חקר ביצועים: השבוע של עידן עופר ומרגרט תאצ'ר
המיליארדר עוזב את הארץ, אשת הברזל מתה, חשיפת ענק של בריחות ההון, אזהרות רווח ברדוור ובסרגון, צים בדרך להסדר חוב והאיומים המוגזמים על מתקפת הסייבר
עופר - המיליארדר עוזב את הארץ
אין לי דבר נגד עידן עופר. להפך. אני מעריכה אנשים שמתעקשים להיות מובילי אופנה, בסוגיית ים המלח אפשר הרי להאשים רק את המדינה, ובטר פלייס היא חלום נחמד שקצת חבל ששורף את הפנסיה שלי - אבל אם להישרף, אז בגדול ועם חזון. אז כאמור אין לי דבר נגד עידן עופר, אבל אני גם לא עצובה במיוחד על לכתו. הסערה השבוע, כאילו עזיבתו תמנע מאיתנו כספי מסים שמגיעים לנו בדין, מצחיקה אותי. כי התרומה של עידן עופר להכנסות המדינה ממסים כנראה הרבה יותר נמוכה משרוב הציבור מדמיין. אנשים עם הון כמו של עידן עופר לרוב לא משלמים מסים כאחד האדם - לא פה ולא בשום מקום אחר. כל מה שישראל מאבדת עם עזיבתו של האיש עידן עופר זה מלאכת מחשבת של תכנוני מס יצירתיים.
מיכל פלד פליישר
תאצ'ר - אשת הברזל מתה
ישראל 2013 שונה מהותית, למזלנו, מבריטניה 1979, שבחרה את מרגרט תאצ'ר לראש ממשלה. אבל קו ברור מחבר בין השתיים - הצורך ברפורמות מבניות. הבחירה בתאצ'ר בישרה רוח של שינוי, וההבטחות היו רבות, מהחלשת הוועדים ועד הפרטת החברות הממשלתיות הלא יעילות והיקרות. גם אם לא כל הצעדים שנקטה היו "נכונים" או "אנושיים", כולם הוכיחו את עצמם כשהכלכלה הבריטית נהנתה מגאות כמעט שני עשורים. כך שאפשר לזכור את הדרך התאצ'ריסטית בעיקר כנחישות מנהיגותית - לא לחפש אהבה, לא להביט לצדדים, לא לחשוש מביקורת (גם כשקוראים למותך), אלא ליישם מדיניות ברורה שאמורה להוביל, בטווח הארוך, לקיום ההבטחות. ואפשר, כמובן, להישאר עם הפוליטיקה הישנה, שנבהלת מכל ביקורת, הפגנה או שביתה של מי שחושבים שהם מנהלים את המדינה.
סופי שולמן
חשיפת ענק של בריחות ההון - מקלטי מס
במשך שנה וחצי חפרו 86 מחברי האיחוד הבינלאומי של העיתונאים החוקרים (ICIJ) במיליוני מסמכים סודיים על רבע מיליארד משתמשים במקלטי מס, וזה כשבוע הם מפרסמים את הממצאים. לפי החישוב הכולל שלהם, כשליש מההון בעולם, 20 טריליון דולר, שמורים במקלטי מס. קריסת יוון מבהירה היטב את משמעות העניין: 107 חברות יווניות מצאו העיתונאים במקלטי מס כמו איי הבתולה הבריטיים, רק ארבע מהן היו רשומות כחוק גם ביוון. בעקבות הפרסום הודה שר המשפטים היווני יורגוס סורלאס כי השימוש במקלטי מס גורם לאובדן הכנסות ממסים בהיקף של 40% לפחות מהחוב היווני. מבחינת אתונה, החשיפה מקטינה מאוד את הסיכוי לזכות בעוד חילוץ. מבחינת שאר העולם, הנתונים המדהימים והקשר שלהם לקריסה כלכלית הם פעמון אזעקה שמחייב מדינות לטפל בבריחת ההון לפני שהן יגלו על בשרן שהפכו ליוון הבאה.
תמר טוניק
הזיסאפלים - אבירי הפספוס הגדול
שתי חברות טכנולוגיה מבית יהודה וזהר זיסאפל שיגרו השבוע אזהרות רווח שגרמו בתוך דקות ספורות הפסדים כבדים למשקיעים. קורה. אפשר לפספס תחזיות. אלא שאצל משפחת זיסאפל זה כמעט עניין שבשגרה. קרוב ל־20(!) אזהרות רווח פרסמו מתחילת העשור החברות המרובות שהנפיקה המשפחה, כשהניהול הכושל של תחזיות עבר גם לדור השני. לעתים מתברר שהם גם הקדימו למכור מניות ולהיפגש עם מזומנים. רק שבאורח פלא, חרף הכישלונות והמימושים, מצליחים הזיסאפלים לאורך השנים לשמור על תדמית אבירי ההייטק הישראלי, החלוצים עם הבלורית והחולצות המשובצות. הסוד כנראה טמון במראה כפרי, אחרת קשה להסביר כיצד הציבור פעם אחר פעם שם את מיטב כספו על ההבטחות שהם מפזרים.
גלית חמי
כהן - הדו"חות השנתיים הגיעו
כמו המוני בית ישראל, גם אני קיבלתי השבוע את הדו"ח השנתי של ביטוח המנהלים שלי. דילגתי על עמוד הפתיחה, הרווי דברי הלל ושבח למגדל פרי עטו של המנכ"ל יונל כהן, ומיהרתי בחרדת קודש לסעיף התשואה. השורה התחתונה התנוססה כבר בראש העמוד: 9.94%. על אפם וחמתם של דנקנר, מימן, בן־דב ושאר שומטי החובות, למרות הריבית הנמוכה של בנק ישראל, חרף המשבר המחריף באירופה, קופת הגמל שלי במרחק יום מסחר אחד מתשואה שנתית דו־ספרתית. טוב שיש מגדל מאחוריי. אווירת הקרנבל חלפה ברגע שתייקתי את הדו"ח עם קודמיו. מעשה שטן גרם לי לבדוק את התשואה בחמש השנים האחרונות. איכשהו, עם תשואה שלילית של 3.3% בשנה שעברה ותשואה ממוצעת של פחות מ־6% בחמש שנים, פתאום המגדל נראה לי פחות גבוה.
יניב רחימי
גלעד - עוד נכשל
השבוע עמד מנכ"ל החברה לישראל ניר גלעד - האיש שסיים את 2012 עם חבילת אופציות נדיבה ועלות שכר של 10.2 מיליון שקל - בפני מחזיקי האג"ח של צים, ובישר להם שבפעם השנייה בארבע שנים החברה תתקשה לשלם להם בזמן. ספירת המלאי של גלעד בחברה לישראל כוללת גם צרות בבטר פלייס והפסד של 198 מיליון דולר בבזן והצלחה בכיל שאפשר לזקוף יותר למשאב הטבע מלניהול. למעשה, מבין עשרת שיאני השכר של 2012, רק שני מנהלים חתומים על תשואות חסר במנייה ביחס למדד במשך שלוש שנים; גלעד הוא אחד מהם. ובמילים פשוטות: הוא מנהל לא משהו שמקבל שכר משהו משהו על חשבון משקיעים ששוב נדפקו, איכשהו.
נעמה סיקולר
בן־דב - שומט החוב חוזר לגייס
אילן בן־דב לא רואה אף אחד ממטר. אחרי שכבר שלוש פעמים שמט חובות, הוא בכל זאת לא מתבייש לבקש שוב את אמון המשקיעים, לא חושש להתחייב להשקעה שכוללת תספורת קצוצה לבעלי האג"ח בחברה המדוברת, לא זע אפילו באי־נוחות קלה כשהוא מציע להם הסדרים מעליבים. אבל מנהלי קרנות הפנסיה, הגמל וההשתלמות עדיין מתנהלים מולו באיזו טקטיקת משא ומתן בסיסית, מנהלים את האסטרטגיה של שוק החוב הישראלי כולו כמו אחרוני הסוחרים. אבל ככה מוסדיים, כשקשה להם לגמור הם מושכים את הסופים. הם צריכים לומר לבן־דב עכשיו: התחיל נחמד, נכשלת, נכשלנו, הגיע הזמן להיפרד. גמרנו לעשות לך ולחברים שלך הנחות עם כספי העמיתים. מהלך כזה ייצר הפסד קטן מאוד, אם בכלל, ויוביל לרווח ענק: איום ממשי, לא רק בהצהרות בעיתונים, על הספרים שעוד עומדים בתור.
גולן פרידנפלד
הממשלה והמתקפה - מה עם סייבר לפואייה?
זוכרים את המערכון של החמישייה הקאמרית "חדר האינטרנט"? "בוא אני אראה לך את המשרד", אומרת קרן מור לשי אביבי. אחרי פינת הקפה והקלדניות היא פותחת דלת, אומרת "פה זה האינטרנט שלנו" ומיד סוגרת. "יש לכם אתר באינטרנט?", הוא שואל. "היה לנו אתר אבל הוא היה קצת מיושן, אז החלטנו להחליף את זה למשהו חדש יותר, משהו איטלקי, מאוד מעניין". היא מוסיפה שבבית שלה "יש אינטרנט בסלון. אנחנו עכשיו בדיוק שוקלים לקנות אינטרנט לפואייה. אבל משהו לא מנקר עיניים, שיתאים לפנטיום במטבח. ואז בהזדמנות זאת נחליף גם את האתר שבסלון, אולי נעשה אתר גדול יותר". בסוף אביבי נשבר: "אין לך מושג מה זה אינטרנט, נכון?", והיא מודה במבוכה: "האמת, לא". זוכרים? אז ככה גם ממשלת ישראל ו"מתקפת הסייבר". גם אם מנהיגינו לא לגמרי בטוחים מה ההאקרים האלה עושים, אפשר להפחיד בזה את הציבור כל כמה חודשים. אכן מלחיץ.
דור צח
2 תגובות לכתיבת תגובה