צילום: אי פי איי
בעלות הברית עולות להתקפה
נראה כי מי שיעמדו מול הכוח העולה והאימתני של הגרמנים הם האנגלים, כשהם חמושים ברעיונות אמריקאיים וכסף רוסי. כבר היינו בסרט הזה פעם, לא?
יותר ויותר בריטים מדברים בהערצה על הכדורגל הגרמני. בעקבות ההצלחה הגרמנית בליגת האלופות הם הופכים מ"הזויים" לכאלו ש"צדקו כל הזמן הזה". "די בושה שבכדורגל במדינה הזאת אלו שבעד בעלות אוהדים על הקבוצות נחשבים למיליטנטים או משוגעים", אומר טוני בארט, כתב "הטיימס". אבל אחרי ההצלחה של בורוסיה דורטמונד ובאיירן מינכן בליגת האלופות נראה שכבר לא רק "מיליטנטים או משוגעים" תומכים בקבוצות אוהדים.
קראו עוד בכלכליסט
אפילו דיוויד מויס, המאמן החדש של מנצ'סטר יונייטד, מאמין שהבונדסליגה קוטפת את ההטבות של חוקי הבעלות, מחירי הכרטיסים ומערכת הפיתוח לנוער, שהותירו את הפרמיירליג מאחור.
המנג'ר של אברטון לשעבר, שהפך בשנים האחרונות לצופה קבוע במשחקי הבונדסליגה, מאמין שחוק הבעלות 50+1 שאוסר על משקיעים חיצוניים להחזיק ביותר מ־49% בקבוצה, יצר תחרות בריאה יותר מאשר בפרמיירליג.
מויס משבח גם את זכייתה של גרמניה באליפות אירופה לנבחרות מתחת לגילי 17, 19 ו־21, וכן מציין את המספר ההולך וגדל של שחקנים צעירים ומקומיים המשתתפים בבונדסליגה כהוכחה לניהול הטוב של הליגה. "אני חושב שחוק הבעלות הוא סימן מעודד", טוען מויס על הליגה, שמלבד כמה יוצאים מהכלל מאוכלסת בקבוצות שבבעלות חברים. "בשנים האחרונות כמה קבוצות שונות זכו באליפות. אני יודע שהשנה באיירן שלטה, אך בשנה שעברה דורטמונד זכתה, ושאלקה ובאייר לברקוזן היו קרובות. קבוצות הנוער שלהן והאופן שבו הן מפתחות שחקנים הם טובים... הגרמנים מנהלים את הליגה שלהם בצורה מוצלחת ביותר".
מויס המשיך: "כשנכחתי במשחקים בגרמניה נדהמתי מהאווירה במגרשים. אנשים נוהגים לדבר על האווירה בפרמיירליג, אבל בגרמניה מדובר במשהו מדהים. האצטדיונים מלאים, ומאחורי הקלעים הכל עובד כשורה. מחירי הכרטיסים אינם שערורייתיים, והכרטיסים כמעט לכל המשחקים אוזלים. הדבר המדהים הוא שמרבית המשחקים נערכים גם באצטדיונים מעולים. לרוב הקבוצות יש אצטדיון מודרני, בין שהוא בצורת עיגול או בין שהוא בצורת ריבוע. הם התקדמו משמעותית מאז מונדיאל 2006. אני חושב שמדובר בגורמים חשובים בחיים המודרניים. מי שרוצה ללכת היום למשחקים לא רוצה לשלם יותר מדי, אבל כן רוצה להשיג מושב טוב עם תצפית טובה על המגרש. באופן כללי אני חושב שזה מה שיש בגרמניה".
מויס, שבעבר הציע שכולם בפרמיירליג יקצצו בשכר שלהם כדי להוריד את מחירי הכרטיסים, מצביע על ההשתתפות הרבה של הגרמנים בכדורגל שלהם כאחת מהעוצמות שלו. באנגליה, יש לציין, רבים לא רואים את המשחקים בטלוויזיה או ביציעים כיוון שפשוט אין להם כסף לכך.
אחריות חברתית וכלכלית
הכוח הבר־קיימא של הבונדסליגה מחובר גם למחויבות חברתית שיש לכדורגל כמשחק מחנך של ההמונים. אפילו אלבר קאמי, המשורר המפורסם שהיה שוער בצעירותו, אמר: "כל מה שלמדתי על מחויבויות של גבר ומוסר למדתי מהכדורגל". המחויבות החברתית מוטלת על הכדורגל מתוך ההבנה הבסיסית שכדורגל אינו עסק, ומטרתו לא לרשום רווחים עבור בודדים אלא לספק בידור, שירותים וקשר לקהילה. המחויבות הזאת בולטת בדבריו של אולי הנס, יו"ר באיירן מינכן, על מחירי המינויים הזולים בקבוצה שלו.
"אנחנו יכולים לקחת יותר מ־100 יורו על מינוי - אנחנו יכולים לקחת 200 יורו למינוי. כך נרוויח עוד 2 מיליון יורו. אבל מה זה 2 מיליון יורו עבורנו? במשא ומתן על העברת שחקנים אנחנו מתווכחים ומעלים או מורידים סכום כזה בחמש דקות. אבל עבור האוהדים ההבדל בין 100 יורו ל־200 יורו הוא ענק. אנחנו לא חושבים שהאוהדים הם כמו פרות שחולבים. הכדורגל צריך להיות של כולם. זה ההבדל העיקרי בינינו לבין האנגלים".
גיוס ההמונים למשחק בגרמניה הביא למצב שיותר ספונסרים רוצים להיות במשחק ולכן ההכנסות המסחריות - מספונסרים ופרסום - של הכדורגל הגרמני הן ההכנסות הגבוהות באירופה. הן בעצם מסבסדות את הכרטיסים הזולים. משהו שבאנגליה בכלל לא עולה על הדעת.
כעת גופי אוהדים באנגליה, אפילו אוהדי ליברפול ומנצ'סטר יונייטד, התאגדו כדי להוריד את המחירים ודורשים את הורדת המחירים של הכרטיסים בגלל הסכם הטלוויזיה החדש עם SKY ו־BT, ששווה כ־70% יותר מההסכם הקודם. אגב, הכדורגל האנגלי חי מהטלוויזיה ולכן הוא לא צריך להיות פתוח וזמין לאוהדים. זה יוצר מצב שהקבוצות האנגליות פשוט לא צריכות להיות מקושרות לאוהדים כמו שהגרמניות חייבות להיות. הגרמניות תלויות הרבה יותר מהאנגליות בהכנסות שלהן מימי משחק ובהכנסות המסחריות שלהן. ההכנסות הללו צומחות רק בזכות קשר טוב עם האוהדים. הגרמנים אולי הצליחו להגיע לפסגת הכדורגל האירופי והעולמי בזכות המודל הבריא שלהם, אבל זה עשוי להשתנות בקרוב.
הניצחון של הליברלים?
הקבוצה של מויס, מנצ'סטר יונייטד, מצליחה להכניס מספונסרים יותר מאי פעם. היא מתקרבת לסף ההכנסות המסחריות של באיירן מינכן (באיירן מכניסה כ־160 מיליון יורו ויונייטד כ־150 מיליון יורו). הסיבה לכך היא הבעלים האמריקאים - משפחת גלייזר - שהבינו את הפוטנציאל המיתוגי הגלובלי של מנצ'סטר יונייטד, ובעזרת שיטות אמריקאיות שיווקו אותה בצורה טובה יותר בעולם. גם לארסנל יש בעלים אמריקאים - סטן קרונקי, ומנכ"ל שהיה סגן הקומישינר של ה־MLS האמריקאית - והקבוצה הלונדונית תראה זינוק ניכר בהכנסות המסחריות אחרי הסכמי חסות חדשים עם אמירייטס איירליינס ופומה. ליברפול בבעלות אמריקאית כמו גם סנדרלנד ואסטון וילה. מנצ'סטר סיטי מנוהלת על ידי חאלדון אל־מובארק, שחונך באוניברסיטה פרטית בבוסטון.
מהמזרח מגיעים האוליגרכים הרוסים עם כמויות כסף אדירות. רומן אברמוביץ' לא מתכוון להשקיע פחות בקבוצה שלו בזמן הקרוב. מינויו הצפוי של ז'וזה מוריניו לתפקיד המנג'ר עשוי להחזיר את צ'לסי ישר לפסגת הליגה האנגלית והאירופית. עם רכישת שחקנים מסיבית צ'לסי עוד עשויה לא לעמוד בתנאי הפייר פליי הפיננסי - אבל "אל דאגה", אברמוביץ' יצליח להשחיל כמה שחקנים לסגל הקבוצה, לשחרר כמה מיותרים במחירים מופקעים לחברים שלו, ולשחק קצת בחשבונות כדי לקבל אישור מאופ"א. ואי אפשר לשכוח שההכנסות של צ'לסי שמות אותה הרבה מעל כל קבוצה גרמנית שהיא לא באיירן מינכן. בינתיים, מנצ'סטר סיטי של השייח' מאנסור נבנית מחדש עם צוות מנהל שבנה את ברצלונה. כן, אולי האנגליות זייפו העונה בליגת האלופות, אבל בטווח הארוך, בזכות המודל הליברלי שאפשר להן לגייס הון מכל העולם ולא רק מהקהילה המקומית, הן יתמודדו שווה בשווה עם הגרמניות, שמגייסות את רוב ההון שלהן מגרמניה. ומה עם הקהילה המקומית באנגליה? עליה פחות חושבים בפרמיירליג. וזו נקודת התורפה של הליגה. זה אולי יתפוצץ לה בפנים בעתיד, אבל כרגע - עם כספי הטלוויזיה הרבים מאנגליה ומחו"ל - לא חושבים על זה בכלל. ולמה לחשוב? יש קשר מאוד מוכשר בצרפת שצריך לקנות כדי שיישב על הספסל.
האנגלים מול הכוח הגרמני
הספרדיות, ריאל מדריד וברצלונה, מתמודדות מול הקבוצות הגדולות בזמן שהכלכלה המקומית שלהן על סף קריסה וההכנסות צפויות להיתקל בקיר כלשהו. חובות ענק ועין אירופית שמשגיחה על כל צעד פיננסי של הבנקים, שפעם היו מכסים להן את החובות, יקשו על ברצלונה או ריאל מדריד לצאת להרפתקאות נפלאות מדי בשוק ההעברות. כן, הן עדיין יהיו משמעותיות, אבל כפי שראינו בשנים האחרונות, כשהיריבות קשות באמת - הספרדיות לא מצליחות להתמודד איתן. כל העונה מתמודדות הענקיות של ספרד עם נמושות, שבשנים האחרונות נמעכו על ידי הבריונית הקטאלונית והקסטיליאנית (ריאל מדריד, למשל, הכניסה 140 מיליון יורו מזכויות השידור בעוד גרנדה הכניסה פחות מ־12 מיליון יורו). זה בסופו של דבר פוגע בהן, כי סוסים לא רצים מהר אם הסוסים לידם לא ירוצו מהר. באיטליה, בגלל הסכם זכויות שידור "קולקטיבי", גם כן רואים התחלה של ריכוז הכוח במספר קבוצות מועט ביותר.
בקיצור, נראה כי מי שיעמדו מול הכוח האימתני והעולה של הגרמנים באופן עקבי הם האנגלים, עם הרעיונות האמריקאיים מצד אחד והכסף הרוסי והמזרחי מהצד השני. כבר היינו בסרט הזה פעם, לא?
2 תגובות לכתיבת תגובה