לא רק מאורת סמים: כלכלת מקסיקו הופכת לדבר החם הבא

רק לפני כמה שבועות מיליוני בני אדם התכוננו להתממשות נבואת סוף העולם של בני המאיה. החזון האפוקליפטי לא התגשם, כידוע, מפני שהתבסס על פרשנות פופוליסטית של המערב, שהתעלם מהעובדה שבני המאיה דיברו לא על חורבן אלא על תקופה של התחדשות. השינוי הכלכלי העמוק שמתרחש כיום במקסיקו, המדינה שבשטחה פרחה אותה תרבות עתיקה, עשוי לגרום אפילו לגדולי הציניקנים להאמין שלבני המאיה היה מושג על מה הם מדברים.

אחרי שנים של דשדוש, מקסיקו מתחילה לממש את הפוטנציאל הכלכלי האדיר שלה. בעוד שבשנים האחרונות התדמית העולמית שלה נשלטה בעיקר בידי הצד האפל - שחיתות, מלחמת סמים עקובה מדם ומוסדות שלטון חלשים - הכלכלה שלה דווקא התגלתה כחסינת כדורים במיוחד.

צלחה את המשבר הגלובלי

אף שבשנת 2009 הפנטגון האמריקאי הזהיר מכך שמקסיקו עומדת להפוך ל"מדינה נחשלת", מומחים טוענים כי קיימת סביבה הרבה מאוד דיסאינפורמציה. למעשה, ענקיות פיננסים כמו גולדמן זאקס ונומורה צופות שעד שנת 2020 כלכלת מקסיקו, שהיא כיום השנייה בגודלה באמריקה הלטינית, תהיה אחת מעשר הגדולות בעולם.

ויש לא מעט הוכחות לכך: בעוד שהצמיחה המטאורית של כלכלות מתעוררות כמו סין וברזיל מאטה, מקסיקו דוהרת קדימה. היא צלחה את המשבר הגלובלי של 2008 ביציבות מאקרו־כלכלית מרשימה; היא מייצרת מוצרי יצוא בהיקף ששווה לזה של אמריקה הלטינית כולה; ובשנה החולפת היא רשמה צמיחה כפולה מזו של ברזיל.

אבל היא היתה זקוקה לאדם הנכון שיתקן את הבעיות הפנימיות שעוד נותרו, כדי לממש את הפוטנציאל שלה בזירה העולמית. האדם שאמור להוביל את הטרנספורמציה הכלכלית הגדולה ביותר שמקסיקו עברה בדור האחרון הוא הנשיא החדש והצעיר אנריקה פניה נייטו (46), שנכנס לתפקיד בדצמבר האחרון. פניה נייטו החזיר לשלטון את המפלגה המהפכנית המוסדית (PRI) שמשלה ביד חזקה במשך שבעה עשורים, עד שהודחה בשנת 2000. מרגע השבעתו הוא לא בזבז זמן: למחרת כבר הציג הנשיא את El Pacto Por Mexico (ההסכם למען מקסיקו) - תוכנית הכוללת 95 רפורמות פוליטיות וכלכליות.

ההישג הגדול היה העובדה ששלוש המפלגות הגדולות חתמו על ההסכם, מה שיאפשר אולי ליישם סוף סוף את הרפורמות שהתעכבו שנים בגלל מחלוקות פוליטיות. מדובר בהסכם שאפתני וממוקד שנוגע בכל הסוגיות הכלכליות והחברתיות הגדולות שיגדירו את עתידה של מקסיקו, כמו שבירת מונופולים, הגברת התחרותיות, הגדלת ההכנסות ממסים ובלימת האלימות. הרפורמות מכוונות גם להגמשת חוקי העבודה, יצירת 1.2 מיליון משרות בשנה וכיווץ הכלכלה הלא פורמלית (שמעסיקה 40% מהאוכלוסייה וגוזלת מהמדינה 50 מיליארד דולר בשנה). למעשה, מדובר ברפורמות העמוקות ביותר מאז שהחל תהליך ההפרטה והסרת הרגולציה בשנות השמונים והתשעים.

הנשיא אנריקה פניה נייטו. "זו שעתה של מקסיקו" | צילום: רויטרס

גם עוד לפני ה־Pacto מקסיקו עצרה הרבה מהמגמות השליליות שאפיינו אותה: שיעור הילודה האדיר הולך ומצטמצם וצפוי להיות בקרוב נמוך מזה של ארה"ב; ההגירה השלילית נבלמה כמעט לחלוטין; ולראשונה זה חמש שנים אפילו שיעור מקרי הרצח נמצא בירידה.

מחקר שפרסם ענק הבנקאות הספרדי BBVA מראה כי מקסיקו תמשיך לצמוח בזכות הגברת התחרותיות; חוסנם של הבנקים; תנופה במגזר היצוא; העובדה שהיא לא תלויה בתנודתיות מחירי המזון מפני שאת רובם היא מייצרת בעצמה; האינפלציה היציבה; והאשראי הנוח שניתן כיום לאזרחים ומגדיל את הצריכה.

"זו שעתה של מקסיקו", אמר פניה נייטו בנאום ההשבעה שלו. תעשיית הרכב היא אחת הדוגמאות הבולטות לכך. לפני שש שנים היתה מקסיקו יצואנית המכוניות התשיעית בעולם. היום היא נמצאת במקום הרביעי אחרי גרמניה, יפן ודרום קוריאה. מקסיקו מייצאת מכוניות לסין ואפילו סייעה ליפן לעמוד בקצב ההזמנות לאחר אסון הטבע שפקד אותה ב־2011.

אולם המפתח העיקרי לזינוק הבא תלוי ביכולתה לנצל את המגמות המשתנות בענקיות המתעוררות האחרות. המתחרה הגדולה ביותר של מקסיקו על היצוא לשוק האמריקאי היא סין, אולם בלימת הצמיחה המטורפת של סין ועליית שכר העובדים שם פועלות לטובת המקסיקנים. גם הקרבה הגיאוגרפית לארה"ב מעניקה לה יתרון אדיר: בעוד שלמכלית נושאת סחורות נדרשים כשלושה חודשים להגיע מסין לארה"ב, ממקסיקו הסחורה מגיעה לשכנה מצפון במשאית בתוך ימים ספורים. במציאות שבה מחירי הנפט נמצאים במגמת עלייה מתמדת, ייצור קרוב לבית אטרקטיבי היום לאמריקאים יותר מאי פעם.

מפעל מנועי פולקסוואגן בעיר סילאו שבמקסיקו | צילום: אי פי איי

מומחים סבורים כי אם הממשלה החדשה תשפר את הקשרים הכלכליים עם ארה"ב, ולא תתמקד רק במאבק בקרטלי הסמים וברפורמת ההגירה כפי שהיה עד עכשיו, הרי שבתוך שלוש שנים היא תעקוף את סין ותהפוך לשותפת הסחר הגדולה ביותר של ארה"ב.

אולם בדרכה להיכנס לרשימת הגדולות, מקסיקו צריכה להתגבר על כמה מכשולים רציניים מפני שהמדינה עדיין פועלת בשתי מהירויות: כלכלה מתפתחת שדוהרת קדימה, לצד עוני, אלימות, שוק שחור עצום ופערים חברתיים אדירים.

המחסור בתחרותיות משתק את השוק המקומי וגורם למקסיקנים לשלם מיליארדי דולרים מיותרים מדי שנה על שירותים בסיסיים (כך למשל, המקסיקנים משלמים 90 דולר בחודש בממוצע על חיבור לאינטרנט מהיר, בהשוואה ל־55 דולר בצ'ילה). העלויות הרבות לעסקים דוחפות רבים מהם לעבוד בכלכלה הלא פורמלית ומצמצמות את הכנסות הממשלה ממסים, וכך מצטמצמת גם ההשקעה בחינוך, בתשתיות ובמו"פ - אבני בניין חשובות לצמיחה עתידית.

מונופול בשוק הטלפוניה

ריכוז העושר היה עד היום אחד הכוחות הגדולים שמנעו את ההתפתחות הכלכלית שמקסיקו מסוגלת לה. המונופולים הציבוריים והפרטיים הרבים במדינה הם חלק מהחוויה היומיומית של המקסיקנים. בשוק הטלפוניה למשל, החברות של הטייקון קרלוס סלים שולטות ב־80% מהטלפונים הקוויים וב־70% משוק הסלולר. תחנות הטלוויזיה Televisa ו־TV AZTECA שולטות ב־90% מהמסכים.

לשם כך הממשלה תהיה חייבת לבער את השחיתות שפושה בדרג הפוליטי. מקסיקו היא מדינה של טובות הנאה, מתן שוחד לרשויות (רק לפני כמה חודשים התברר שענקית הקמעונאות וולמארט שיחדה את דרכה לקבלת אישורי בנייה), ובירוקרטיה קפקאית שנמצאת במקום ה־105 במדד השחיתות העולמי ב־2012. אם הנשיא החדש באמת יצליח להיאבק בכל התופעות המעכבות הללו, המדינה דוברת הספרדית הגדולה בעולם תעלה על המסלול המהיר לחוד החנית של הכלכלות המתעוררות. "הכוכבים מסתדרים, כך שמקסיקו הופכת לדבר הכלכלי הגדול הבא", כתבו באחרונה כלכלני נומורה.

לאור כל אלה, כלכלנים ודאי כבר מתחבטים כיצד להוסיף את האות M למדינות ה־BRICS (ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה - המדינות המתפתחות בעלות הפוטנציאל הכלכלי הגדול בעולם) מבלי לפגוע בשם הקליט. הפתרון מסתמן כפשוט למדי: BRIMCS.