משפט פלד-גבעוני: התביעה דורשת קנסות משמעותיים והחמרה בתקופות המאסר

התביעה במשפט פלד-גבעוני השלימה היום את טיעוניה לעונש וביקשה מביהמ"ש להעניק משקל נמוך לנסיבות האישיות של הנאשמים ולחלוף הזמן בהדגישה כי הנאשמים לא הביעו חרטה והכאה על חטא. לדברי התביעה הבעת הצער של הנאשמים נגעה רק לעניינם האישי ללא התייחסות לנזקים שהסבו לאחרים, כאשר את האשמה הם הטילו על אחרים רק לא על עצמם.

התובעת עו"ד חנה קורין ציינה, כי בעבירות כלכליות יש להשית קנסות משמעותיים וכבדים בשיעורים של פי ארבע מטובת ההנאה והנזק שנגרם וכי ההרתעה לא תושג על ידי "עקירת" הרווח בלבד. לדבריה, היה וביהמ"ש יחליט על הקלה בשיעורי הקנסות בשל מצב כלכלי הרי שהדבר צריך לבוא לידי ביטוי בהחמרה בתקופות המאסר.

התובעת ציינה כי מדובר בעברייני צווארון לבן ובאנשים נורמטיבים שביצעו את העבירות מתוך בצע כסף ונכונות לפגוע בציבור, והדבר מחייב תגובה עונשית מרתיעה. התובעת טענה כי עונש של עבודות שירות אינו הולם את המקרה הנדון ופוגע בעקרון הרתעת הרבים ובמיוחד אינו מרתיע נאשמים בעלי עבר פלילי דוגמת טל יגרמן מביצוע עבירות נוספות.

לדברי התובעת, בעבירות כלכליות יש להעניק משקל נמוך לנסיבותיו האישיות של הנאשם ובנוגע לרפי פלד ואריה גבעוני יש להעניק משקל נמוך להיעדר עברם הפלילי. עוד ביקשה התובעת מהשופט חאלד כבוב להעניק משקל נמוך יחסית לסוגיית חלוף הזמן בהדגישה כי אומנם מדובר היה בהליך ממושך שארך כעשור ואולם במקרה הנדון לא היה עינוי דין המצדיק הקלה בעונש.

עו"ד משה ישראל בא כוחו של הנאשם אריה גבעוני ביקש להקל עם מרשו וללכת עימו לפי מידת החסד. הוא ביקש כי העונש שיושת על מרשו ינוע בין 6 חודשי עבודות שירות לשנת מאסר אחת. לטענתו, מעשיו היו על גבול חוסר האחריות כאשר מידת אחריותו הפלילית הינה פחותה ביותר וקרובה להעדר מודעות מלאה לדברים.

הסניגור טען כי מרשו אינו הגנב במובן הקלאסי של המילה ואינו נוכל ורמאי שנטל כספים לכיסו בזדון. לדברי עו"ד ישראל למרשו לא היתה הבנה וידיעה משפטית על מצב הדברים.

בא כוחו של הנאשם דוד הבי, עו"ד מיכה פטמן, טען כי חלקו של מרשו בפרשה הינו אפסי עד מזערי וכי הוא נתן אמון עיוור בטל יגרמן שנחשב כעילוי מקצועי ונער זהב באותה תקופה, כולל גם בענייניו האישיים כאשר לפי עדותו של הבי כתוצאה מאמון זה ביגרמן הוא איבד 10 מיליון שקל מכספו הפרטי. לדברי פטמן הבי האמין שהוא לא נגרר למקום פסול ובדיעבד הוא טעה בכך ששם את אמונו ביגרמן. לדבריו, אין המדובר בתוכנית מרמה ולא ניתן להגיד על מרשו כי תפיסת עולמו הינה רצון להרע בזדון.

עו"ד פטמן ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הבי שהפך לדבריו מאיש אמיד לאדם חסר כל אשר איבד את כל עולמו, משפחתו, כבודו, מטה לחמו וכספו וכיום הוא נזקק לקצבה מהביטוח הלאומי בסך 2500 שקל ואין ביכולתו אף למממן את הגנתו במשפט. פטמן ביקש מביהמ"ש לשקול הזמנת תסקיר של שירות המבחן בנוגע למרשו וטען כי העונש ההולם בנסיבותיו הינו עונש לריצוי בעבודות שירות.

בא כוחו של טל יגרמן עו"ד דוד פורר טען כי העונש של מרשו צריך להיות נמוך מעונשיהם של אריה גבעוני ודוד הבי אשר אין מחלוקת על כך שהם היו הנהנים מפירות העבירה. לדבריו, השניים שלטו ביגרמן והלה היה תלוי בהם כלכלית והם השתמשו ונהנו מהידע שלו והיו מקבלי ההחלטות כאשר הייעוץ ניתן על ידי יגרמן.

לדברי עו"ד פורר, יגרמן לא היה במצב של מושך בחוטים והסמכויות היו נתונות בידיהם של גבעוני והבי ואילו יגרמן סבר כי הוא פועל המסגרת נתיב אפשרי מבחינה חוקית והוא ניסה לכלכל צעדיו במסגרת המותר ללא כל כוונה לבצע כל עבירה.

השופט חאלד כבוב קבע כי גזר הדין בתיק יינתן ב-4 באפריל. בשבוע הבא יישמעו הטיעונים לעונש בעניינו של רפי פלד.

הפרשה נחשפה בשנת 2002 לאחר קריסתה של קבוצת החברות הציבוריות שהמרכזית בהן היתה פויכטונגר תעשיות. השליטה בקבוצה נרכשה לפני כן על ידי קבוצת משקיעים בראשות פלד, גבעוני, הבי ויגרמן כשהקריסה הותירה את הקבוצה עם חובות של כ-800 מיליון שקל. קריסה זו, הובילה את רשות ניירות ערך לחקור את הפרשה. הרשות התמקדה בעיקר באי פרסום הדו"חות הכספיים של כמה מחברות הקבוצה.