השר לשעבר רפאל פנחסי הורשע בשימוש במבנה ללא היתר

השר לשעבר, רפאל פנחסי, הורשע הבוקר (א') בהשכרת מבנה ללא היתר, במסגרת הסדר טיעון. בית המשפט לעניינים מקומיים בבני ברק דחה את בקשתו להימנעות מהרשעה שתפגע בסיכוייו לקבל תפקידים ציבוריים: "דמו של הנאשם שבפניי אינו סמוק יותר מדמם של נאשמים אחרים".

כתב האישום שהוגש נגד פנחסי, שכיהן בעבר כשר מטעם ש"ס ומזכיר מועצת חכמי התורה, ייחס לו עבירות של ביצוע עבודת בנייה ושימוש ללא היתר, בניגוד לסעיפים שונים בחוק התכנון והבנייה.

במסגרת הסדר טיעון, הוסכם כי פנחסי יודה בעבירת השימוש ללא היתר וכי עבירת הבנייה תמחק מכתב האישום. עוד הוסכם, כי יינתן צו להפסקת השימוש בנכס לאלתר וכי פנחסי ייקנס ב-5,000 שקל ויחתום על התחייבות בגובה 20 אלף שקל, לפיה לא יעבור עבירות בנייה במשך שנתיים.

אולם, במסגרת ההסדר לא הסכימו נציגת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של בני ברק, עו"ד יפעת מלטר חורש, וסנגורו של פנחסי, עו"ד יצחק אוסדיטשר, על עניין הרשעתו של השר לשעבר. סנגורו של פנחסי ביקש שלא להרשיע אותו וטען כי מדובר במי שעשה שימוש זמני באחת מיחידות הדיור שלו במשך שנה לערך, כשהשכיר אותה על חשבון חוב שחב לו אחיו, שהואשם גם הוא.

"מעמדו החברתי של פנחסי, והציבורי, ידוע". טען הסנגור, "כתוצאה מהרשעה ייפגע הסיכוי שיקבל תפקידים ציבוריים ויוכתם שמו. מדובר באדם נורמטיבי, ואני מבקש שבית המשפט ישמור על הרזומה של הנאשם".

השופט יעקב שקד לא נענה לדרישה וקבע כי "אין בידי להיעתר לבקשה שלא להרשיעו". לדברי השופט, בניגוד לטענת הסנגור, "עבירה של שימוש ללא היתר לחוק התכנון והבנייה, איננה עבירה קלת ערך, ואזכיר כי מדובר בעבירה שהעונש המקסימלי בצידה הינו שנתיים מאסר. עבירות על חוקי התכנון והבנייה הוכרו פעמים רבות בבית המשפט העליון כמכת מדינה שיש להילחם בה, ובמיוחד נכון הדבר כאשר מדובר בעבירה כלכלית באופייה שנועדה להשיא רווחים לנאשם כתוצאה מהשכרת יחידת הדיור".

עוד צוין בפסק הדין כי טענותיו של פנחסי לפיו ייפגעו סיכוייו לקבל תפקידים ציבוריים בשל ההרשעה "נטענו בעלמא" וכי אף לא פורט אם הוא מועמד לתפקיד ציבורי מסוים או שבכוונתו להתמודד על תפקיד. "זוהי אמירה כללית וסתמית כי שמו של הנאשם יוכתם , לא די בה. אומנם, הרשעה בעבירה מכתימה את שמו של כל נאשם, אך דמו של הנאשם שבפניי אינו סמוק יותר מדמם של נאשמים אחרים... אין איפוא כל ראיה אשר יש ביכולתה לשכנע כי פנחסי עלול להינזק באופן ממשי כתוצאה מהרשעה, ובוודאי אין ראיה שעלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מאותה הרשעה לבין חומרת העבירה... במקרה זה השיקול הציבורי גובר, לא מתקיים התנאי דבר פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם".