הסיכוי לתחרות מתרחק פעם נוספת

כבר למעלה מחמש שנים שציבור המשקיעים שומע על היוזמה המבורכת להקים מערכת הפצה אינטרנטית לקרנות הנאמנות, שתתחרה בהגמוניה של הבנקים.

רפורמת בכר לקחה בשנת 2007 את קרנות הנאמנות מידי הבנקים והעבירה אותן לידי חברות הביטוח ובתי ההשקעות. בתמורה קיבלו הבנקים פיצוי בדמות האפשרות לגבות עמלת הפצה עבור ייעוץ אובייקטיבי, לכאורה, לציבור בבחירת הקרן.

למעשה, הבנקים קיבלו סוכרייה מתוקה במיוחד -  גם אם הלקוח רוכש את קרן הנאמנות דרך אתר הבנק, מבלי שקיבל ייעוץ כלשהו, קופת הבנק רושמת ועמלת ההפצה נגבית ממנהל הקרן.

קרנות נאמנות | צילום: shutterstock

אלא שמאז הציפייה של הוגי רפורמת בכר כי הבנקים יתחרו זה בזה על מחיר העמלה שהם גובים מהקרנות התבדתה. הבנקים יישרו קו וגבו את עמלת ההפצה המקסימלית המותרת ממנהלי הקרנות, עובדה שמנעה מהקרנות אפשרות להורדת דמי הניהול בהתאם להנחה אפשרית בעמלת ההפצה. יו"ר רשות ני"ע שמואל האוזר החליט ללכת על הצעד הקיצוני של הורדת תקרת עמלות ההפצה שגובים הבנקים, לאחר שהבין כי אין סיכוי שהבנקים יגבו פחות מהתקרה המותרת.

והנה כעת, דווקא המערכת האינטרנטית, שאמורה היתה לייצר תחרות אמיתית על עמלות ההפצה ולהוות חלופה אטרקטיבית לרכישת קרן נאמנות, מתרחקת מהציבור ודווקא לאחר אישור היוזמה המבורכת של האוזר להורדת תקרת עמלת ההפצה.

אלא שריח רע נודף מהחשיבה המחודשת של יובנק על כלכליות המיזם, בעקבות הנגיסה בהכנסות הצפויות שלהם. בניגוד לבנקים, שמתחזקים סוללה של יועצים פיננסיים בשכר ושהוציאו סכומי עתק על הקמת מערכות ייעוץ תומכות החלטה, המערכת האינטרנטית אמורה להיות זולה בהרבה. המערכת לא כוללת מערך אנושי של ייעוץ פיננסי או מערכת דירוג מתוחכמת שיש להקים.

גם לאחר הורדת תקרת עמלת ההפצה, לא ברור מדוע החזר של כמחצית מגובה עמלת ההפצה שיגבה יובנק ללקוח הופך את המיזם ללא רווחי. קשה שלא לקבל את התחושה כי הבנקים, שמערכת ההפצה מהווה את האיום המרכזי ביותר על ההגמוניה שלהם בשוק ההפצה, מושכים בשקט בחוטים מאחורי הקלעים כדי לדחות עוד קצת את היוזמה הכה נחוצה הזו.