אם יפסידו, כלומר מה שנאת הסיכון של כל צד". את כל הפרמטרים האלה הוא מזין לתוך הנוסחה שבנה, ומקצה לכל מקבל החלטות משקל שונה בנוסחה. התוצאה היא מסה אדירה של נתונים שמחייבת עבודה עם מחשב, שפולט מספר בין 0 ל־200 (סולם שרירותי שדה מסקיטה יצר), מספר שהוא שיווי המשקל הצפוי.

בסוגיית הפצצה האיראנית, הסקאלה הגדירה את הסיכוי לפיתוח פצצה כזאת. דה מסקיטה כמובן לא יכול היה לראיין את המנהיגים עצמם, אבל שוחח עם עשרות מומחים לאיראן, לפוליטיקה האמריקאית, לאירופה ולמדיניות הישראלית, ניסה להבין כמה מרכזית הסוגיה על סדר היום ושאל מה עמדתם המוצהרת של מקבלי ההחלטות בנוגע לפצצה. קיצונים איראנים, הוא אומר, נקבו במספר 200 - תהיה פצצה - כמייצג את עמדת איראן; כמספר שמייצג את העמדה הישראלית והאמריקאית חזרו שוב ושוב מספרים הקרובים לאפס, לא תהיה יכולת גרעינית. בסופו של דבר שקלל המחשב את הנתונים והכריז: 118. המשמעות של המספר הזה היא שאיראן תפתח פצצה גרעינית עד שתוכל להראות לעולם כי יש ביכולתה לעשות כן, אולם הפיתוח לא יגיע לכדי פצצה גרעינית.

קצת משונה לתמצת יחסים בינלאומיים - כאלה שתלויים לא רק בכלכלה ובפוליטיקה פנימית אלא גם בפסיכולוגיה ובגחמות מנהיגותיות - למספר אחד. איך מודלים כמו שלך יכולים להיות אמינים כשאתה לא מכיר באמת את הנפשות הפועלות אלא רק את הביטויים שלהם בתקשורת?

"באופן כללי אנשים לא אוהבים לחשוב שהם צפויים, אבל מה לעשות, הם כן. העובדה היא שהמודל מצליח, וההצלחה של המודל מוכיחה שאנשים פחות מורכבים ממה שהם חושבים".

אמרת בעבר שהמודל שלך יכול לחזות כמעט כל תהליך, למעט תהליכים בשוק ההון. מדוע?

"כי מעורבים בו מיליוני אנשים שפועלים באופן עצמאי, אף אחד מהם לא יכול להשפיע על התוצאה ולכן המודל שלי חסר ערך".

אפשר לגזור מהתחזיות שלך מדיניות? למשל, לפי תורת המשחקים ישראל צריכה להצהיר שהיא עומדת לתקוף באיראן גם אם אין בכוונתה לתקוף?

"כשאתה מבלף, אתה יכול להרוויח ולהפסיד. במקרה הזה, בזירה הישראלית נתניהו עשוי להפסיד - אם הוא מצהיר על תקיפה כשהוא לא מתכוון לתקוף, אלה שתומכים בתקיפה בתוך ישראל יתאכזבו ויתקפו אותו על כך ואלה שמתנגדים לתקיפה יאמינו לבלוף ויפעלו נגדו; ובזירה החיצונית תגובת איראן לבלוף ישראלי לא תשנה מהותית את התנהגותה, כלומר האיום הישראלי לא ישפיע מאוד על קצב פיתוח הגרעין".