צילום: עמית שעל
הדרבי האמיתי
"רולר דרבי", ספורט המגע הנשי, ששימש כמופע בידורי להמוני המובטלים בזמן השפל הגדול של שנות העשרים, עושה קאמבק מרשים - והפעם עם אידיאולוגיה פמיניסטית, פאנקיסטית וקואופרטיבית
עבור רובנו הגלגליות - זוג נעליים עם צמדי גלגלים מלפנים ומאחור - הן פריט נשכח מהאייטיז. עבור שחקניות הרולר דרבי (Roller derby) הן כלי המשחק הראשי בספורט נשי ייחודי שמבצע קאמבק מרשים לבמות הספורט מסביב לעולם, כמעט 80 שנה לאחר הופעת הבכורה שלו.
קראו עוד בכלכליסט
מה שהתחיל כמופע בידורי עבור המוני מובטלים אמריקאים בשנות השפל הגדול, התפתח והתגבש בשנים האחרונות לספורט מגע תחרותי לגיטימי, אשר דורש מהמשתתפות בו כושר אתלטי, שליטה מלאה בגלגיליות ובגופן וכן פיתוח אסטרטגיות קבוצתיות מדוקדקות ומתואמות.
לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים של עסקני ספורט ורשתות שידור אמריקאיות להשיק מחדש את את אותו יצור כלאיים המאחד ספורט אגרסיבי ומופע תיאטרלי על גלגיליות, הספורט זוכה במהלך השנים האחרונות לפריחה חסרת תקדים דווקא בגלגולו העצמאי־חובבני ומהווה גרעין של תת־תרבות אוניברסלית שלמה עם אג'נדה הכוללת מוטיבים פמיניסטיים מובהקים, התנהלות כלכלית אלטרנטיבית שלפיה כל ליגה משמשת כקואופרטיב עצמאי, התנהלות המושפעת מפילוסופיית הפאנק (Punk) ומתיאטרליות נוסח סגנון ה"קאמפ" האמריקאי.
ג'אמרית וחוסמות
המשחק עצמו, בגרסתו התקנית על משטח החלקה אליפטי, מורכב מצמד קבוצות יריבות בנות חמש שחקניות כל אחת: ארבע "חוסמות" ושחקנית "רצה" אחת ("ג'אמרית"). במהלך המשחק כל ג'אמרית צריכה לעקוף את החוסמות של הקבוצה היריבה, בעוד שאלה רשאיות לחסום אותה בגופן תוך שימוש בטכניקות הדיפה שונות וללא שימוש בגפיים - מה שמבטיח התרסקויות במהירות גבוהה ורמות טסטוסטרון שלא היו מביישות זירת היאבקות גברית. אם הג'אמרית מצליחה להתחמק מהחוסמות ומשלימה סיבוב היא מזכה את הקבוצה שלה בניקוד. המשחק אורך כשעה וכל סיבובון נקרא "ג'אם" (Jam), כאשר בין ג'אם לג'אם יש הפסקה של 30 שניות שבהן מתכנסות הקבוצות ומחליטות על אסטרטגיה עדיפה אשר כוללת משחק קבוצתי הגנתי והתקפי. על פניו, נדמה שהשילוב בין רוח התחרות המובנית בספורט קבוצתי שכזה, התיאטרליות הטקסית (כל קבוצה בעלת שם ופרסונה ייחודית משלה), הטקטיקות השונות והשחקניות בלבוש הצמוד, שמתנגשות זו בזו במהירות גבוהה, הוא בעל סיכויי הצלחה כמעט בטוחים מבחינת קהל צופים. יתרונו הגדול בכך שהוא פונה לחובבי ספורט מגע (רוב גדול של זכרים בטווח גילאים רחב) וגם לבנות בגילים שונים אשר מזדהות עם ספורט שבהגדרתו הוא "נשי", בניגוד לליגות המיועדות לנשים בענפי הספורט ה"גבריים".
על אותו פוטנציאל בדיוק בנו מפיקי טלוויזיה ויזמי ספורט שונים בארה"ב אשר ניסו לקראת סוף המאה הקודמת להחיות את הספורט ולשווקו, בעזרת כמה שינויים קטנים, לקהל הרחב.
לא נשים? לא קונה
הניסיון הראשון נעשה בשנת 1989, כאשר צמד מפיקים אמריקאים העלה לשידור ארצי את התוכנית "Roller games", אשר שמה דגש על הצד התיאטרלי של הספורט ובמיוחד על שלל הדמויות האקצנטריות בקרב בנות הקבוצות השונות. התוכנית שודרה במקביל ללהיט הטלוויזיה הוותיק "סאטרדי נייט לייב" וזכתה להצלחה לא מבוטלת (7.4% צפייה כלל־ארציים בממוצע). ואולם, לאחר עונה אחת פשטה חברת ההפקה רגל בעקבות השקעות כושלות, והתוכנית ירדה מהמרקע. הניסיון השני והשאפתני יותר יצא לפועל בשנת 1999, כאשר תאגיד הטלוויזיה האמריקאי CBS הפיק את התוכנית "Roller Jam". בניגוד לניסיון הקודם זה שם דגש על הצד הספורטיבי והאתלטי של המשחק. לשם כך גויסו כמה ספורטאים מענפי ספורט־אקסטרים שונים, גברים ונשים כאחד, אשר נועדו לשדרג את הרמה התחרותית ובכך להגדיל את קהל הצופים הפוטנציאלי. אותה מקצוענות בדיוק היא שגרמה לחובבי הספורט המסורתיים להדיר עיניהם מצפייה בתוכנית, שהרסה את אותה מסורת "נשית" מדוברת. כמו הניסיון הקודם גם הניסיון הזה לא שרד יותר מעונה אחת ובניגוד לציפיות הגבוהות שתלו בו ירד מהמרקע האמריקאי לאחר כמה חודשים בלבד.
אותם ניסיונות כושלים להחדיר את הספורט למיינסטרים דווקא הובילו לחיזוקו כענף אנטי־ממסדי. המשתתפות מרגישות צורך לשמור על שלהבת המשחק דולקת ואף מוכנות למלא שלל תפקידים אדמיניסטרטיביים הדרושים לשם כך תוך כדי התנדבות ומסירות מוחלטת. רוח ה־Do it yourself המזוהה עם תנועות הפאנק ושפע המידע המצוי ברשת לגבי המשחק ותקנותיו הובילו להקמת כ־1,200 ליגות רולר דרבי חובבניות ברחבי העולם. כל ליגה מנוהלת על ידי הספורטאיות בעצמן, אשר מטפלות ביחסי הציבור, השגת החסויות והנהגת הקבוצה. הכל תוך שיתופי פעולה כלכליים פנים־קבוצתיים ולפי קריטריונים משתנים, אשר מטרתם שמירה על צורכי האימונים הקבועים וההופעות השוטפות. "העובדה שהמון דברים מנוהלים באופן שוויוני ותוך התנדבות מלאה מצריכה המון תקשורת, שזאת תכונה נשית מובהקת", אומרת נעמה יחזקאל, דוברת קבוצת "Tel Aviv Derby Girls" המקומית. "כל אחת שמגיעה יכולה להרגיש שיש המון מקום להבעת דעות ולתרומה של כישרונות שונים - וזה רק גורם לרצות לתת יותר".
ספורט בינלאומי
בימיו היפים (1939–1942) זכה הספורט לממוצע שנתי של כ־5 מיליון רוכשי כרטיסים בארה"ב בלבד. כיום מתרכזים הקהלים ההולכים וגדלים סביב מאות משטחי ההחלקה הייעודיים אשר פזורים ברחבי הגלובוס. אליפות העולם הראשונה, אשר נערכה בקנדה בדצמבר אשתקד, היוותה מעין אות פתיחה רשמי ומרשים לגלגולו הנוכחי של אותו משחק חדש־ישן כספורט בינלאומי מן המניין.
ויותר מעשור מאז הוקמה קבוצת הרולר דרבי המודרנית הראשונה בטקסס - שהיוותה ההשראה להקמתן של קבוצות חדשות בארה"ב וגם הניחה קווים מנחים לפרקטיקות האדמיניסטרטיביות והחוקתיות של המשחק - 13 קבוצות משלוש יבשות שונות הגיעו לאליפות העולם, שהופקה בחסות מגזין "Blood & Thunder" המתעסק בענייני הספורט ושודרה באתרים ייעודיים ולא ברשת טלוויזיה.
הספונסר: פאב
האם יגיע קהל לספורט בישראל? "זה ספורט אלים בסופו של דבר", מוסיפה תמר אנגלשטיין (24), ממקימות הליגה הראשונה בארץ. "בנות שמתנגשות זו בזו תוך כדי רכיבה במהירות של 40 קמ"ש זה לא הדבר הכי נפוץ שיש בענפי הספורט האחרים. ומעבר לזה, מדובר במשחק מהיר ומעניין. ברגע שמבינים אותו ואיך הוא מתנהל שמים לב לאסטרטגיות, לדקויות, וזה כבר עולם אחר".
בעוד שהקבוצה משתפת פעולה באופן זמני עם פאב תל אביבי ("הקופסה") על תקן הספונסר, עיניה נשואות לבעל העסק הבא אשר יהיה שותף להתלהבות של הבנות. "אנחנו מחפשות ספונסר, או יותר נכון שותף שמעוניין לקדם את הספורט הזה עם כל מה שהוא מביא איתו ושתומך בערכים שלנו, לפחות ברמה הבסיסית", מוסיפה יחזקאל. "מדובר בשואו מאוד גדול. בהפסקות יש הפנינג ולהקות מופיעות. וחוץ מזה, מי לא היה רוצה לראות בנות שמכסחות אחת לשנייה את הצורה?".
13 תגובות לכתיבת תגובה