השקר שנקרא "השכר הממוצע"

משרד האוצר מפרסם את הנתונים שנוח לו ואנחנו מאמינים בתמימות. אז מי עומד מאחורי השקר של "השכר הממוצע"?

תארו לכם סצינה מתוך "בוס בהסוואה", שבה העובד הזוטר אומר למנכ"ל: "אז כמה אתה ואני מרוויחים בממוצע?". זו סדרה שעוסקת בקאסטות מעמדיות שמראות לנו את עומק הפערים החברתיים-כלכליים כאילו הוא גזרה משמים. כמו במקרה העובד והמנכ"ל, ככה גם בחברה הישראלית – ממוצע השכר לא רלוונטי.

השכר הממוצע בשנת 2012 עלה ל-9,022 שקל ברוטו. השכר של כולנו כביכול עלה והמשק צמח, במציאות רובנו נמצאים מתחתיו - יותר מ-70% מהשכירים בישראל מרוויחים מתחת לשכר הממוצע.

כשמפטרים עובדי קבלן ומורידים תקנים (מוציאים אותם מהסטטיסטיקה של השכר) – השכר הממוצע עולה. כשעולה השכר של מנהלי בנקים, שופטים, נבחרי ציבור, קצינים בכירים, עובדי נמל ומנכ"לים באלפי שקלים לכל תלוש – גם כאן השכר הממוצע עולה. כך שעליית השכר הממוצע היא לא תמיד בשורה טובה לאזרח ה"ממוצע".

למה מפרסמים את השכר הממוצע?

הנתון הזה לבדו מעיד על כלום, הוא חייב נתונים נוספים בצדו. לבחון את הממוצע בלבד זה כמו לאכול פסטה בלי רוטב, כמו ללמוד לשחות באמבטיה.

תלוש שכר (ארכיון) | צילום: גלעד קוולרצ'יק

הממשלה מביאה את השכר הממוצע כעדות שהמצב טוב, ואם אתם מתחת לממוצע משהו אתכם לא בסדר – אינכם מתאמצים מספיק, אינכם מוכשרים, אתם לא עובדים קשה, לא יוזמים ולא רוכשים השכלה מתאימה. בעלי ההון והשליטה במשק יכולים גם הם להתהדר בנתון, שכן הם כביכול חולקים ברווחים ובצמיחה עם מעמד העובדים.

ממה מושפע השכר שלנו? עליית השכר של מאות-אלפי עובדי שכר מינימום תלוי בהחלטה פוליטית של הממשלה. שכר בהסכם קיבוצי נקבע בהתאם להסכם ולמו"מ עם הוועד, ובחוזה אישי לפי עמדת המיקוח האישית והתוצאות בעבודה. כמובן שיש השפעה לכישורים, היצע וביקוש, השכלה ועוד. אבל בסופו של דבר, השכר של כלל המשרות מושפע יותר מעמדות כוח ולחץ ופחות מהמצב הכלכלי.

השורה התחתונה: השכר שלנו בידיים של מי שיש לו כוח ושליטה במשק. מתחת לשורה התחתונה: מספרים לנו שהשכר הממוצע עולה, וזה כמובן שקר.

צרפו עוד מספר

רק בצירוף נתונים נוספים, השכר הממוצע יכול לספר לנו משהו. אפשר למשל לחבר בין שני הנתונים – השכר הממוצע והשכר החציוני. המסקנה מצירוף הנתונים היא שעליית השכר קיימת אצל העשירונים העליונים בלבד. חלוקה לעשירונים מראה לנו שבעיקר העשירון העליון, הוא שמעלה לאורך השנים את הממוצע בצורה חדה.

אפשר להשוות את השינויים בשכר הממוצע אל מול מחירי הדיור. הרי עליית השכר אל מול עלייה חדה במחירים – היא בעצם ירידת השכר. גם הוצאות משק הבית על חינוך ובריאות גדלו עם השנים, מפני שהממשלה מקצצת בתחומים אלה. זאת בנוסף לעליית מחירי המזון, דלק ומוצרי בסיס אחרים. כך שבפועל השכר הממוצע בירידה מתמדת לא מעט שנים.

צירוף של השכר הממוצע עם נתוני דו"ח העוני, מלמד שיש יותר ויותר עובדים מתחת לקו העוני (אשר מחושב לפי החציון), ושעליית השכר הממוצע אינה מעידה על עליית שכרם. מדד ג'יני לפערים כלכליים יכול לחזק טענה זו, בייחוד בהשוואה לארצות אחרות, או בהשוואה לשנים עברו בישראל. האמירה "צאו לעבוד" לא עובדת על עובדים עניים.

לפיכך, הגיע הזמן להפסיק להאמין למלה היפה הזאת שנקראת השכר הממוצע במשק. זה נתון שמוצג מתוך מגמה ברורה כדי לעוור את עינינו. זה נתון שמזלזל באינטליגנציה של האזרח, ויותר מזה – צוחק עליו.

הכותב הוא פעיל המאבק לצדק חברתי