איפה הנקודה הכי חמה במיקרו?

האינסטינקט שלך מדויק. בתנורי מיקרוגל יש אזורים שמתחממים ויש אזורים שלא.

וזו לא תאונה. גלי המיקרו שהתנור מייצר (בעזרת מכשיר עם השם המשעשע "מגנטרון") אמנם בלתי נראים, אך בניגוד למשתמע משמם, הם די גדולים. בדרך־כלל כתריסר ס"מ מקצה לקצה. והם משתקפים ומוחזרים מדפנות התנור ויוצרים מוקדים קבועים שבהם הגלים רוטטים במהירות מסחררת ומסובבים את הפרודות במשקה שלך. זה מה שמחמם לך את המשקה. בין המוקדים שוכנות הנקודות המתות של התנור - שיותירו את המשקה שלך קר.

לכן רוב התנורים מצויידים במגש שמסובב את האוכל בין המוקדים. מרכז המגש לא משנה את מיקומו, כמובן, אך רוב היצרנים דואגים שהוא ישב בנקודת ביניים, כדי שהאוכל לא יישאר קר אבל גם לא יתחמם מדי.

איפה כדאי לשים את הכוס? | צילום: שאטרסטוק

כדי לחמם את המשקה יותר מהר את חייבת להיפטר מהמגש ולברר היכן מוקדי החום. גזרי לך לוח קרטון בערך בגודל התנור והתיזי עליו מעט מים. פזרי אותם בצורה שווה. אם את רוצה להיות מדעית, פרשי על הקרטון הלח נייר הדפסה תרמי (זמין לכל כיס בחנויות לצורכי משרד) שמשנה את צבעו בחום. אם את רוצה להיות מתוקה את יכולה למרוח עליו קצת שוקולד, שמשנה את המרקם שלו בחום. אם את רוצה לחפף, את יכולה להסתפק במים שעל הקרטון, שמשנים את הטמפרטורה שלהם בחום.

ככה או ככה או ככה, את מניחה את הלוח במאוזן בתנור, בערך במחצית גובה כוס הקרטון (הדרך הכי פשוטה לעשות את זה היא לאזן את הלוח על קערית בגובה המתאים) ומפעילה לעשר שניות. אם לא קורה כלום, מנסה עוד עשר שניות. עד שמופיעים כתמים שחורים על הנייר התרמי, או שלוליות קטנות ונחמדות על השוקולד, או סתם מקומות חמים למגע על הקרטון. וברגע שאת מזהה את מוקדי החימום את יודעת איפה להניח את הכוס - עם המגש או בלעדיו.

חשוב מכך, הצלחת לראות את גלי המיקרו. המרחק בין מוקד למוקד הוא המרחק בין פסגת הגל לשקע שלידה. ברוב התנורים זה יהיה כ־6 ס"מ. גל גדול ויפה.

רק צריך להיזהר בכל הניסויים האלה ולעולם לא להרתיח מים במיקרוגל בכלי זכוכית או חימר. בתנאים מסוימים המים הרותחים עלולים לזנק מעצמם מתוך הכוס ואל הפרצוף, ובתנאים מסוימים אחרים חלקים מהכלי עלולים להגיע לטמפרטורה גבוהה שמתיכה חימר ללבה סינתטית. ואם את רוצה לדעת בדיוק איך ולמה, את רק צריכה לשאול.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il