עובדי הדרום נערכים ליום שאחרי עמוד ענן

היום השביעי למבצע עמוד ענן התחיל במטחי רקטות משעות הבוקר המוקדמות. בחווה החקלאית של יזרעם בנגב הצפוני, בין נתיבות ליישובי אשכול, 9 ק"מ מעזה, עובדים במתכונת חירום. ישראל, מנהל העבודה בחברת הזרע, מסתובב בין שטחי הגידול. הנגמ"שים של צה"ל סיפחו חלק מהשטחים החקלאיים - עכשיו יהיה צורך לעבד אותם מחדש. החיילים נמצאים במצבי המתנה. הכלים הצה"ליים פתוחים, חלק מהחיילים יושבים לנוח, חלק מתלבשים, חלק מתאמנים, שוכבים על מה שהיה שטח גידול לחיטה, ומכוונים רובה.

"אנחנו עובדים, אבל זה קשה", אומר ישראל. "עושים בעיקר את מה שצריך. זו עונת ההזרעה של החיטה, אנחנו חייבים לזרוע. זו רולטה רוסית - אתה לא יודע איפה זה ייפול עליך". התמונה של טרקטור הזריעה לצד הנגמ"שים הצה"ליים נראית קצת לא טבעית לאדם הרגיל, אבל פה השגרה היא של יורים וזורעים. 

ישראל גר בנתיבות, המשפחה בבית. אבל אין מבחינתו ברירה - חייבים להמשיך לעבוד. הוא לא נראה מתרגש, הטילים עוברים מעליו. האזור שבו הוא מסתובב נחשב לשטחים פתוחים שעליהם רקטות כיפת ברזל אינן מגנות. אין פה אזעקות ומן הסתם גם לא מקומות להתגונן, ורק אתמול נפלה רקטה באחד השטחים.

"זה גורם לנזק כשהטנקים על השטחים", הוא אומר. "באזור פה יש גדוד שלם של צנחנים שריסק את השדה, שדה שהיה בהכנה לפני זריעה. אחרי שהם יעזבו נצטרך להכין אותו מחדש. זה המועד של זריעת החיטה, חייבים לטפל בשדות, אחרת לא תהיה חיטה".

כל הנגמ"שים והמכוניות הצה"ליות שעוברים בין השדות מעלים ענני אבק. שדה הכרוב ספוג כולו אבק. "הם חסמו פה הכל, אז לטרקטוריסט שלי נדרשת שעה וחצי להגיע לשדה השני, במקום 20 דקות".

השעה כבר 10:45 וברדיו נשמע "צבע אדום" באזור אשכול וסביבת יזרעם. התאילנדים בשדה הכרוב יושבים להפסקה קצרה מאחורי ארגזי האיסוף והטרקטור. בחוץ אולי מלחמה, אבל הם עובדים.

 

גם הפרות לא רגועות

השעה 11:05 ותחנת הדלק הסמוכה למושב אלונית עמוסה בחיילים, מרביתם מגולני. יש להם ארבע דקות להתארגן ולעלות בחזרה לאוטובוסים שמעבירים אותם לשטחי ההמתנה. במושב פטיש הסמוך הפרות של משפחת שוחט רגועות בינתיים.

"הפרות פה ירדו בתפוקת החלב. הן לא רגועות מכל הבומים. אם פרה נותנת 35 ליטר בדרך כלל, עכשיו היא נותנת 25. אנחנו חולבים בבוקר ובערב ומעבירים את החלב לתנובה", מסביר שמואל שוחט, שהוריו הם בעלי הרפת הקטנה. "זה קשה. אתמול בחצות שמעתי שני בומים ואז היתה אזעקה. אחרי זה היו עוד 5–6 בומים. אין פה ממד"ים, הבית נבנה הרבה לפני".

בבית של בנימין קלימי הפרות בחליבה של אחר הצהריים. קלימי שוכב במיטה מחוץ לבית, בנו והפועל התאילנדי ליד הפרות. אצל משפחת קלימי חולבים שלוש פעמים ביום. "אין לנו מיגון פה. באנו לכאן לפני 40 שנה, אז אנחנו נכנסים לחדר אמצעי בבית ומקווים לטוב". התקווה שלו ממשית - מושב פטיש ספג כמה רקטות במבצע האחרון, אחת מהן נפלה בחלקה השנייה של משפחת קלימי. "בעיקרון אנחנו לא דורשים פיצוי מהמדינה למרות שיש פחות תפוקה. אנחנו אפילו לא יודעים איך עושים את זה, למרות שבעיקרון מגיע לנו אם הפרות ירדו בתפוקה", אומר קלימי.

השעה כעת 12:38 ונירית כהן שוטפת את הידיים לאחר שסייעה לפרה שלה ליילד. בתקרת הרפת פעור חור החושף את העובדה שלפני כמה ימים נפל פה רסיס של רקטת כיפת ברזל. "החלק של הטיל לא פגע בפרות, אבל כשהן שמעו את הבום הן נבהלו וברחו. מזל שלא קרה כלום, זה נפל ממש לתוך הרפת", היא מספרת. מעבר לצורך לחלוב את הפרות נירית לא מסוגלת לשבת בבית ולא לעבוד. "אם אני לא עובדת זה כאילו שאני חולה", היא אומרת. "זה אמנם קצת קשה, כי אני קמה בבוקר לחלוב עם פחד, אבל כשיש צבע אדום אני חוזרת לבית".

"התקשרנו לביטוח לגבי הנזק, אבל הם כל כך עסוקים במקומות אחרים שאמרו שיבואו יותר מאוחר. לקחנו את האישורים ממשמר הגבול", היא מספרת.

לא עוזבים את העיר

השעה כבר 12:37 ובאזור התעשייה באופקים די שומם. רק כמה מסגריות ועסקים פתוחים. "הרוב סגור כי אנשים פה פחדנים", אומר אליהו ממן מצמיגי ממן. "יש מעט מאוד עבודה, התנועה ירדה ב־80%". ממן ממורמר בעיקר מכך שלמדינה באופן כללי לא אכפת מאופקים, בטח ובטח כשיש מלחמה. "צריך להביא לפה ראש עיר שאכפת לו ומוכן לתרום מעצמו לעיר", הוא אומר.

למחסן הצעצועים ממול נכנס שמעון ביתן, מנהל בית הספר לנהיגה שי אופקים. "אני הספתח שלו, הלקוח הראשון שקונה אצלו היום", הוא אומר. "מאז שהתחיל המבצע אין תלמידים, אנשים לא יוצאים מהבתים. היו אמורים להיות לנו היום 28 טסטים. לדעתי מישהו צריך להחזיר לנו על אובדן ההכנסה".

כמה דקות אחר כך נשמעת אזעקת צבע אדום. אל המקלט הסמוך ברחוב הרצל - הרחוב הראשי של העיר - נכנסת עליזה שעובדת כמנהלת חשבונות במשרד רואה חשבון סמוך. "זו תקופת הדו"חות, אני לא יכולה שלא לעבוד", היא מספרת. "המזל שלי שאמא שלי משגיחה על הילד הקטן. קשה פה". בינתיים נשמעים פיצוצי היירוט. יוצאים החוצה. מרבית החנויות סגורות. במרכז המסחרי, כמה מאות מטרים משם, בוקע קולו של שלמה ארצי מהרדיו. "לא עוזב את העיר", מצטרף בעל הפיצוציה לפזמון.