לא רק גיוס לכל

מאות אלפי אנשים הצביעו לפני שלושה שבועות בדרך זו או אחרת עבור שינוי, שמיתרגם בימים אלה לדרישה לשוויון בנטל - מושג אמורפי, שצריך למלא בתוכן. סיסמה שהוציאה חלק מאותם מאות אלפי מצביעים לרחובות לפני 15 חודשים, בדרישה לצדק חברתי.

שוויון בנטל וצדק חברתי הם מושגים בעלי מטען גנטי זהה. הם מקפלים בתוכם תחושה של הכבדה לא צודקת, של שווים יותר ושווים פחות, והם מיתרגמים עכשיו, במשא ומתן הקואליציוני, בעיקר לסוגיות של גיוס לכל. במציאות שבה בתוך שש שנים יאבד הרוב הממלכתי של תלמידים יהודים חילוניים בכיתות א', יש מקום להיות מוטרדים מהשתלבות אוכלוסיות מיעוטים, חרדים וערבים, בחברה, בתעסוקה, בתשלום המסים.

אבל שוויון כללי בנטל לא יוביל אוטומטית גם לשוויון כלכלי, לפחות לא מיד. גיוס לכל הוא פתרון לבעיה מטרידה ברמה הערכית, בהמשך הוא גם פתרון לבעיה תעסוקתית וכלכלית; אבל אותה תחושת חוסר צדק, אותם עיוותים בשוויון הכלכלי בנטל, לא יבואו על פתרונם רק מהסדרת נטל הגיוס.

בימים הקרובים נבקש כאן ב"כלכליסט" לצקת תוכן למושג השוויון בנטל, ולהעלות לסדר היום שורה של סוגיות כלכליות וחברתיות הנוגעות לחלוקה צודקת של השוויון בנטל הכלכלי בישראל. נבקש לבדוק האם וכיצד אפשר לחלק את העוגה אחרת - בעזרת מיסוי וכלי תמרוץ אחרים שקיימים בידי המדינה, שינויים קלים אך מתבקשים בשורה של הטבות היסטוריות שניתנות לאוכלוסיות מסוימות, או פשוט באמצעות חשיבה מחודשת על תהליכים ממשלתיים שפועלים כבר שנות דור ללא שינוי.

הדרך לשוויון כלכלי בנטל תלויה בנבחרי הציבור החדשים שלנו, אבל גם בהבנה האזרחית שלנו שמגיע לנו משהו אחר, גדול ומורכב יותר מגיוס לכל. הדרך למחירי דיור שפויים, לשיטת מיסוי הגונה, לעידוד עבודה על פני בטלה, לרשת ביטחון סוציאלית איכותית ולשוויון הזדמנויות מתחילה בשוויון בנטל, אבל לא נגמרת שם.