ביקורת: אלבום - דאפט פאנק / "Random Access Memories"
המבקרים בעולם מתחרים בסופרלטיבים לכך שהעולם האלקטרוני קיבל סוג של סרג'נט פפר משלו, והאמת היא שמדובר באלבום כיפי מאוד
איך נשמע ממתק משובח? אני לא יודע, אבל החדש של דאפט פאנק הוא ללא ספק הממתק המוזיקלי המוצלח ביותר כרגע. המבקרים בעולם מתחרים בסופרלטיבים לכך שהעולם האלקטרוני קיבל סוג של סרג'נט פפר משלו, והאמת היא שמדובר באלבום כיפי מאוד, אחד הקרוסאוברים המוצלחים ביותר שנשמעו בין פופ מסורתי למוזיקה אלקטרונית.
קהל היעד: האמת? כולם ייהנו במידה כזו או אחרת. דבר המבקר: הפסקול של הצמד הצרפתי כריסטו ובנגלטר היה הדבר המוצלח ביותר בסרט הכושל "טרון: המורשת" לפני כמה שנים, והשניים אפילו כיכבו באחת הסצנות. אבל אלבום האולפן הרביעי שלהם הוא כבר סיפור אחר לגמרי. כאן הלכו מראש על מאסטרפיס. הסינגל "Get Lucky" חרך את כל המצעדים האפשריים, ובצדק. מדובר בפאן טהור שמתכתב עם הסבנטיז, אבל בסאונד מעודכן ונוצץ. האלבום כולו, כיחידה
אינטגרלית, ממשיך את הדו־שיח הזה, ומבחינה זו אפשר לומר שהוא לוקח צעד אחורה מעולם הדאנס האלקטרוני המובהק. לפעמים אלה קטעים שמזכירים רוק מתקדם מהסבנטיז (כמו "Touch" המצוין), לפעמים דיסקו ולפעמים ניחוח אייטיז. יש כאן גם קטעים מורכבים, שנבנים לאט לאט, וחלקם מגיעים לאורך 8 וגם 9 דקות. רשימת המוזיקאים האורחים המרשימה מדגימה את איתנות מעמדו של הצמד בעולם הפופ: ג'וליאן קזבלנקס מהסטרוקס, מפיק־העל נייל רוג'רס, הפסנתרן צ'ילי גונזלס, המתופף עומר חכים ואחרים. רשימה אקלקטית, ממש כמו האלבום, שמכיל פנינים כמו "Giorgio by Moroder", שיר אהבה ארוך לאחד מחלוצי הז'אנר, ג'ורג'יו מורודר, שאף מספר בקריינות נוגעת ללב על תחילת הדרך הקשה שלו. מדהים איך קטע אלקטרוני "קר" יכול להיות מרגש כל כך, ולהיבנות כסימפוניה של ממש. ואחריו מגיח "Within", פסנתר נוגה ויפהפה של גונזלס שעליו יושב קול אלקטרוני מעוות, וזה נשמע כל כך יפה שקשה להאמין.
האלבום דורש כמה וכמה האזנות - גם כי הוא ארוך ומעט עמוס, ובעיקר כי כל האזנה חושפת עוד רובד נסתר. זו מוזיקה מובהקת של המאה ה־21, שלוקחת באהבה את הירושה מהאלף הקודם, ומשגרת אותה ליקום קסום ומלא הבטחות.
שורה תחתונה: לא רק אלבום מהנה מאוד, גם אבן דרך מוזיקלית.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה