ביקורת ספר: "בא בימים" מאת יורם קניוק

נובלה חדשה של יוצר גדול. קהל היעד: סבלני לזרם התודעה.

דבר המבקרת: שבוע עבר מאז סיימתי לקרוא את "בא בימים" ואני לא זוכרת ממנו הרבה. זה, בפני עצמו, אמור להגיד לא מעט על הנובלה הזאת של קניוק, שהיא קצת, איך לומר, דרדלה - בטח לעומת יצירות קודמות ואפילו מאוחרות יחסית של קניוק, כמו "תש"ח" המרשים או "על החיים ועל המוות" החזק. אולי כי בניגוד לשתי אלו, קניוק לא כותב פה בגוף ראשון אלא מסתתר מעט בדמותו של אורלוב, צייר כושל למדי שמתפרנס מציור מתים ואוחז בביוגרפיה מטורפת שכוללת אב נאצי ואם שהתאסלמה. אורלוב מוזמן על ידי אשה עשירה במיוחד לצייר את בעלה המת, והמפגש ביניהם הוא מפגש של חסד ורחמים, אולי אף השלמה - אורלוב מגלה שעל אף כישלונותיו יש מי שהעריך ואהב את אמנותו, כך שסיפור חייו כולו מקבל איזה טעם, ייעוד וייחוד בדיעבד. הבעיה בנובלה טמונה בעיקר בתחושה העמוקה שהיא מתפזרת, שאין לה עמוד שדרה חזק ונוכח שממנו יכול זרם התודעה של אורלוב להמריא למחוזותיו השונים, ואליו הוא יכול לשוב. יש פה אלמנטים גרוטסקיים, אפילו מעט סוריאליסטיים, יש פה דיון במשמעות החיים, אבל התחושה הבסיסית היא שאין פה באמת גוף עלילה, מה שמשאיר את היצירה כולה בגדר הגיג - כתוב במיומנות אמנם, אבל חסר משקל.

ציטוט למזכרת: "היא היתה איתי כי היתה צריכה לחיות עם מישהו שתוכל לענות אותו, אבל בכל זאת היינו יחד. לא התווכחתי איתה" (ידיעות ספרים, 102 עמודים).

שורה תחתונה: לא רע, אבל אפשר לוותר.

"אתה אוהב אותי" מאת אבנר ברנהיימר. עוד בטרם היה חתום על סדרת הטלוויזיה המדוברת "אמא ואבאז" כתב אבנר ברנהיימר טור בעיתון "הזמן הוורוד", שבו תיאר את חיי הנישואים שלו ושל בן זוגו. אוסף הטורים ההוא התפרסם בספר "אתה אוהב אותי", שיוצא עכשיו לאור מחדש, בתוספת פרקים שמתארים את נושא הסדרה: הילד שהחליט הזוג לעשות עם אשה (הוצאת חרגול פלוס, 221 עמודים).