צילום: גדי דגון
ביקורת: ההצגה "פימה" - אנסמבל הרצליה
בעיבוד הבימתי אין עלילה רציפה, ולכן פימה הוא הציר המרכזי. דובל'ה גליקמן עושה זאת בכישרון רב, נכנס כל כולו לדמות ואף מצליח לעורר אמפתיה
תיאטרון אנסמבל הרצליה מעלה את "פימה", עיבוד לספרו של עמוס עוז "המצב השלישי", מאת אסף אופק ונולה צ'לטון שגם ביימה. בהשתתפות דובל'ה גליקמן, אפרת לביא, דינה בליי־שור, יואב הייט ואלכס פלג.
קהל היעד: חובבי ניסיונות וחיפושים אמנותיים.
דבר המבקרת: פימה (גליקמן) הוא ירושלמי גרוש, מרושל, הזוי ואבוד שמחפש אחר "מצב שלישי" שיעניק משמעות לחייו. הוא טרוד במחשבות על מצבו ועל המצב הפוליטי־מדיני, עובד כפקיד קבלה במרפאה גניקולוגית ונתמך כלכלית בידי אביו (פלג). הוא מנסה לחדש את יחסיו עם אשתו לשעבר יעל (לביא) שנישאה לאמריקאי (הייט), ומציפם בדיבורים ומחשבות על גבול הטרחנות. היחידה שלא מואסת בו היא אנט (בליי), שהכיר במרפאה. בעיבוד הבימתי אין עלילה רציפה, ולכן פימה הוא הציר המרכזי. גליקמן עושה זאת בכישרון רב, נכנס כל כולו לדמות ואף מצליח לעורר אמפתיה. כל ההצגה הוא מתהלך בפיג'מה, ספק סהרורי ספק אינו מחובר למציאות, אבוד בין החללים הבנויים ממדפים עם קופסאות, מדי פעם הוא נובר בהן לחפש משהו, ושם מפוזרים חייו וזיכרונותיו, זהותו. השחקנים עושים עבודתם נאמנה, בליי נהדרת בעיקר בסצנת הפגישה המשעשעת, ופלג מצוין. שימת הדגש על אנושיות הדמויות היא גדולתה של צ'לטון כבמאית, שיודעת לנבור בנבכי הנפש ולגרום לקהל להאמין ולהזדהות. למרות כמה רגעים של נפילת מתח התוצאה מעניינת ומעוררת מחשבה. ציטוט למזכרת: "יש שלושה מצבים: שינה, ערות והאור הזה שמציף אותי גם מבפנים וגם מבחוץ - זה המצב השלישי".
שורה תחתונה: עושה חשק לחזור ולקרוא את הספר.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה