המטרה: להבהיל את השופטים בבתי הדין לעבודה

לא צריך למהר ולהתרשם מהשמועות שנפוצו היום במשרדי רה"מ והאוצר על ביטול בתי הדין לעבודה. רבים וטובים ניסו, כמו שר המשפטים יוסף לפיד ב-2003, נשיא איגוד לשכות המסחר אוריאל לין ואחרים, בכל אחת מהשנים האחרונות. ועדיין, איש מהם לא הצליח לבטל את בתי הדין לעבודה, אך הסכנה היא בעצם הניסיון, המהווה התערבות בוטה ולא חסרת תקדים בפעולת בתי המשפט בישראל.

יש סיבה מדוע קיימים בישראל, ולא רק בה, בתי דין מיוחדים לנושאי עבודה. יחסי המרות, הסמכות והיכולת לגרום נזק הם ייחודיים לשני מקרים בלבד – המדינה מול הציבור והמעסיק מול העובד. למקרה הראשון יש את בג"ץ ולשני את בתי הדין לעבודה. אלו גם מאזנים את הכוח של ועדי עובדים אל מול המעסיק ומונעים אפשרות של שביתה ללא הצדקה (רכבת, נמלי הים, שביתה כללית במשק במאבק על תנאי עובדי הקבלן ועוד). אלו הקוראים לביטול בתי הדין לעבודה, אנשים הקרובים לנתניהו כמו אורי יוגב או ראשי ארגוני מעסיקים כמו אוריאל לין לא בהכרח חושבים שבאמת ניתן לבטל את בתי הדין, אך הם יודעים שהמסר שעובר אל השופטים הוא חד וברור – הגזמתם.

אוריאל לין. לא הצליח לבטל | צילום: עמית שעל

שני פסקי דין שניתנו לאחרונה בבית הדין הארצי לעבודה גרמו לזעם גדול בקרב ארגוני המעסיקים וסתם אנשים מהצד האולטרה-ימני של המפה הכלכלית. ראשית היה זה פסק דין פלאפון מהחודש שעבר, שאסר על מעסיק להביע איזושהי דעה, ולו קלושה, במקרה שעובדים מנסים להקים ועד עובדים. בתחילת החודש הגיע פסק דין נוסף בו הקל בית הדין על אפשרויות ההקמה של ועדי עובדים חדשים. באופן גלוי ומוצהר אמר בית הדין בשני המקרים כי הזכות של עובדים להתארגן ולהקים ועד חשובה יותר מהזכות של מעסיק להביע את דעתו על הנעשה בחצרו, כלומר הנעשה בקניין שלו. המסר ששלח בית הדין הארצי לשופטים בבתי הדין האזוריים לעבודה היה חד וברור – "אנחנו רוצים לעודד הקמה של ועדי עובדים".

קשה להגזים בזעם של ארגוני המעסיקים. כבר תקופה ארוכה הם מרגישים כי שיתוף הפעולה עם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, בחמש השנים האחרונות רק הרע את מצבם, כלומר חיזק את עיני והחליש אותם. בזכות אותו שיתוף פעולה יכול עתה עיני להקים ביתר קלות ועדי עובדים אצלם בבית, בעוד הם צריכים לריב עם ועדי הנמלים והרכבת כל אימת שאלו מחליטים לשבות ולהפריע למהלך העסקים הרגיל שלהם. ההצטרפות של בית הדין לעבודה לחגיגה של ההסתדרות בוודאי לא הביאה לפתיחה של בקבוקי שמפניה בלשכות המנכ"לים.

ארגוני המעסיקים ותומכיהם החליטו שחייבים לעשות לכך סוף. האיום בהשבתת בית הדין לעבודה אמור לסמן לשופטים שמה שהיה עד כה לא יחזור על עצמו. בזכות האיומים הללו, יודעים שופטי בית הדין לעבודה והנשיאה, נילי ארד, כי אם הם לא יורידו את הדוושה מהפסיקה התומכת בהקמת ועדים וזכויות העובדים, יש בכוחם של המעסיקים ותומכיהם לשנות את החוק כך שייפגעו סמכויות בתי הדין לעבודה. לדוגמה, באמצעות חיוב בוררות לפני הגעה לבית הדין במקרה של סכסוך בין ועד עובדים למעסיק, או שינוי חוק הסכמים קיבוציים, כך שיחזיר אחורה את מה שנלקח מהמעסיקים בשני פסקי הדין האחרונים. בקיצור, אומרים אנשי ראש הממשלה בנימין נתניהו ומשרד האוצר, כי שופטי בתי הדין לעבודה צריכים לזכור בכל פסק דין שהם כותבים כי מה שעבר בפסיקה יכול להיות מבוטל בחקיקה.