חקר ביצועים: השבוע של סבן, פרי ומבצע החלל של רד בול

ההייטקיסט הוא מזון לאופטימיסט

ועידת "מובייל 2013" שהתקיימה השבוע היתה הוכחה נוספת לאנרגיה התוססת של תעשיית ההייטק הישראלית. מאות יזמים, מפתחים ומנהלים, סטארטאפיסטים נועזים בני 30-20 ומשהו ומבוגרים אחראים שכבר עשו אקזיט אחד או שניים שעטו בין האולמות כעדר של אנטילופות עם הפרעת קשב, מחפשים את הקילר־אפ או את המשקיע עם הכיסים העמוקים, מי שיבוא קודם. זה היה תענוג צרוף כמעט. טבלתי באמבט הזה של יצירתיות והתמלאתי אופטימיות, ורק מחשבה מטרידה אחת הציקה לי לפתע באמצע דיון מרתק על נפלאות העתיד: איך זה יכול להיות שאומת הסטארט־אפ המתוחכמת, מופת לאורחים סקרנים מהודו ועד סין, מפקירה את ניהול המדינה בידיהם של פוליטיקאים כושלים ועלובים. תחשבו על זה בדרך ל־22 בינואר.

(יואל אסתרון)

באומגרטנר הוא עובד הקד"מ המושלם

הרעיון היה גרנדיוזי, אבל פשוט. כמו לטפס על האוורסט, או להגיע לירח. משהו עם תחושה של אולד־סקול. לקחת את פליקס באומגרטנר בכדור פורח לגובה של כמעט 40 ק"מ, ולזרוק אותו ממנו כדי שישבור כמה שיאים, כולל שיא המהירות לאדם. רד בול, שמימנה את ההרפתקה המופרעת הזאת, זכתה לשבחים בגלל ההפקה המוצלחת וההישג ההיסטורי. בעידן שבו סרטי אקשן מתחכמים כל כך עד שהם קורסים לתוך עצמם ופרסומות מתחכמות כל כך עד שאי אפשר להבין מה הן מוכרות, חברת משקאות האנרגיה מצאה את נוסחת השיווק היעילה ביותר: פשטות היא גאונות. איך הופכים דברים לפשוטים? זו כבר שאלה מסובכת.

(אוריאל דסקל)

פליקס באומגרטנר, בדרך לשבירת שיאים | צילום: אם סי טי

באלמר - מי מחנך את מי

בסוף 2007 מיקרוסופט גילתה שהיא הצליחה לחנך את השוק. אסוס השיקה אז את הנטבוק הראשון — מכשיר קטן וקל שכלל מערכת הפעלה של לינוקס ולא את ווינדוס. הצרכנים פתחו את האסוס בבית, ראו מערכת הפעלה שהם לא מכירים, והלכו לחנות כדי להחליף את המוצר. בשבוע הבא ישיקו מיקרוסופט וסטיב באלמר העומד בראשה את ווינדוס 8, שכוללת שינוי משמעותי בעיצוב ובממשק. בפעם האחרונה שהם שינו את המערכת, עם ווינדוס ויסטה מ־2007, הם הציעו גרסה מסורבלת וגילו שהלקוחות מעדיפים לשנמך למערכת הקודמת. כלומר גם שוק מאולף לא בולע כל דבר. יכול להיות שהפעם יתברר שמיקרוסופט למדה איך להטמיע שינויים בצורה ידידותית יותר. אבל אולי את הלקח למדו דווקא הצרכנים, שעברו חינוך מחדש ולמדו בשנים האחרונות להתרגל במהירות למערכות הפעלה שונות בסמארטפונים ובטאבלטים. ככה נראית תחרות בריאה.

(איתי שמושקוביץ)

מכירת פרטנר: סבן כבר מספק שיעור חשוב

חיים סבן | צילום: בלומברג

חיים סבן אולי יקנה את פרטנר. ואולי לא. מהמשא ומתן עצמו כבר אפשר לגזור שתי מסקנות. החשובה ביותר היא שלא תמיד צריך להאמין לחבורת הספרים של שוק ההון הישראלי. למשל, כשהם אומרים לבעלי אגרות החוב של החברות המחזיקות בפרטנר שאם לא ייענו לתספורת של 30% יפסידו הרבה יותר, כפי שהובטח להם בעסקת האצ'יסון שהתפוצצה. כי הרי אם עסקת סבן תושלם, התספורת תהיה קטנה יותר, ובעלי האג"ח יגלו שהשרירים שהפגינו שווים מאות מיליוני שקלים. המסקנה השנייה היא שאילן בן־דב לא מתכוון לוותר על פרטנר עד שהרופא הפיננסי יקבע את מותה. הוא ינפיק, ימזג, יחלק וינקוט כל תעלול פיננסי אפשרי כדי להישאר עם משהו ביד. וגם כאן, אם עסקת סבן תושלם, בן־דב ייפול שוב על הרגליים.

(גולן פרידנפלד)

תשובה מציג: סיכון תמורת סיכון

ההשתלטות של הבנקים הזרים על הנכס המרכזי של דלק נדל"ן, החניונים בבריטניה, לא הפתיעה השבוע איש. המהלך ריחף באוויר חודשים, ואף נידון בהרחבה במגעים על הסדר החוב של החברה. בשלב מתקדם של המשא ומתן עם בעלי האג"ח ביקש בעל השליטה יצחק תשובה לגלגל את הסיכון להפסדי ענק על הנושים ואף איים בפיצוץ המגעים שיביא לפירוק החברה. בעלי האג"ח התנגדו בתוקף, ותשובה הסכים להזרים קרוב למיליארד שקל ולספוג את הסיכון שבאובדן הכנסות אפשריות של מאות מיליוני שקלים, סיכון שאכן התממש השבוע. רק תשובה יודע אם הסיכון הזה אמנם נמוך יותר מהסיכון שהיה טמון עבורו בפירוק החברה.

(עומרי כהן)

מכרז ההשכרה ממלכד את ענף הנדל"ן

המכרז לבניית דירות להשכרה הוא אחת היוזמות החשובות של הממשלה היוצאת לטיפול במצוקת הדיור. אבל פרטי המכרז שנחשפו השבוע מגלים שהוא טומן בחובו את המלכוד 22 של ענף ההשכרה. במסגרת היוזמה מציעה המדינה לקבלנים קרקע מוזלת באזור מבוקש כדי לבנות דירות להשכרה לזכאי משרד השיכון, בחוזים של חמש שנים לפחות בדמי שכירות תחת פיקוח. זה רעיון פשוט ויפה, אבל אם הוא יצליח — הוא יקרוס. כי אלפי דירות להשכרה במרכז הארץ יגרמו להורדת דמי השכירות באזור. וכשאלה ירדו, הזכאים יעזבו את הדירות במחיר קבוע ויעברו לדירות פרטיות במחירים צונחים. יזמים מנוסים מזהים את המוקש הזה במכרז, וספק אם ייקחו את הסיכון של בריחת דיירים וירידת מחירים. אם הממשלה הבאה תרצה באמת לקדם את התוכנית החשובה הזאת, היא תיאלץ להכניס את היד לכיס ולערוב ליזמים לזרם הכנסות מינימלי בתקופת ההשכרה.

(שי פאוזנר)

נתניהו מצמצם את כאב הראש

אחרי הבחירות, בתחילת 2013, יש סיכוי לא רע שמה שהיה הוא שיהיה. תקציב 2013 עתיד להיות תקציב קשה, ולכן הוא ידרוש עסקת חבילה. ההסתדרות תיתן קצת, המעסיקים ייתנו קצת, ראש הממשלה בנימין נתניהו ייתן הרבה, ושר האוצר יובל שטייניץ, כמו שטייניץ, יציע שמשום שכבר כמעט אמצע השנה, אולי כדאי להפוך את התקציב לתקציב דו־שנתי. נתניהו ימהר לאמץ את ההצעה, לא משום שתקציב דו־שנתי הוא רעיון טוב מבחינה כלכלית — הוא לא — אלא משום שהוא רעיון מעולה מבחינה פוליטית. במקום להתמודד עם החרדים, עם אהוד ברק ועם עופר עיני פעם בשנה, אפשר לעשות זאת רק פעם בשנתיים. ולעזאזל הדיון הציבורי והיציבות הפיסקלית.

(שאול אמסטרדמסקי)

פרי מציג: למה לחכות לבלגן?

יעקב פרי | צילום: אלעד גרשגורן

"מגייסים כשאפשר, לא כשצריך", גורס אחד המשפטים האהובים על אנשי פיננסים. יעקב פרי, שהודיע על פרישה מתפקידו כיו"ר מזרחי־טפחות לטובת הצטרפות למפלגה של יאיר לפיד, עשה כנראה אחד ועוד אחד והבין שגם "מתגייסים כשאפשר, לא כשצריך". למה להמתין לפרסומו של דו"ח המפקח על הבנקים על התנהלות דירקטוריון הבנק ואז אולי לחפש מפלט מתוך צורך ודחיפות אם אפשר להימלט מהבלגן כבר כעת? גם אם בינואר יתברר שליש עתיד אין עתיד, עתידו של פרי מובטח, כי תמיד יהיה מי שיסייע לו עם הג'וב הבא. לפיד, מצדו, מקבל את פרי עם תשובה לשאלה "איפה הכסף?". לפחות חלק ממנו נמצא בחשבון הבנק של פרי, שה־60% משרה שלו עלו לבנק בעשור האחרון לא פחות מ־20 מיליון שקל.

(סופי שולמן)