הקים חברה, הסתבך, לא הורשע ויפוצה ב-1.8 מיליון שקל מהשותף שסיבך בפלילים

המדען הראשי של משרד התחבורה ד"ר אמיר זיו־אב יפוצה ב־1.8 מיליון שקל על ידי חברו ושותפו לשעבר יעקב צפריר, משום שהוביל להסתבכותו בעבירות בניירות ערך - כך קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב.

בנק אגוד, שדרכו פעל צפריר, יישא גם הוא בפיצויים. "אני סבורה כי הונחה תשתית עובדתית מספקת לטענה כי נגרמו לזיו־אב הפסדים כספיים עקב הפגיעה ביכולת השתכרותו והכתם שדבק במוניטין שלו, בעקבות ההליך הפלילי", כתבה השופטת ד"ר דפנה אבניאלי בפסק הדין.

המהנדס זיו־אב תבע לפני שבע שנים את צפריר לפיצוי בסכום של 7.5 מיליון שקל בטענה כי זה ניצל את יחסי החברות הקרובים ביניהם, את האמון העיוור שרחש לו ואת בורותו המוחלטת בכל הנוגע לשוק ההון בכלל והמסחר בניירות ערך בפרט, והשתמש בכך לצורך קידום מטרותיו האישיות. צפריר, טען זיו־אב, הוליך אותו שולל, סיבך אותו בפלילים וגרם לפגיעה קשה וחסרת תקנה בשמו הטוב ובמוניטין שלו, ובכך גרם לו להוצאות כספיות כבדות. בנק אגוד נתבע גם הוא בטענה שאפשר לצפריר לבצע את המעשים.

פרשה זו החלה כבר לפני כ־20 שנה. זיו־אב, מהנדס במקצועו, מי שמשמש כיום כמדען הראשי של משרד התחבורה ומי שנשא לאורך שנים בשורה ארוכה של תפקידים בכירים במערכת הביטחון ובמגזר הפרטי, היה אז בעלים ומנהל של משרד הייעוץ זיו־אב הנדסה. בתקופה זו נוצרה בין זיו־אב לבין צפריר, איש עסקים שבבעלותו חברת צפריר מהנדסים בע"מ, מערכת עסקית וחברית שבמסגרתה ייעץ צפריר לזיו־אב בהזדמנויות שונות בעניינים אישיים וכספיים.

לפי פסק הדין, ב־1994 הביע זיו־אב רצון להשתלב בפעילותה של צפריר מהנדסים ולהטמיע את עסקיו בחברה, וכך הוסכם בין הצדדים. שנה לאחר מכן, ב־1995, החליט צפריר להנפיק את צפריר מהנדסים בבורסה, כאשר צפריר היה מופקד על ביצוע ההנפקה בפועל ואילו זיו־אב היה אמור לרכוש מניות של החברה המונפקת. בהיותו חסר ניסיון וידע בשוק ההון, הוסכם כי את רכישת המניות בפועל יבצע עבורו צפריר באמצעות חשבון בנק שהתנהל על שם זיו־אב בבנק אגוד.

אותן רכישות עצמיות של צפריר הובילו לחקירה ברשות ניירות ערך ובהמשך לכתב אישום שהוגש בסוף שנות התשעים. ב־2005 הורשע צפריר בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות של קבלת דבר במרמה ובהשפעה על שערו של נייר ערך, ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר בפועל לנשיאה בעבודות שירות וכן קנס של חצי מיליון שקל. במסגרת אותה פרשה הואשם גם זיו־אב כי סייע למעשיו של צפריר בארבעה ימי מסחר. שופט המחוזי עמירם בנימיני הורה על סיום ההליך בעניינו של זיו־אב ללא הרשעה, אך קבע כי היה מודע לפליליות מעשיו של צפריר ברמה של "עצימת עיניים". לפי השופט בנימיני, זיו־אב היה במידה רבה קורבן מעשיו של צפריר, ועצם העמדתו לדין היה עבורו עונש חמור ואולי בלתי מידתי "בהיותו אדם הגון ונורמטיבי לחלוטין".

בעקבות סיום ההליכים נגדו הגיש זיו־אב ב־2006, באמצעות עוה"ד פרופ' דוד ליבאי, איריס בן־גד וד"ר גיל עשת, תביעת פיצויים נגד צפריר והבנק. תחילה הוגשה התביעה על סכום של 12 מיליון שקל ובהמשך תוקנה ל־7.5 מיליון שקל. בתביעתו טען זיו־אב כי צפריר, שהיה חברו הטוב ושותפו העסקי, הונה והטעה אותו בנוגע למסחר עצמי במניות שביצע בהיקף נרחב באמצעות חשבון שהתנהל על שמו בבנק אגוד. לדבריו, רק בסופו של ההליך הפלילי התגלה לו כי צפריר פעל באופן דומה גם בחשבונותיהם של עובדים נוספים בחברה שהקימו יחד, והכל בידיעתם ובסיועם של מנהלי הבנק ועובדיו.

צפריר טען מנגד, באמצעות עו"ד זוהר לנדה, כי פעולותיו נעשו בידיעתו המלאה ובעידודו של זיו־אב, שייפה את כוחו לפעול בחשבון הבנק, על פי שיקול דעתו המוחלט. הבנק, אשר לא היה מעורב בהליך הפלילי ואשר מיוצג על ידי עוה"ד אורי גאון וברוריה שריר־הראל, טען כי זיו־אב הסמיך את צפריר לפעול בשמו בחשבון שהתנהל על שמו, ולכן פעולותיו של צפריר מחייבות אף אותו. עוד טן הבנק כי התביעה התיישנה משהוגשה בפברואר 2006, כעשור לאחר שבוצעו המעשים ויותר מתשע שנים לאחר חקירות הפרשה ברשות ניירות ערך.

השופטת אבניאלי קיבלה את תביעתו של זיו־אב, אך פסקה כי צפריר ובנק אגוד יפצו אותו ב־1.8 מיליון שקל בלבד. סכום זה כולל את הוצאותיו המשפטיות של זיו־אב בהליך הפלילי, הפסד השתכרותו, פגיעה במוניטין וכן עוגמת הנפש שנגרמה לו.

על טענת השיהוי כתבה השופטת כי "העובדה שנוהלו חקירות ברשות ניירות ערך, לפני מועד הגשת כתב האישום, אינה רלבנטית לענייננו, שכן החשדות הבשילו לכתב אישום רק ב־1999. גם אם היה חשד בלבו של זיו־אב כי צפריר ביצע פעולות בניסיון להשפיע על שער נייר הערך, הוא לא היה יכול להניח ידו על חומרי החקירה שנאספו ברשות או לעיין בהם לפני מועד הגשת כתב האישום".

"אלמלא גרסתו השקרית של צפריר ברשות ניירות ערך", נכתב בפסק הדין, "שבה העליל עליו (על זיו־אב - זש"ל) כי היה מודע למעשים וידע את משמעותם, סביר ביותר כי זיו־אב לא היה עומד לדין כמסייע למעשיו ולא היה נדרש להתגונן במשך שנים בהליך הפלילי, או שהיה עולה בידיו לשכנע את התביעה לחזור בה מהאישום נגדו".

לדברי השופטת, הונחה תשתית עובדתית מספקת לטענה כי נגרמו לזיו־אב הפסדים כספיים עקב הפגיעה ביכולת השתכרותו והכתם שדבק במוניטין שלו, בעקבות ההליך הפלילי ומשכו הארוך, "אין ספק כי מדובר בפגיעה ממושכת ועמוקה. זיו־אב היה מהנדס בכיר בעל שם עולמי, איש רב־פעלים שזכה להוקרה על ידי גופים ציבוריים. בתצהיר שהגיש לבית המשפט תיאר כי נאלץ לוותר על הזדמנויות עסקיות ועל תפקידים ציבוריים שהוצעו לו, בשל ההליך הפלילי. הפרסומים השליליים על אודות המשפט מופיעים עד היום במאגרי מידע שונים, וזיו־אב טוען כי בעטיים נמנע במהלך המשפט מפעילות ציבורית ומהצגת דעות בפורומים ציבוריים".

עו''ד זוהר לנדה, פרקליטו של יעקב צפריר מסר בתגובה: "הסכום שנפסק בפסק הדין בטל בשישים אל מול תביעתו המקורית של מר זיו־אב, ויש בו כדי ללמד על התנהלותו של זיו־אב. במהלך הימים הקרובים ולאחר לימוד של פסק הדין נבחן את דרכי הפעולה הרלבנטיות".

מבנק איגוד נמסר בתגובה: "מדובר בפסק דין מרחיק לכת שאין לו אח ורע עקב היעדר קשר סיבתי וריחוק נזק. בכוונת הבנק לערער על פסק הדין".