משרד נשיץ הולך על כל הקופה

עורכי דין המטפלים בתיקי פירוקים וחדלות פירעון רגילים ליהנות ממעמד מיוחד בחסות החוק: שכר הטרחה של בעל התפקיד קודם תמיד לכל תשלום אחר שמתבצע בתיק ומוכר כ"הוצאות פירוק". בנוסף, כפי שנחשף בשורה ארוכה של כתבות ב"כלכליסט", במקרים רבים עומד שכר הטרחה על מיליוני שקלים, גם כשהנושים הרגילים סופגים תספורות, ואפילו לא מקבלים שקל אחד, מפני שלאחר החזר החובות לבנקים ולרשויות המדינה ושכר הטרחה לא תמיד נותר כסף בקופה לנושים הלא מובטחים שסיפקו שירותים או סחורה לחברות.

אלא שבתיק הפירוק של חברת בולוס ובניו, המתברר כעת בפני השופט ד"ר עדי זרנקין, נדמה שהיוצרות מתהפכות. משרד נשיץ־ברנדס דורש לקבל שכר טרחה של 2 מיליון שקל, ונדרש על ידי המפרק, עו"ד ראובן שרגיל, לעמוד בתור יחד עם הנושים הרגילים ולהסתכן בתספורת קצוצה. נשיץ־ברנדס, מנמק שרגיל, אינו בעל תפקיד ומדובר בחוב שכר טרחה בגין פעולות שהחלו הרבה לפני פירוק החברה.

בנשיץ־ברנדס לא מוכנים להשלים עם רוע הגזירה, והשבוע הוגש מטעם המשרד ערעור למחוזי ובו דרישה להכיר בתשלום שכר הטרחה שלו כקודם לכל תשלום אחר, אפילו לשכר הטרחה של המפרק. המקרה מספק הצצה מעניינת למה שקורה כשמשרד עורכי דין גדול מוצא את עצמו מהעבר השני של המתרס, ובשורה אחת עם הנושים הלא מובטחים שכספם עלול לרדת לטמיון.

"לפנים משורת הדין"

בולוס ובניו היא חברה לאירוח ותיירות, שב־2007, לבקשת בנק לאומי החלו נגדה הליכי פירוק. הנושים הגישו תביעות חוב בהיקף כולל של 68 מיליון שקל, אך המפרק אישר רק מקצת מהדרישות, כ־10 מיליון שקל בסך הכל, 9.5 מיליון שקל מתוך הסכום לנושים לא מובטחים. בקופת החברה מצויים כיום 1.7 מיליון שקל בלבד. ב־1998, כעשור לפני שהחלו הליכי הפירוק, הגיש עו"ד גד נשיץ, השותף הבכיר בנשיץ־ברנדס, תביעה בשם החברה בסכום של 3 מיליון שקל. התביעה החלה להתברר, אך לאחר מכן עוכבה במשך שנים בטענות שונות שנגעו להתיישנות. רק ביוני 2008 ניתנה החלטה שאיפשרה לחדש אותה, אלא שבינתיים ניתן כבר צו פירוק נגד החברה ועו"ד שרגיל מונה לתפקיד המפרק.

עו"ד גד נשיץ. "משרדנו ייצג את החברה בהליך סבוך שנמשך 12 שנים"

לטענת המפרק, נשיץ־ברנדס לא הסכימו להמשיך לטפל בתביעה, ולכן הוא לקח על עצמו את ייצוג החברה מאותה הנקודה. באוקטובר 2011 ניתן פסק דין לפיו התביעה התקבלה, ובולוס ובניו אמורים לקבל בגינה כ־7 מיליון שקל (כולל ריבית והצמדה). הכסף עדיין לא נגבה, משום שהנתבעים ערערו על ההחלטה לבית המשפט העליון.

לפי טענת עו"ד גד נשיץ ומשרדו, לפנים משורת הדין הוא הסכים להפחית את שכר הטרחה המגיע לו מכוח ההסכם המקורי עם החברה, ולהסתפק ב־2.1 מיליון שקל. המשרד הגיש תביעת חוב למפרק ודרש כי שכר הטרחה שלהם יוכר כ"הוצאות פירוק", כלומר ישולם ככסף הראשון שיוצא מהקופה, לפני התשלום לנושים אחרים ואפילו לפני תשלום שכר הטרחה של המפרק עצמו. אלא שהמפרק עו"ד שרגיל דחה את הדרישה. הוא קבע כי החובה לשלם את שכר הטרחה קמה, אם בכלל, לא עם מתן פסק הדין, אלא עם גביית הסכום בפועל, שלא ברור מתי תתרחש. בנוסף, המפרק קבע שחוב שכר הטרחה הוא ככל חוב אחר של החברה לנושיה הרגילים, ואין לעו"ד נשיץ ומשרדו מעמד שגובר על יתר הנושים.

המפרק דחה את טענת עו"ד נשיץ שפסק דין של השופטת ורדה אלשיך במקרה דומה (משרד עמית־פולק־מטלון נגד רו"ח יובל קלדרון) קובע שלעורכי הדין יש עדיפות. לדברי המפרק, פסיקת אלשיך אינה חלה במקרה זה, כיוון ששם דובר בשירות משפטי אחד ארוך ומתמשך, ואילו במקרה הנוכחי השירות המשפטי הסתיים לאחר מתן צו הפירוק, ולכן החוב הוא של נושה רגיל ונשיץ־ברנדס יקבלו את שכרם בהתאם לחלוקת דיבידנד לכל הנושים.

עו"ד ראובן שרגיל. "עו"ד שנטש את המערכה לא זכאי להוצאות פירוק"

על החלטה זו הגיש השבוע משרד נשיץ־ברנדס ערעור למחוזי בחיפה. המשרד טוען כי השותף הבכיר גד נשיץ, השותפה עו"ד תמר קרת, ושני עורכי דין נוספים במשרד, "השקיעו מאות שעות עבודה בניהול הליכים הנוגעים לתביעה במספר ערכאות" ושהם המשיכו את הטיפול בתיק גם לאחר שניתן צו הפירוק ורק לפני שלב ההוכחות קיבל לידיו המפרק את ניהול ההליך.

לטענת המשרד, המפרק שגה "כשהתעלם משיתוף הפעולה ומהשירותים המשפטיים הטובים שניתנו על ידי המשרד לכל אורך התקופה שלאחר מתן צו הפירוק ועד לשלב ההוכחות". עוד נטען כי סיווג שכר הטרחה כהוצאות פירוק בשל השירותים המשפטיים שהתפרסו על פני 12 שנה הוא הפתרון הנכון והצודק בנסיבות העניין, ושהנושים האחרים כולם צפויים לקבל כספים אך ורק כתוצאה מפסק הדין וכי המפרק פעל בניגוד להלכה, לחוק, להגינות ולשכל הישר.

"יש ניגוד עניינים"

עוד האשים המשרד את המפרק כי הוא "פסק באופן שבסופו של דבר מיטיב עם שכר טרחתו הוא, ובכך הפר את חובות האמון ותום הלב המוגברות שמוטלות עליו מכוח היותו קצין בית המשפט וידו הארוכה". זאת נטען משום שבכך שנדחתה תביעת המשרד לקבל עדיפות בתשלום שכר הטרחה, הרי שהלכה למעשה שכר הטרחה של המפרק יהיה קודם, ולכן המפרק נמצא בעניין זה בניגוד עניינים מובנה.

יצוין כי טענה זו של נשיץ־ברנדס, לפיה שכר הטרחה של בעל התפקיד מקבל קדימות תשלום לכל נושה אחר, קיימת באופן מובנה בכל תיק חדלות פירעון. כך למשל בתיק הקריסה של חברת היצוא החקלאי אגרקסקו, שהותירה אחריה חובות עתק לנושים, קיבל הנאמן עו"ד שלמה נס שכר טרחה של 1.94 מיליון שקל, הרבה לפני שהנושים הרגילים ידעו אם יקבלו החזר כלשהו מהחוב כלפיהם. בתיק זה נהנה גם משרד נשיץ ברנדס משכר טרחה של 466 אלף שקל ששולם למשרד בקדימות לפני יתר הנושים, כשכפי שנחשף בדצמבר 2011 ב"כלכליסט", עו"ד נס הגיש לצד הבקשה לפסוק את שכרו גם בקשה לשלם שכר יועצים לנשיץ־ברנדס. ב"כלכליסט" נחשף עוד שלפי הוראות הכנ"ר, יש לקבל אישור מראש להעסקת יועצים, אחרת יאלץ בעל התפקיד לממן בעצמו את שכרם, אך במקרה של אגרקסקו בקשה כזו לא הוגשה מראש לביהמ"ש ולמרות זאת השופטת אלשיך אישרה את השכר לנשיץ־ברנדס.

המפרק מסר ש"תפקידו של המפרק באופן עקרוני הוא להגן על זכויות הנושים הלא מובטחים, ועו"ד שנטש את המערכה לא זכאי להוצאות פירוק".

ממשרד נשיץ־ברנדס נמסר בתגובה: "משרדנו ייצג את בולוס ובניו בהליך משפטי סבוך שנמשך יותר מ־12 שנים מבלי לקבל תמורה כלשהי. באוקטובר 2011 התקבלה התביעה במלואה ונפסק שהנתבעים ישלמו לחברה 3 מיליון שקל בערכי 1998 (כ־7 מיליון שקל), בתוספת 450 אלף שקל שכר טרחה ומע"מ בגינו. הייצוג של משרדנו כלל ניהול במקביל של הליכים מקדמיים סבוכים, לרבות בביהמ"ש העליון. לאחר הפירוק, ניהל המפרק את שלב ההוכחות בתיק על בסיס הראיות והטיעונים שהוגשו על ידי משרדנו, תוך שיתוף פעולה איתנו. בהתבסס על תקדימים שאושרו בעליון, עומד משרדנו על כך ששכר הטרחה המגיע יסווג כ'הוצאות פירוק'".