הסופר והעיתונאי אמנון דנקנר נפטר בגיל 67

הסופר והעיתונאי אמנון דנקנר הלך אמש (יום ו') לעולמו והוא בן 67. דנקנר, שזכור מהופעותיו הרבות בתוכניות פוליטיות בטלוויזיה, כתב ספרים רבים. הוא מת בביתו. 

דנקנר נולד בירושלים ב-1946. הוריו החילונים, שהיו בעלי הקפה "אלנבי" במרכז העיר, העדיפו לשלוח אותו ללמוד בבית ספר דתי. כבר בנעוריו כתב בעיתוני בית הספר וככתב צעיר ב"מעריב לנוער".

בתום השירות בצה"ל הוא למד משפטים באוניברסיטה העברית. במהלך לימודיו שימש כדובר משרד החינוך והתרבות, שבראשו עמד אז יגאל אלון. לאחר מכן היה דובר הסוכנות היהודית. בשנת 1976 עזב את התחום הדוברות וחצה את הקווים לעיתונות. תפקידו הראשון היה כתב לענייני הסתדרות של עיתון "הארץ".

בהמשך כתב בעיתונים "דבר" ו"חדשות" וב-1997 עבר למעריב. בשנת 2002 הוא מונה לעורך הראשי של העיתון, תפקיד שאותו מילא כחמש שנים. דנקנר הופיע בין היתר בתוכניות כמו פופוליטיקה בערוץ הראשון, לצד יוסף (טומי) לפיד. הוא השתתף גם בפאנל בתוכנית מועצת החכמים בערוץ 10.

דנקנר השתתף גם כשחקן בסדרה הקומית פולישוק. הוא גילם את דמותו של שר המשפטים, חומי שליט, ראש תנועת מל"ל. במהלך השנים כתב דנקנר לא מעט ספרים, ובהם: "אל תירו בנשיא", "מחפשים את גואלמן", הביוגרפיה של דן בן אמוץ, "האיש ללא עצמות", "שרמן בחורף", "הקיץ של רינה אוסטר" ו"ימיו ולילותיו של הדודה אווה".

דנקנר לא חשש לצאת בהצהרות לא שגרתיות בתוכנית בטלוויזיה ובראיונות לתקשורת. לאחר זיכויו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, מההאשמות החמורות במשפטו, התבטא דנקנר - ידידו של אולמרט, נגד משה לדור. "אחרי פסק הדין, לפי דעתי פרקליט המדינה, יש אומרים שצריך להתפטר, אני חושב שהוא צריך להתאבד", אמר.

לפני כמה חודשים אמר שר האוצר, יאיר לפיד, כי דנקנר הוא זה שהעלה את הרעיון שהוא ייקח את התיק הכלכלי הבכיר. בסביבתו של לפיד הבהירו אז כי "יאיר התקשר בעצמו לחברו אמנון דנקנר, שהעלה את האפשרות בראיונות ברדיו ובטלוויזיה, ושאל אותו מאיפה זה בא לו".

בראיון ל-ynet לפני כארבע שנים סיפר דנקנר שהחל לקרוא ספרים לאחר שסיים את כיתה א'. הוא סיפר כי נשלח לגור אצל משפחה בכפר ידידיה שבשרון "כדי להשתזף ולנשום אוויר של כפר". עוד נזכר כי בחופשה הוא קרא את הספר "הלב" ושלושה כרכים של דבר לילדים. "חזרתי הביתה חיוור ומאוהב בקריאה", אמר אז.

 באותו ראיון הוא נשאל מה היה עושה אילו לא היה סופר. דנקנר השיב: "הייתי שמח להגשים את התקוות שתלו בי בנעוריי ולהיעשות צייר. לפני כמה חודשים ניגשה אליי, אחרי הרצאה שנתתי בירושלים, אישה יפה שהייתה חברה שלי בנעוריי, והראתה לי ציורים שציירתי עבורה. למען האמת די התפעלתי מעצמי".