צילום: נועה יפה
ביקורת: הופעה - אטליז
ההופעה בבארבי היתה מסקרנת בעקבות העזיבה של שני חברים מרכזיים: הגיטריסט עמית ארז והזמרת לי טריפון
"ואלה שמות הנופלים", אמר גיא בן שטרית בסרקזם לפני ההדרן האחרון, ומזכיר את כל המוזיקאים שהשתתפו בגלגוליה השונים של הלהקה. לבסוף הוא מודה "לעצמי, כי בלעדיי כל זה לא היה קורה", והקרדיט הזה במקום.
קהל היעד: חובבי רוק אלטרנטיבי באנגלית.
דבר המבקר: ההופעה בבארבי היתה מסקרנת, בעקבות העזיבה של שני חברים מרכזיים: הגיטריסט עמית ארז והזמרת לי טריפון. טריפון סיפקה את הניחוח התיאטרלי והדרמטי, והשילוב של קול ייחודי ויכולת משחק ותנועה יצרו אפקט מהפנט. אז, כמאמר הגששים, היה מנוע? כלומר, האם מכונית שחלקים שונים הוצאו ממנה עדיין נוסעת? כבר בהתחלה היה ברור שמשהו בפוקוס השתנה. אם בעבר תשומת הלב היתה ממוקדת בטריפון, שנעטפה בקיר הסאונד המחשמל של שלוש גיטרות (ומבחינה זו הגיטרה המצטרפת של עומר הרשמן החליקה למקומה מצוין), הרי הפעם העסק התפזר קצת, אולי גם כי חלק מההופעה כלל חומרים חדשים. למחליפה סיוון אבלסון יש קול מצוין, והיא שורדת יפה גם את הקטעים הלולייניים יותר. אבל משהו נראה קצת מאומץ. למשל, ההחלטה לא לכלול להיטים שמזוהים מדי עם טריפון.
הקסם התרחש כשעלה הבסיסט האורח אדם שפלן, חבר עבר בלהקה, ופשוט שבר את הקרח. הוא ביקש מהחבר'ה "בעדינות איתי", ניגן שני שירים מפעם וחולל טירוף מאושר על הבמה. משהו השתחרר. כשארז, הנוטש הטרי, עלה לתת גרסה אקוסטית יפהפייה ל"Golden Brown", היה ברור שכולם נרגעו קצת, והמוזיקה השתפרה בהתאם. מעניין אם ההרכב החדש ימצא את הקול הנכון שלו באלבום הבא.
שורה תחתונה: הרכב שמחפש את הקול הבימתי הנכון.
3 תגובות לכתיבת תגובה