מתכוננים למרתון ווינר ירושלים

אלי מאור (47), מנכ"ל מלון ממילא ירושלים:"אני רץ מאז שאני זוכר את עצמי. בתיכון הייתי בנבחרת בית הספר בריצה ובצבא התחריתי בריצות במסגרת היחידה. בגיל 37 התחלתי לעשות טריאתלונים, בגיל 40 רצתי את המרתון המלא הראשון, וחצי שנה אחר כך השתתפתי במירוץ איש ברזל בציריך.

במהלך השנה אני רץ ריצות בינוניות, ולפני תחרויות אני מוריד הילוך באימוני האופניים ומגביר את כמות אימוני הריצה והמרחקים. בערך שלושה חודשים לפני התחרות אני מתחיל לרוץ ארבע פעמים בשבוע, בכל פעם 15–25 ק"מ, ובחודש האחרון אני מעלה את המרחק ל־35 ק"מ.

אני רץ עם הכלב שלי, שרץ איתי בכל תחרות, כולל איש הברזל ומרתון שלם שהוא רץ איתי באילת. השתתפתי בהרבה תחרויות טריאתלון ברחבי הארץ, בשלושה מרתונים בטבריה ובשלוש תחרויות איש הברזל. בירושלים זו תהיה הפעם השלישית שארוץ, ומדובר במרתון מאתגר מאוד. בבוקר המירוץ אני מקפיד לקום שלוש שעות לפני תחילת הריצה, גם אם היא מתחילה בשבע, אוכל ארוחת בוקר עם הרבה פחמימות ומעט חלבונים, ושותה הרבה מים - כבר יום לפני אני מתחיל להרוות את הגוף בנוזלים. הייתי רוצה להשתתף במרתון בינלאומי כמו ניו יורק או פריז, ואני מניח שזה יקרה".

ד"ר עמי אפלבוים (62), נשיא KLA טנכור: "תמיד הייתי פעיל גופנית - עסקתי בכדורעף, טניס ורכיבה, אבל מעולם לא רצתי באופן רציני לפני מרתון ירושלים הראשון. השנה זו תהיה הפעם השלישית שאשתתף בו. לפני שנה השתתפתי במרתון סינגפור, מירוץ עם 60 אלף איש. אני רץ על רקע הנופים המדהימים של עמק יזרעאל, בשדות ובפרדסים, ואלה הרגעים שבהם הרעיונות הכי טובים עולים אצלי. במרתון ארוץ עם קבוצה של חברת KLA טנכור, כ־50 איש ובני משפחותיהם. אנחנו יוצאים כל הקבוצה לאימונים אחת לשבוע ובשאר השבוע אני מתאמן באופן עצמאי. אני משתדל להקדיש לפחות חמש שעות בשבוע לריצה. מעבר לאימונים הריצה הפכה לאורח חיים אצלנו – זה נושא השיחה בחדר האוכל ובהפסקות הקפה. גם הנושא של אוכל בריא מאוד מושרש אצלנו. בשלב מסוים אפילו קיבלנו הנחיה ממנכ"ל החברה בארה"ב להוציא מפינות הקפה את העוגיות ולהכניס במקומן פירות או חטיפי גרנולה. הייתי רוצה מאוד שנגיע ליותר מ־50% מהעובדים שישתתפו במרתון עם בני משפחותיהם".

מיכל אלחנתי (43), מרצה בחוג למדעי המחשב, מכללת הדסה: "תמיד רצתי בשביל הכיף, אבל כשהילדים שלי היו קטנים הייתי מסתפקת בללכת, לרוץ או לשחות פעם בשבוע. לפני שנה וחצי הצטרפתי בעקבות הבן שלי לקבוצת טריאתלון, ומאז השתתפתי בשבעה טריאתלונים בישראל. אני רצה עם קבוצת הטריאתלון של ירושלים רבתי, שבה חברים גם שניים משלושת הבנים שלי, או עם חברות. אני אוהבת לרוץ בחברותא, זה משפר את האימון. שגרת אימונים של טריאתלטים היא מאוד אינטנסיבית כל השנה, אבל לפני המרתון אני משקיעה יותר בריצה - שלוש פעמים בשבוע, כשעה וחצי כל פעם. היעד שלי הוא לשפר את ההישגים האישיים שלי, לאו דווקא להוסיף מרחקים אלא לשפר את הטכניקה והמהירות".

ניסים יוחאי (54), סמנכ"ל קשרי לקוחות, צים: "התחלתי לרוץ לפני כעשר שנים, כנראה שזה היה סוג של משבר גיל 40. עבדתי באירופה ואז התחלתי להתאמן לקראת ריצת מרתונים. רצתי מאז בעשרה מרתונים – בישראל ובניו יורק, ברלין, בריסל ואמסטרדם. עשיתי עוד הרבה חצאי מרתונים ושלושה חצאי איש ברזל. היום אני מתאמן בריצה, רכיבה ושחייה. אני מתאמן שש פעמים בשבוע, בין 11 ל־13 שעות בממוצע בשבוע. בשישי־שבת אני עושה אימונים ארוכים יותר. בדרך כלל אני רץ עם כמה חברים משוגעים כמוני שנפגשים בחמש וחצי בבוקר ויוצאים לרוץ או לשחות. עד שבע אנחנו מסיימים והולכים איש איש לעבודתו. אחד היתרונות הגדולים של ספורט הוא שבזכות שריפת הקלוריות אפשר לאכול בריא, אבל לאכול טוב. אני משתדל לא לאכול בשר אדום, ולפני המירוץ בעיקר פסטה. היעד הבא שלי הוא להגיע לתוצאה של 12 שעות איש ברזל ולהמשיך לשמור על כושר גבוה".

ניר ברקת (53), ראש עיריית ירושלים: "התחלתי לרוץ לפני כעשר שנים, כשהחיילים שלי מהמילואים התחילו לרוץ מרתונים. נדבקתי מהם באהבה לריצה, ולאחר שנוכחתי שהריצה עושה לי טוב גם לחשיבה וגם לגוף אני מתמיד בה. לקראת המרתון אני מתכנן גידול בנפחי הריצה השבועיים, בסרגל מאמצים שמחושב מראש. לקראת חצי המרתון אני מגיע ל־50 ק"מ בשבוע במצטבר, כחמש שעות ריצה. אני רץ כמה פעמים בשבוע מביתי בשכונת בית הכרם בירושלים ללשכתי בעירייה. פעמים רבות מצטרפים אליי תלמידי תיכון, סטודנטים, יזמים וקבוצות עובדים בעיר. לפעמים כשהלו"ז שלי מלא אני מציע לאנשים שרוצים לפגוש אותי לקיים איתי 'פגישת ריצה', כך שבזמן הריצה מתקיימת הפגישה.

רצתי חמישה מרתונים בינלאומיים - ניו יורק, פריז, ברלין, ואת מרתון טבריה רצתי פעמיים. מבין כל המירוצים, אני יכול להגיד ללא ספק שהריצה במרתון ירושלים היא המרגשת, המהנה והמאתגרת ביותר".

פרופ' עוזי בלר (63), מנהל מחלקת נשים ויולדות בביה"ח שערי צדק: "אני עוסק בספורט ב־15 השנים האחרונות. התחלתי ברכיבת כביש, משם עברתי לריצה, ולאחרונה אני עושה גם טריאתלונים. בישראל רצתי בכמה מרתונים שונים, והשתתפתי בכמה מירוצים בניו יורק אבל לא במרתון. ארגנתי קבוצה של ביה"ח שתשתתף במרתון ירושלים, והשנה ישתתפו בו כ־70 אנשי צוות.

האמת היא שאני לא מתכונן מספיק טוב למירוצים. אני לא יכול לעמוד בשגרת האימונים הנדרשת למרתון, ולכן מתאמן רק בין פעמיים לשלוש בשבוע, באמצע השבוע רץ כ־10 ק"מ ובסופי השבוע 15–17 ק"מ. היתה לי פנטזיה לרוץ מרתון שלם, אבל הגעתי למסקנה שסדר האימונים לקראת אירוע כזה צריך להיות הרבה יותר נוקשה, ואני רואה שאני לא עומד בזה. למרות זאת, אני מת לעשות את מרתון ניו יורק".

חנה רדו (54), משנה למנכ"ל מקאן אריקסון ויו"ר מקאן וואלי: "בבית הספר הייתי התלמידה הכי גרועה בריצה. התחלתי לרוץ מאוחר יחסית, בחמש השנים האחרונות. זה קרה כי מישהו סיפר לי שהבת שלו רצה 8 ק"מ, מה שדרבן אותי להתחיל ולהוכיח לעצמי ולעולם שאני יכולה לרוץ יותר. אני מתאמנת בחדר כושר, אימונים אנאירוביים לפחות פעמיים בשבוע ועוד שלושה אימונים אירוביים.

בסופי שבוע אני יוצאת לרוץ בחוץ. לפני מירוצים אני מקפידה על תזונה נכונה יותר. אני נוהגת לרוץ במירוצים של 10 ק"מ, ומה שטוב בהם הוא שהם לא מצריכים אכילה שונה במיוחד. אם המירוץ בבוקר אז אני לא אוכלת כלום לפניו, ושותה הרבה קפה שחור, ואם הוא מתקיים מאוחר יותר אני אוכלת מעט פסטה. אני אוהבת לרוץ בליווי מוזיקה, בעיקר ישראלית, שאני שומעת באייפוד ננו שלי, המכיל כ־5,000 שירים. אני רצה לבד או עם בתי. הבת שלי רצה מהר ממני וגם עושה חצאי מרתון, אבל במרתון ירושלים היא תרוץ איתי ותיתן לי את הקצב. בתי והחבר שלה מנסים לשכנע אותי להצטרף לקבוצת ריצה כדי שאוכל להתחיל, כמוהם, לרוץ חצאי מרתון".

יובל בראון (50), מנכ"ל ומבעלי סאקוני ישראל: "התחלתי לרוץ לפני עשרות שנים. אחרי הצבא התחלתי לעסוק בריצה ורכיבת אופניים, למדתי במכון וינגייט ושימשתי מאמן כושר של ריצות. הייתי מראשוני המשתתפים בתחרויות טריאתלון בישראל, ובהמשך הפכתי את האהבה הזאת גם למקצוע כשהבאתי את מותג הספורט סאקוני לישראל.

אני מתאמן חמש פעמים בשבוע, שלושה אימוני ריצה ועוד שני אימוני כוח. באמצע השבוע רץ בכל פעם כ־45 דקות, ובסופי השבוע שעתיים. השיר המועדף עליי בזמן הריצה בתקופה האחרונה הוא 'גנגאם סטייל'. השתתפתי במאות ריצות ב־25 השנים האחרונות, אבל רק כאלה שאורכן עד 25 ק"מ. כיוון שאני אדם תחרותי ושואף לסיים במיקומים גבוהים, עדיין לא התאפשר לי לפנות את הזמן הנדרש לאימוני איכות עבור ריצת מרתון שלמה. החלום שלי הוא לרוץ בתחרות האולטרה־מרתון בדרום אפריקה למרחק 87 ק"מ".

מוטי דוד (39), מבעלי קבוצת המסעדנות אדום בירושלים ועוסק בנדל"ן: "אני רץ כבר הרבה שנים, התחלתי בגיל 25 בערך. במשך שנים גם עסקתי באמנויות לחימה עד שנפצעתי. היום אם אני לא רץ - אני עצבני. אני רץ בכל יום כחצי שעה עד 40 דקות, 10-7 ק"מ, בדרך כלל לבד, ולפעמים מתחרה מול האחיינים שלי. אני מקפיד לאכול פירות וירקות, ובגלל המסעדות והברים שאני נמצא בהם אני שותה באופן די תדיר גם הרבה אלכוהול, אבל אני מכפר על זה. בבוקר המרתון אני קם שעה וחצי לפני תחילת המירוץ, ושותה רק קפה. החלום שלי הוא לרוץ במרתונים בעולם, כמו ניו יורק או רומא".