שריל סנדברג לנשות העולם: כך תגיעו לפסגה

העובדה שנשים התקדמו ושמצבן עלול להיות גרוע יותר, לא צריך למנוע מהן לנסות ולשפר אותו, כך טוענת שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק בספרה החדש – Lean In.

על פי סנדברג, נשים הפסיקו להתקדם בדרגות הגבוהות של כל תעשייה, מה שאומר שקולן אינו נשמע כשבאים לקבל החלטות שמשפיעות על עולמנו. סנדברג ערה לחסמים ה"אמיתיים", כלומר החיצוניים, שעומדים בפני נשים בעולם העבודה: סקסיזם בוטה ומוסווה, אפליה והטרדה מינית, חוסר הערכה מובנה ועוד. מעט מדי מקומות עבודה מציעים שעות גמישות, שלעתים הכרחיות כדי לנהל קריירה במקביל לגידול ילדים. ובכלל, נשים צריכות להוכיח את עצמן הרבה יותר מגברים.

אלא שסנדברג מתמקדת בספרה בעיקר בחסמים הפנימיים של נשים, אותם היא מבדילה מהחסמים החיצוניים, ה"אמיתיים", לדבריה. נשים מעכבות את התקדמותן בדרכים שונות: בהעדר ביטחון עצמי, בכך שאינן משמיעות את קולן ועל ידי הצטמצמות דווקא בתקופה שהן צריכות להשקיע את המקסימום. סנדברג טוענת שכדי להשיג כוח ולהצליח יש להילחם גם בחסמים החיצוניים וגם בפנימיים.

אלא שגם החסמים הפנימיים הם אמיתיים ולכל הפחות קשים לשינוי כמו החיצוניים, אולם סנדברג בוחרת שלא להתייחס אליהם באופן הזה. הם אמיתיים משום שנולדו מסוציאליזציה שהסבירה לנשים מה מקומן ביחס לגברים - לא לצידם, אלא מאחור, אולי כגיבוי, ודרשה צניעות והצטמצמות, תוך העמדת צרכי האחרים מעל לצרכיהן, בעיקר צרכי הבית והילדים. בדיוק כמו החסמים "האמיתיים", החיצוניים, של סנדברג, גם החסמים הפנימיים מובילים את הנשים להתפשר בקריירה ולבחור בעבודה עם אפשרות לשעות פנאי רבות, שיוקדשו לילדים, תוך הזנחת או דחיית השאיפות הקרייריסטיות לעתיד. לכן, יידרש זמן רב להשריש את הקריאה של סנדברג לנשים לא לוותר מראש על קריירה מעניינת, על בחירת מקצוע ותפקיד מתוך תשוקה ולהגיע לפשרות רק אחרי הולדת הילדים, ולא מראש.

סנדברג צודקת, חשוב להביא להתנהגות יותר אסרטיבית אצל נשים, אך חשוב לא פחות להסתכל על הצד השני של המטבע ולהעביר מסר למנהלים ולמקבלי ההחלטות: יש מקום ללמידה שלכם. פיקחו את עיניכם לתופעות שלא הכרתם כדי שארגז הכלים הניהולי שלכם יכסה צרכים נוספים, שלא הייתם מודעים לקיומם. קיימות פעולות פשוטות שיכולות לעזור לנשים להתגבר על חוסר ביטחון עצמי. סנדברג מתארת ישיבה בה היא קראה לנשים לשבת ליד שולחן הישיבות, אך הנשים העדיפו לשבת רחוק יותר. לו סנדברג בעצמה, כאישה ומנהלת בכירה, הייתה מתעקשת על כך שהנשים תשבנה ליד השולחן, היה בזה צעד מקדם. גם הביישנים וחסרי הביטחון ביותר יביעו את דעתם אם היא תתבקש ואם לא יצטרכו לפלס את קולם דרך צעקות האחרים. לעתים הרעיונות המובעים בשקט הם המשמעותיים ביותר.

סנדברג מייעצת לנשים לאמץ התנהגות של גברים שמיד מוכנים לקבל כל תפקיד שמציעים להם, לעומת נשים שמתלבטות, שוקלות בעד ונגד ונזהרות מלקבל תפקידים שאינן בטוחות שיוכלו לבצע. הפער בין גברים לנשים בנושא זה הוא גדול ואף מין אינו פועל בצורה אופטימאלית או לטובת הארגון. אין סיבה להעריך יתר על המידה גבר שמיד מתנדב לבצע תפקיד בשיטת ה"יהיה בסדר", מתוך כוונה שילמד תוך כדי תנועה. מנגד, אין סיבה לבקר את האישה שרוצה להיות בטוחה שהיא מתאימה לתפקיד (בין השאר, משום שאם היא תיכשל בתפקידה החדש, הסנקציות עליה יהיו הרבה יותר כבדות מאשר על גבר). מנהלים שמחפשים לאייש תפקיד אינם צריכים להתלהב מגבר בעל ביטחון עצמי או להסס מול אישה שמעלה שאלות לגבי התפקיד. חקירה מעט מעמיקה של המועמדים, עם הבנה אודות התכונות המגדריות העשויות להתלוות למועמדים, תביא לגיוס עובד/ת אופטימלי/ת.

נשים ברחבי העולם בהחלט צריכות להתייחס ברצינות לעמדותיה של סנדברג, ולשאוף ליישמם. עם זאת, חשוב שכולם, נשים וגברים כאחד, יפנימו כי שינוי מהותי ומשמעותי ביכולתן של נשים להגיע לעמדות ניהול גבוהות, יכול להתקיים רק כאשר שני הצדדים מחויבים לכך.

ד"ר יעל יצחקי היא מנכ"לית נטע - המרכז לפיתוח קריירה