שלמה נחמה בעדותו במשטרה: "דני דנקנר לא עדכן אותי על אלרן"

בעלי תפקידים רבים בבנק הפועלים מסרו את גרסתם במסגרת חקירת היחידה הארצית להונאה (יחא"ה) את פרשת דני דנקנר. הפרשה, שהבשילה בשבוע שעבר לכתב אישום, התמקדה בניגוד עניינים של דנקנר בעת ששימש יו"ר הפועלים.  

בין הנחקרים במשטרה היה גם שלמה נחמה, לשעבר יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים. עדותו הראשונה של נחמה במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יחא"ה) ניתנה במארס 2010. בעדותו השנייה, שניתנה שבעה חודשים לאחר מכן, הוא כבר נחקר באזהרה ב"חשד למרמה והפרת אמונים בתאגיד". הוא נחקר על ידי רפ"ק לילך קמפר-וינרב ורפ"ק רוני לוי.

נחמה סיפר לחוקרים על הנסיבות שהובילו לסיום תפקידו כיו"ר דירקטוריון בנק הפועלים ואמר: "בתחילת 2007 שרי אריסון ביקשה ממני לפרוש. נוחי רצה לקנות את חבילת המניות של האמריקאים (שהיו בתוך גרעין השליטה) וניהל גם שיחות עם שרי אריסון בעניין הזה. שרי ונוחי לא הגיעו להסכמה והיא ביצעה רכישה ישירה של אחזקות האמריקאים. זה יצר סכסוך עסקי ומשפטי בין שרי לבין דני, מאחר שדני דרש ששרי תקנה גם אותו, ואני ניסיתי לפשר בין הצדדים מתוך הערכה שאם שני בעלי השליטה בבנק יתחילו לריב ביניהם זה לא יעשה טוב לבנק הפועלים.

"הצלחתי ליצור מפגש אחד ביניהם וכעבור מספר שבועות הם הגיעו להסכם פשרה, שחלק ממנו היה גם יציאה שלי מהמערכת ומינוי של דני דנקנר ליו"ר במקומי. זה היה בתחילת מרץ 2007. אני חשבתי שזו לא התנהגות נאותה מצד דני, אבל מאחר שכבר שקלתי עוד קודם לפרוש מבנק הפועלים לאחר תשע שנים בתפקיד, החלטתי לפרוש".

נחמה התייחס בעדותו לעסקת בנק פוזיטיף הטורקי, שנכללה בכתב האישום שהוגש נגד דנקנר. על פי האישום הראשון בכתב האישום, דנקנר פעל בניגוד עניינים מהותי בהיותו יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים, בכך שלא דיווח על הקשרים העסקיים של חברת אלרן השקעות בה היו לו אחזקות משמעותיות, עם קבוצת RP בראשותו של רפי ברבר. 

"בנק פוזיטיף", שחזר נחמה, "היה מבחינתנו חלק מהאסטרטגיה לצאת החוצה. חשבנו שהשווקים המתפתחים זה מקום טוב, חשבנו על טורקיה בגלל הקרבה, ובגלל היחסים המאוד טובים שהתפתחו באותם שנים. התחלנו להסתכל על עסקאות. הצינורות דרכם הגיעו הצעות היו או בנקים להשקעות או קרנות השקעה שהן מאוד דומיננטיות בשוק הזה. המערכת של הבנק יודעת לפנות אליהם.

"כך פנינו לרפי ברבר. מי דיבר איתו ראשון, זה אני לא זוכר. ההיכרות שלי ושל גורמים נוספים בבנק עם ברבר היתה במסגרת תפקידו במריל לינץ'. הוא היה הישראלי הבכיר ביותר במריל לינץ'. מי שהיה אחראי על התיק הישראלי, ובנק הפועלים בתוכו, הייתי יושב באופן קבוע עם אנשים בבנקים להשקעות כדי לקבל עצות, ובין היתר גם ישבתי עם ברבר. כשהתחיל הסיפור הטורקי הגיעה הצעה ממנו על הבנק בטורקיה. אל מי בדיוק הגיעה ההצעה - אני לא יודע. אני יודע שזה הגיע במהלך דיון עסקים רגיל. הגיעו גם הצעות נוספות לגבי בנקים של טורקיה, אבל ההצעה לגבי פוזיטיף הגיעה מברבר. אז הוא כבר לא היה במריל לינץ' אלא הקים קרן.

"נאמר שיש הצעה לרכוש את השליטה בבנק הטורקי, הוצגו הפרמטרים הראשוניים שלו, וההנהלה מינתה צוות ליווי כמו לכל עסקה, למיטב זכרוני צבי זיו (מנכ"ל בנק הפועלים אז, זש"ל) מינה את העוזר שלו, איראל חסון, להיות חבר בצוות. הצוות הזה ניהל מו"מ, כשצביקה עדכן אותנו באופן שוטף לגבי המהלכים והבדיקות".

העסקה לרכישת בנק פוזיטיף אושרה בבנק הפועלים, אך נתקלה בקשיים אצל הרגולטור הטורקי בגלל ברבר. בסופו של דבר הוחלט בבנק הפועלים להוציא את ברבר מהעסקה והחל עמו מו"מ. "קיבלתי עדכונים", מספר נחמה, "שיש בעיות בקבלת היתרים מהבנק המרכזי הטורקי, ושצביקה מטפל בזה, אבל לא הייתי מדווח ברזולוציה גבוהה. מבחינתי צביקה היה המנכ"ל והוא היה צריך לטפל בבעיה הזו. צביקה נפגש איתי פעם בשבוע לעדכונים שוטפים, וזה היה סעיף אחד מתוך אג'נדה של הרבה סעיפים בהם הוא מטפל, מבחינתי זה היה נושא שההנהלה צריכה לטפל בו. צביקה לא ביקש ממני לקבל החלטה אחרת או לשנות החלטה קודמת הוא גם לא ביקש ממני הצעה. אם הוא היה שואל אותי לעצתי הייתי עונה לו: 'תן לו חמישה מיליון דולר ושילך הביתה'".

חוקרת: אז אנחנו שואלים אותך - למה לא שילמו לברבר 5 מיליון דולר ולא שלחו אותו הביתה?

נחמה: "אני לא יודע. אני זוכר שצביקה רצה להגדיל את החלק של בנק הפועלים בבנק הטורקי, אז אני לא מבין למה הוא לא שילם לברבר ועשה את העסקה מול הבנק הטורקי, זה לא מהלכים שהובלו על ידי, זה מהלכים שהובלו על ידי צביקה.

חוקרת: "מה ידוע לך על הפיצוי שניתן בסופו של דבר ל-RP, ועל הנסיבות שהובילו לפיצוי זה?"

נחמה: "אם את מדברת על ה-25 מיליון דולר - לא ידוע לי, חוץ ממה שקראתי בעיתונות בימים האחרונים".

חוקרת: "אם יש פער גדול בין ההנהלה לבין גורם שעושה עסקים עם הבנק, האין זה מקובל שיו"ר הדירקטוריון יגשר בין הפערים, שיהיה מעין בורר, שיהיה מעין סמכות על?"

נחמה: "מה פתאום. יו"ר לא יכול לנהל מו"מ ולהחליף את ההנהלה. זה לא נהוג שיו"ר עוסק בדברים כאלה. זה לא עובד נכון בצורה כזאת. אבל יכול להיות מצב שבו המנכ"ל יבקש מהיו"ר, במסגרת תנאים מוגדרים והסכמות בינו לבין המנכ"ל, שהיו"ר ישתתף במהלך המו"מ. אני גם רוצה להגיד שהפיצוי ל-RP הוא נושא שבהוויה הבנקאית הוא מאוד שולי. נראה לי שהפיצוי ל-RP הוא נושא שקצת יצא מפרופורציה. ההתעסקות בזה נשמעת לי אינטנסיבית מדי".

נחמה נשאל על ידי החוקרת על עסקיו הנוספים של דנקנר באלרן ועל כך שבזמן עסקת פוזיטיף שימש דירקטור באלרן בעוד זו הייתה בקשרים עסקיים עם RP. "לא ידעתי שום דבר", השיב נחמה. "אין לי מה להגיד על זה. זה שאלרן עשתה עסקאות עם ברבר - זה לא שדני דיווח לי או עדכן אותי. ידעתי שדני מכיר את רפי (ברבר) ברמה העסקית - אף פעם לא נכנסתי ואף פעם לא שאלתי איזה חלק יש לדני באלרן, ומה הקשר בין אלרן ל-RP, ואם יש קשר עסקי בין רפי לבין דני, וכמה המעורבות של דני באלרן היא מהותית".

בחקירתו השנייה במשרדי יחא"ה, נשאל נחמה על קשריו עם ברבר. "אני אומרת לך", כך החוקרת, "שאתה, בעת שהיית יו"ר בנק הפועלים, ניהלת מגעים עם ברבר לצורך קידום עסקיך הפרטיים, זאת בזמן שברבר היה שותף עסקי של בנק הפועלים".

"על סמך מה את אומרת את הדברים הללו?", שאל נחמה, והחוקרת פירטה: "על סמך מה שאמר לנו ברבר בחירתו, שבסוף 2006 אמרת לו שאתה שוקל לעזוב את בנק הפועלים, והצעת לו ליצור יחד קרן שתשקיע בישראל ועם ישראלים בחו"ל; זאת בזמן שברבר היה חתום על עסקה עם בנק הפועלים לרכישה משותפת של בנק פוזיטיף".

"יכול להיות שבאופן כללי דיברנו", השיב נחמה. "אני וברבר, על מה שאני אעשה אחרי כן, אבל לא היה דיבור קונקרטי, והיו עוד רבים אחרים שפנו והתעניינו".

חוקרת: "היו לך הרבה פגישות איתו בזמן שהיית יו"ר בנק הפועלים, נכון?"

נחמה: "אני מכיר אותו מילדות, הוא עבד איתי באריסון השקעות ויש לי קשר שוטף איתו, אבל אין לי שום עסקאות איתו".

   

קינן: "לא מתפקידי ללכת ולבדוק את הנתונים"

 

בין עדי התביעה בפרשת דני דקנר נמצא גם ציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים, שאף נחקר באזהרה במשרדי יאח"ה בחשד שסייע לדנקנר בלקיחת הלוואה אסורה. אותה הלוואה מופיעה כסעיף השלישי בכתב האישום שהוגש נגד דנקנר. לפיו, דנקנר קיבל במרמה מסגרת אשראי מבנק הפועלים בסך 3.4 מיליון דולר, על סמך טענתו כי מטרת ההלוואה היא בניית נדל"ן, בעוד שבפועל מרבית המסגרת נוצלה לצורך רכישת אג"ח של אלרן השקעות על ידי דנקנר ובני משפחתו.

"בתפקידי כמנהל חטיבה עסקית קיבלתי הצהרות הון אישיות של בעלי חברות במשק, בהם לב לבייב", סיפר קינן לחוקרי יחא"ה, רפ"ק יוסי חנן ופקד אריאל פרידמן, "לא מתפקידי ללכת ולבדוק את הנתונים. זה שלבייב אמר שיש לו בית ששווה 20 מיליון דולר, אני לא הולך לבדוק באופן אישי, הצהרת עושר זה 'להסתכל גם ללקוח בעיניים' ולבדוק את תפקידו בעסקים ודוח עושר אישי זה משהו שיש בו נושא של אמון".

קינן דבק בעמדתו כי לא הוא אישר את בקשת ההלוואה של דנקנר אלא הוועדה לבעלי עניין המורכבת מדירקטורים של הבנק היא זו שקבעה בעניין. קינן הכחיש בחקירתו כי דאג לאשר את הלוואה לדנקנר כי רצה להתמנות למנכ"ל הבא של הבנק: "שלילי לחלוטין. אין קשר בין הדברים", השיב קינן לטענה.