זה הכלכלה, מטומטם

הקרבות בדרום מתרחשים חודשיים לפני הבחירות. אפשר להתווכח האם זה מקרי, או שיש אינטרסים פוליטיים בעזה ובירושלים. מה שבטוח הוא שהממשלה מעוניינת בסדר יום בטחוני לקראת בחירות, גם אם כבר ארבע שנים אין שיפור בתחום. עד כמה שזה קשה בימים אלה, בואו נביט על התמונה הרחבה.

הממשלה הנוכחית התפטרה בגלל שאין כסף בקופה הציבורית. היא לא נפלה בגלל כשלון בטחוני, לא משבר פוליטי, לא יחסי חוץ ולא שחיתות. היא נפלה בגלל שאי אפשר לגבות עוד מסים מהציבור שנאנק תחת הנטל. כמובן שגם אי אפשר לשקר לציבור, לספר שיש צמיחה - כי מי שמרוויח מה"צמיחה" הזו זה בעיקר המאיון העליון. אין כסף בקופה, אין כסף לציבור - אז אין תקציב ואין ממשלה.

הממשלות בעשור האחרון הורידו מס חברות, הורידו מס הכנסה לבעלי הכנסות גבוהות ויצרו תחרותיות מדומה. בפועל – יצרו ריכוזיות. אלה ממשלות שהפריטו והעבירו כל שירות ציבורי ונכס לידיים פרטיות. לא על איראן אנחנו הולכים לקלפי, לא בגלל קסאמים מעזה, בלי קשר לארה"ב ולא לסוריה. "זה הכלכלה, מטומטם" אמר יועצו של קלינטון לקראת בחירות 1992. אפשר לומר זאת גם כאן, 20 שנים אחריו.

בכל מערכת בחירות המצביע הישראלי בוחר במפלגה על בסיס הנושא הביטחוני-מדיני. לפעמים על בסיס דתי, או אנטי-דתי. אבל מתי הצבענו על הנושא שהכי קרוב לארנק שלנו? מתי מערכת בחירות נוהלה על הנושא הכלכלי-חברתי? בבחירות הקרובות זה הנושא החם, למרות כל אירוע בטחוני שמתרחש כאן, למרות השכול הפרטי והלאומי.

בואו נודה לרגע – אנחנו עם שחי על חרבו, וזה לא משתנה כל שנות המדינה. ההפחדות בנושא האיראני עוברות כל פרופורציה. דליפות המידע הביטחוני, האיומים והמבצעים הצבאיים הם מיחזור אוטומטי-תקופתי. מה שכן אפשר לשנות זה את המצב הכלכלי-חברתי - את מערכות הרווחה והבריאות המתפוררות, את החינוך המדרדר, את קשרי ההון עם השלטון, את הפערים ויוקר המחיה.

זה עניין של החלטה

איסלנד נפלה חזק במשבר ב-2008. הבורסה צנחה ב-90%, בנקים התמוטטו, ערך המטבע ירד לחצי מערכו והפסיק להסחר מול מטבעות זרים. זה היה טוטאלי, בור בלי תחתית. מאז איסלנד חזרה מהכפור הכלכלי, הורידה את האבטלה וחזרה לצמוח. כל זה בתהליך של שיתוף הציבור בהחלטות, כך שבאיסלנד לא קידשו את האינטרסים של בעלי ההון, אלא רק את רצון הציבור.

יגידו חכמים – באיסלנד אין בעיות ביטחון. נכון, אבל גם בספרד ויוון אין בעיות ביטחון, אז למה מפחידים אותנו עם המשברים האלה ושוכחים את איסלנד? האם אנחנו מדינה כל כך מיוחדת שאין אפשרות להשוות אותנו לאחרים? האמת היא שההבדל בין תקציב הביטחון של ישראל לבין תקציב הביטחון במדינות המפותחות הוא כ-5-8%. זה פחות מהמס על הרווחים הכלואים שהמדינה ויתרה לטייקונים. זה הרבה פחות מתמלוגי הגז שבסופו של דבר לא יגיעו לציבור. מלבד זאת, יש מהלכי רגולציה שהתקציב שלהם זעום אבל ההשפעה רבה, רק שפוליטיקאים מפחדים מאותם בעלי הון.

בהרבה מדינות בעלי ההון מחוברים חזק לפוליטיקאים. הם מממנים להם את מערכות הבחירות, מחזיקים את כלי התקשורת, מפעילים לוביסטים ומערכות לחצים על מקבלי ההחלטות, וקשרי אינטרסים שזר לא יבין אותם. מעט ארצות כמו איסלנד קיבלו החלטה אמיצה לנתק בין הון לשלטון. זה עניין של החלטה, וזה יכול לקרות גם בישראל.

מה עושים? למי מצביעים?

מצביעים למי שמדבר על כלכלה. בודקים את המצע הכלכלי של כל מפלגה, ובוחנים מה כל פוליטיקאי עשה בתחום החברתי-כלכלי. תהיה האידיאולוגיה של המצביע באשר תהיה – העיקר שידע את מי הוא שולח לכנסת, ומה זה יעשה לארנק שלו.

אנחנו נלמד לנטוש את ההפרדה בין ימין-שמאל מדיני-בטחוני, פשוט לטשטש את הגבולות ששרטטו לנו מאז קום המדינה. נייצר גבולות חדשים של הפרדה בין מדיניות כלכלית אחת לאחרת. בואו לא נפחד ממושגי כלכלה, ונבין איך ההצבעה בקלפי משפיעה על מחיר המלפפון, גובה המשכנתא והמשכורת שלנו.