אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ראש בריא = גוף בריא צילום: אי פי איי

ראש בריא = גוף בריא

פציעות היו ותמיד יהיו חלק ממשחק הכדורגל, אבל "התרופה" נמצאה: הכל קשור ליכולות המוחיות של השחקן, שמאמנים כיום חייבים לטפח מגיל צעיר

04.04.2013, 10:18 | ד"ר מרק ורטהיים

ב־1 במאי 2006 בסנדרלנד תיקל דן סמית', מגן הקבוצה המקומית, בפרעות את אבו דיאבי - קשר ארסנל. קרסולו של דיאבי נשבר בצורה קשה, והקשר הצרפתי שחגג יום הולדת 20 עשרה ימים לאחר הפציעה מעולם לא חזר להיות אותו שחקן שהוא היה אמור להיות.

דיאבי הגיע לארסנל בחורף 2006 כמי שהיה אמור להיות מחליפו של פטריק ויירה, הקשר הצרפתי האגדי. עם גובה, נוכחות ויכולת שמירה על הכדור - דיאבי נחשב לאחד השחקנים המבטיחים ביותר בעולם, אבל מאז אותה פציעה הוא לא הצליח לחזור לשחק באופן רציף. בשבוע שעבר הוא נפצע שוב, והפעם הוא קרע את הרצועה הצולבת שלו.

הפציעה הזאת היא ה־38 שלו מאז הצטרף לארסנל - ממוצע של חמש פציעות בשנה מאז הוא משחק בלונדון.

דיאבי והצוות הרפואי של ארסנל רואים בפציעה ממאי 2006 בסנדרלנד את הגורם לכך. הסיבה היא בעיות "ביומכניות" שפוגעות ביכולות של דיאבי להשתקם. הקרסול השבור שלו מעולם לא החלים ב־100%, וזה השפיע לו על העמידה, על הריצה, על ההליכה ובסופו של דבר על הבריאות וגם על היכולת שלו להתפרנס מכדורגל.

קראו עוד בכלכליסט

אבו דיאבי. היה אמור להיות פטריק ויירה הבא, צילום: אי פי איי אבו דיאבי. היה אמור להיות פטריק ויירה הבא | צילום: אי פי איי אבו דיאבי. היה אמור להיות פטריק ויירה הבא, צילום: אי פי איי

פיזיותרפיה לא מתקנת

פציעות היו ותמיד יהיו חלק ממשחק הכדורגל. לותאר מתיאוס, השחקן האגדי של נבחרת גרמניה, אמר פעם: "אם שחקן מצליח לעבור שבוע בשנה בלי שכואב לו משהו - אז הוא צריך להיות מרוצה".

בדרך כלל מחפשים אשמים כשהפציעות הופכות ל"מגפה" בקרב קבוצות, שלעתים מאבדות את כל צוות ההגנה הפותח או את השחקן הראשי שלהן. האשמים העיקריים הם הצוות הרפואי, מאמן הכושר או הכדורגלנים עצמם שלא שומרים על אורח חיים ספורטיבי. לעתים מאשימים את הקבוצה הקודמת של השחקן - שפצעה אותו והעבירה אותו "מקולקל". במקביל אנחנו רואים שיותר ויותר שחקנים פונים לטיפול פיזיותרפי - גם בקבוצות הגיל נוער, נערים ואפילו ילדים. אז מה קורה פה?

העומס בעולם הכדורגל מתגבר: העומס ללא מגע גופני (ק"מ שרץ כל שחקן למשחק) וגם עומסי המגע הגופני (למשל מספר התיקולים העולה למשחק). אלו יוצרים מצב של שחיקה וסכנה מתמדת בפציעות. על פי מחקרים, יש שחקנים שחשופים יותר לפציעות. למשל, שחקנים מהירים נפצעים בדרך כלל באותו אזור בגוף (מפשעה, אגן, קרסול).

מחקרים נוספים מגלים ששחקנים עם קואורדינציה גבוהה יותר נפצעים פחות. אמנם ליאו מסי נפצע אמש במשחק הקשוח של פריז סן ז'רמן בליגת האלופות, אבל במשך חודשים, שלא לומר שנים, הוא לא סבל מפציעה קשה. מסי הוא דוגמה לשחקן בעל קואורדינציה גבוהה וניתן לראות שהשליטה המוטורית שלו ברמה הגבוהה ביותר.

אנחנו נוטים להסתכל על "סוסי עבודה" כעל כאלו שנפגעים פחות, שחקנים עם גוף גדול וחזק עם כוח מתפרץ, כושר סבולת ועוצמות גופניות. דיאבי מתחילת הכתבה היה אמור להיות שחקן כזה, אבל פציעה קשה בקרסול פגעה בכל היכולות המוטוריות שלו, מה שהקרין על חלקים אחרים בגופו וגרם לפציעות רבות. תנועה לא נכונה של הקרסול, אפילו ברמת המילימטרים, מובילה לפגיעה בכל הגוף, וככה נהרסה קריירה של שחקן. סביר להניח שאם היו עובדים איתו על היכולות המוטוריות שלו, על חיווט מחדש של היכולות הקואורדינטיביות שלו, הוא היה יכול להימנע מהפציעות החוזרות.

קראו עוד בכלכליסט

שחקן פצוע. שחקנים מהירים נפצעים באותם המקומות, צילום: אימג שחקן פצוע. שחקנים מהירים נפצעים באותם המקומות | צילום: אימג'בנק, gettyimages שחקן פצוע. שחקנים מהירים נפצעים באותם המקומות, צילום: אימג

"קטנים" לצד "גדולים"

כיום הכדורגל עובר הליך השתכללות והתעצמות של השחקנים. לצד שחקנים שמשנה לשנה הופכים ליותר גבוהים וחזקים, גדלים שחקנים שיכולים לבצע תנועות רגליים מורכבות יותר ויותר במצבי מהירות גבוהים יותר ובשינויי כיוון תכופים יותר. ההתמודדות שלהם עם מגע פיזי, הנחיתה שאחרי הפגיעה וכו' יעזרו להם להחזיק קריירה שלמה ללא פציעה קשה.

אני עוסק כיום רבות במחקרים על הבסיס המקצועי של השחקנים. מכל מחקריי עולה כי המערכת העצבית של השחקנים חשובה לא פחות ואף יותר מהמערכת הגופנית. כלומר, היכולות הקואורדינטיביות של שחקן חשובות לא פחות מהכושר הגופני שלו, כוח הפריצה והמהירות. גם ברמה הטכנית אבל גם ברמה הגופנית/רפואית. המערכת העצבית והיכולות המוחיות של השחקנים מועצבות טוב יותר בגיל צעיר. הן דורשות עבודה בגיל צעיר. בהרבה מובנים, אם לא טיפחו שחקן כדורגל מספיק ברמה המוחית, סביר להניח שייפצע יותר וככה סיכוייו להיות שחקן יקטנו.

תהליך בניית המוח הוא תהליך רב־שנתי. ממה שאני רואה ברמת המועדונים, לפחות בישראל, המצב הוא שהמאמנים לא עובדים לפי השלבים הנכונים בכל גיל כדי ליצור שחקן בריא שיוכל להמשיך קריירה בת שנים רבות.

שחקני קריית שמונה. קבוצות לא מצליחות להכניס שחקני נוער לסגל, צילום: עוז מועלם שחקני קריית שמונה. קבוצות לא מצליחות להכניס שחקני נוער לסגל | צילום: עוז מועלם שחקני קריית שמונה. קבוצות לא מצליחות להכניס שחקני נוער לסגל, צילום: עוז מועלם

למה אין "צעירים" בישראל?

האם השחקן הישראלי שמגיע לקבוצת הבוגרים מגיע מוכן להתמודד עם הפיזיות של האימונים בה? חסר תהליך מובנה כזה - ברמה הגופנית, המקצועית והרפואית - ולכן, אולי, מעטות הקבוצות שיכולות להסתמך על שחקני הבית שלה. תהליך זה, של הכנסת שחקן נוער לקבוצת בוגרים, אינו תהליך של שנה או שנתיים לקראת עלייתו לבוגרים - זהו תהליך שמתחיל בחוג לכדורגל כשהשחקן הצעיר בן 5 או 6, אפילו מוקדם יותר.

האם לקבוצות בישראל יש תוכנית מסודרת ומאורגנת מספיק שיכולה באופן שיטתי לסייע לבוגרי מחלקות הנוער לשחק בקבוצות הבוגרות? נראה שלא, ובגלל זה הגיל הממוצע של שחקני ליגת־העל עומד על יותר מ־26. זו אחת הליגות המבוגרות ביותר באירופה, אף שהיא ליגה שמוכרת את מיטב השחקנים שלה.

מועדונים צריכים לתכנן טוב יותר את בניית השחקנים שלהם. בהשתלמויות שעברתי והעברתי בבונדסליגה כל צוות אימון יושב לאחר משחק ומתכנן את ההליך שעובר על השחקן בקדם עונה, בתחילת עונה, אחרי משחק, אחרי משחק שני בשבוע ואחרי משחק עם הארכה. כל אלמנט נידון בתוכנית שנתית, שבועית, יומית, גם אימונים אישיים ועבודה על אלמנטים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים. זה קורה בקבוצה הבוגרת, בקבוצת הנוער וגם בקבוצות הנערים והילדים. ממה שאני רואה בישראל התכנון לקוי מאוד - בקבוצות המקצועיות, וגם עוד יותר בקבוצות הנוער.

מה חשוב לשחקן?

לפני כמה שנים מומחי הכדורגל טענו שהמרכיבים של שחקן כדורגל מוכשר הם כוח, מהירות, סבולת, טכניקה והבנה טקטית. על הבסיס הזה עבדו אקדמיות רבות, בהן האקדמיה הצרפתית, שגידלה את דיאבי. על הבסיס הזה עדיין מלמדים את המאמנים הישראלים איך לפתח שחקנים. המטרה של האלמנטים היא לגרום לשחקן לשחק 90 דקות באותן האנרגיות. אבל עם התפתחות המדע, המומחים הגיעו למסקנה שהאלמנט החשוב ביותר בהתפתחות שחקן הוא איזון בין כל הגורמים ושבמרכז ההתפתחות נמצאות היכולות המוחיות של השחקן.

היום שחקן צריך לעבוד על כוח, סבולת ומהירות, אבל ללא עבודה על יכולות מוטוריות, גמישות, טכניקה וטקטיקה אין איזון בין הגורמים, מה שמוביל לפציעות. האיזון הזה נוצר על ידי היכולות הקואורדינטיביות של הפרט. עם מספיק קואורדינציה השחקן החזק יכול להימנע מפציעות, השחקן החלש יותר יכול לשרוד תאקלים בצורה טובה יותר והשחקן שנפצע יכול להשתקם בצורה מהירה ומלאה יותר.

קואורדינציה היא תחום אימון מורכב שדורש הבנה מעמיקה, והכנסתו למסגרת האימון על חלקיו השונים היא קשה אבל משתלמת.

ב־2012 ההתאחדות הגרמנית הגדירה את הקואורדינציה כגורם מרכזי המשפיע על איכות הכדורגלן. על פי העדויות המצטברות, קואורדינציה היא גם הגורם המרכזי המשפיע על הבריאות של השחקנים.

הכותב הוא ד"ר במדעי הספורט, מרצה בקורסי מאמני כדורגל בחו"ל וזכה בפרסים בינלאומיים בתחום האימון

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

3 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

2.
או אולי פשוט לבטל את התיקולים בכדורגל. זו לא תורה משמיים
למה צריך תיקולים בכדורגל ? זאת פעולה עם סיכוי לפגיעה בסחקן השני עם פי כמה וכמה סיכויים לפגיעה בו. וזה ששחקן טוב עושה תיקול עם תכניקה טובה לא משנה. עדיין מדובר בפעולה עם סיכוי פגיעה גבוה והיא לא תורמת למשחק. ביטול תיקולים לא ישפיע על המשחק. רק יפתח אותו ויעשה אותו יותר טוב. בלי חשש של שחקנים שמישהו יתגלץ אליהם, יפגע בהם באמצע הריצה. אם רוצים להוציא כדור משחקן בריצה, אז תוציא מבלי להתגלץ ולעוף עליו. לא מצליח להגיע אליו ? טוב למשחק עצמו, פותח את המשחק. החוקים של הכדורגל לא משמיים.
רובי , מרכז  |  04.04.13
1.
מעניין ביותר
מיד נזכרתי באמרה (הלא-יותר-מידי-שחוקה לצערי): "חוזק השרשרת כחוזק החוליה החלשה בה". מן הסתם אם מתרכזים בלפתח תחום אחד התחומים האחרים יהיו אלו שיבלמו את השחקן. הנטייה הזו לנסות לצמצם את התחומים בהם יש לפתח את האדם (לא דווקא בכדורגל) כדי לקבל את המקסימום בכל תחום קיימת זמן רב, והיא תוצר של ניסיון "לחתוך פינות" - להשקיע פחות ולקבל יותר. ואני לא רואה את זה נעלם. אני מקבל בכל פעם נופח חדש על הדקויות של הקואורדינציה מהכתבות שלך, אבל נוצר אצלי רושם שגם היא עולה על נס בזמן האחרון (לא בארץ), בדיוק כמו שגובה, כוח וסיבולת היו על נס לפני עשור. אני גם דיי בטוח שלאינטלגנציה אנליטית, כישורים חברתיים, הרגלי עבודה ועוד הרבה תחומים "איזוטריים" יש משקל בהתפתחות שחקן. אין לי באמת פואנטה פה, חוץ מזה שהכתבה נהדרת ויכולה לתקן עוול שנעשה לפיתוח שחקנים בארץ. מה שכן, כולם, תמיד, צריכים לשאוף ללהתפתח בשלמות בכל תחום אפשרי בחיים. יהיה מעניין לשמוע ממך מה ידוע לנו על גבולות היכולת האנושית, ובפרט מתי פיתוח של תחום אחד בהכרח מזניח אחר. תודה.
אלכס , חיפה  |  04.04.13