אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מרגישים שלא משלמים לכם מספיק? זה בסדר, גם לברון נדפק צילום: איי אף פי

מרגישים שלא משלמים לכם מספיק? זה בסדר, גם לברון נדפק

כמו בעבודה שלכם, גם ב־NBA יש כמה עובדים מצוינים שלא מקבלים תמורה מספקת וכמה "טאלנטים" שמקבלים יותר מדי כסף על פחות מדי תמורה. וישנו לברון ג'יימס שצריך לקבל 15 מיליון דולר יותר ממה שהוא מקבל היום

21.05.2013, 10:04 | רון גורדון

המצב מוכר - כבר שנה־שנתיים אתם מרוויחים את אותו השכר וסובלים בשקט, חוששים להציף את חוסר שביעות הרצון שלכם, מפחדים להסתכל ישר בעיניים של מנהלת מחלקת משאבי אנוש ובעיקר לא ממש רוצים/יכולים להתמודד עם התשובה השלילית הדי צפויה לבקשות שלכם, ועם הרסיסים והמשמעויות והספק שהיא תביא עמה. חשבתם רגע על מה הבקשה הזו להעלאת שכר ושדרוג תנאים בכלל נשענת? על קצב האינפלציה? כוח האינרציה? המשפט הוודי אלני המפורסם שמה שלא זז קדימה בסוף מת? האם יש למישהו מאיתנו - בהנחה שהוא עושה את אותה עבודה ובאותם תנאים - יכולת אמיתית להעריך את התרומה שלו למקום העבודה, את השיפור שחל בו, את היתרון שלו על פני האחרים?

בעולם הספורט הבעיה הזו לא קיימת. המספרים והנתונים מספרים את כל הסיפור. קל לשחקן ללכת לבקש העלאה אחרי שכבש 30% משערי הקבוצה שלו בשנה החולפת, או אחרי שסיים במקום השני בליגה כולה במספר האסיסטים שמסר. קל למנג'ר להראות לו את הדלת, או לדרוש ממנו קיצוץ כדי להכניסו תחת תקרת השכר אם עשה את הדברים הפוך. אם אתה מרגיש שדופקים אותך, לא משלמים לך מספיק, או משלמים למישהו אחר שפחות טוב ממך יותר, אתה רק צריך להראות דף או שניים.

קראו עוד בכלכליסט

הרבה יותר מדי שחקנים מרוויחים יותר מלברון ג הרבה יותר מדי שחקנים מרוויחים יותר מלברון ג'יימס ב-NBA | צילום: איי אף פי הרבה יותר מדי שחקנים מרוויחים יותר מלברון ג

כמה דולר לניצחון?
. . .

אז מה משותף למאט ברנס, רג'י אוונס, מארטל וובסטר, טוני אלן וג'ארד דאדלי? הם כמה מהשחקנים שמרכיבים את רשימת הראשונים "להידפק" על ידי מחלקת משאבי האנוש בקבוצות שלהם.

את דיוויד בארי והכלי הסטטיסטי שלו הזכרנו השנה בכל כתבה שנייה על ה־NBA. בארי, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת דרום יוטה, בנה כבר לפני כמה שנים כלי סטטיסטי מתוחכם לחישוב שווי הניצחונות או ההפסדים שעליהם אחראי כל שחקן בכל קבוצה (ראו מסגרת). את המספר הזה קל מאוד לצרף לשכר השחקנים שמפורסם, ולהרכיב רשימה מעניינת ביותר כפי שעשו ב"פורבס", של אלו שבוודאי לא יזכו לתשובה שלילית אם ירצו העלאה הקיץ.

אפשר למצוא שם, למשל, את מאט ברנס מהקליפרס, עם 800 ומשהו אלף דולר לעונה ויותר מ־7 ניצחונות שהוא שווה לקבוצתו. רג'י אוונס מברוקלין משתכר כבר סכום נאה של 1.6 מיליון דולר לעונה, אבל גם הביא לנטס המאכזבים קרוב ל־10 ניצחונות. מארטל וובסטר מוושינגטון עושה זאת עם שכר גבוה יותר של 1.75 מיליון דולר ו־7.3 ניצחונות לעונה, טוני אלן שווה לממפיס בדיוק אותו מספר ניצחונות אבל מרוויח יותר מ־3 מיליון דולר. ג'ארד דאדלי מפיניקס לוקח הביתה קרוב ל־5 מיליון דולר, אבל מביא גם הוא יותר מ־7 ניצחונות לעונה. ואם 7 ניצחונות לעונה נשמע נמוך, נזכיר שמדובר לרוב ב־7, 8 או 10 ניצחונות מתוך 40, 50 או 55 , וזה הרבה מאוד.

7 ניצחונות ואפילו 5 ניצחונות זה המון ביחס ל־0.7 ניצחונות שמשיג כרמלו אנתוני לניו יורק ניקס תמורת סכום של 19.4 מיליון דולר בעונה או ל־1.5 ניצחונות שמשיג ג'ו "19.5 מיליון דולר בשנה" ג'ונסון, שגונב כספו מברוקלין נטס.

ברשימה של ה"אנדרפייד", אגב, מוצאים גם כמה כוכבי עבר כמו ג'ייסון קיד, שנותן לניו יורק כמעט 10 ניצחונות תמורת 3 מיליון הדולרים שהוא מרוויח, או ריי אלן, שתומך במיאמי עם יותר מ־6 ניצחונות לעונה תמורת אותו שכר.

כרמלו אנתוני. לא יעיל בעליל, צילום: רויטרס כרמלו אנתוני. לא יעיל בעליל | צילום: רויטרס כרמלו אנתוני. לא יעיל בעליל, צילום: רויטרס

גם לברון אנדרפייד

אותם שמות פחות מוכרים שמוצאים עצמם פתאום במקום גבוה בחישוב של כלי סטטיסטי כזה או אחר מדליקים את כל הנורות הירוקות אצל המנג'רים בליגה. סמכו גם על אותם מנהלי קבוצות שיצליחו לדחוף לתוך המשא ומתן מושגים קצת יותר רחבים מ"ניצחון". מושגים כמו ההשפעה על מכירת כרטיסים וחולצות, ועל השוק המקומי, ויצירת רייטינג ובאזז, ומרווחי שיווק ומה לא. אז לא בטוח שהאנדרפייד המובהקים האלו יצליחו להשיג את השדרוג בגלל שהם פשוט לא מוכרים מספיק חולצות או מושיבים מספיק ישבנים על הכיסאות. אבל יהיה טיפל'ה קשה יותר לבטל את הדרישות לתשלום הוגן משחקן מוכר יותר - נניח לברון ג'יימס.

ג'יימס עסוק כרגע להיראות מתאמץ תוך שהוא מוליך, הליכה קלה, את מיאמי לקראת אליפות שנייה ברציפות, אחרי שלקח גם תואר MVP רביעי ב־5 שנים והשתיק בדרך עוד כמה שונאים/קנאים/נאמני ג'ורדן/עיוורי בראיינט/זקני ראסל או צ'מברליין. אולי אותה מסיבת עיתונאים מפורסמת ביולי 2010 ("אני לוקח את הכישרונות שלי לסאות' ביץ'") הוכיחה לעולם שללברון אין בעיה גדולה עם נראות וסטייל - אבל עדיין סביר להניח שהבחור לא הולך להתעסק בקרוב בעניינים של קיפוח.

בדיקה שנערכה לאחרונה בבלוג אמריקאי גילתה שלברון הוא - בפשטות - אתלט־העל שמשתכר הכי מעט ביחס ליכולתו. נתעלם מהעובדה שיש 12 שחקנים בליגה שמרוויחים יותר מ־17 מיליון הדולרים לעונה שלברון מקבל רק מכדורסל (ללא חסויות) או מזה שגם השכר הזה מציב אותו באחוזון העליון של מקבלי השכר הגבוה בעולם - המספרים ברורים: דפקו את לברון.

הנתונים מראים את ההשפעה הפנומנלית של המעבר של לברון מקליבלנד למיאמי. מהשווי של הקבוצות (ירד מ־2010 ל־2011 ב־120 מיליון דולר אצל הקאבס בעקבות עזיבתו של לברון, עלה ב־60 מיליון אצל ההיט לאחר הצטרפותו), דרך הרייטינג (עלייה של 99% אצל מיאמי) ומספר המשחקים שמשודרים מחוף לחוף (3 למיאמי ב־2010, ו־29 ב־2011) ועד מכירת הכרטיסים (93 דולר בממוצע לכרטיס למשחק של מיאמי לפני לברון, 311 דולר בזמן לברון).

החישוב המעניין מכולם הוא זה שנעשה לפי אותו נתון סטטיסטי של פרופ' ברי. לברון שווה למיאמי כמעט 16 ניצחונות לעונה. ה־NBA משלמת לכל השחקנים בליגה 1.9 מיליארד דולר ל־990 ניצחונות בעונה. ה"מחיר" של כל ניצחון, אם כך, הוא 1.95 מיליון דולר. אם לברון מרוויח 17 מיליון דולר לעונה, הרי שהוא מפסיד לפי החישוב הזה 14 מיליון דולר לעונה.

לא פראייר?

אבל למרות כל מה שנכתב כאן, אף אחד בסיפור הזה לא באמת יצא פראייר. לברון יודע זאת. אנשיו יודעים זאת. זה לא חשוב כרגע. הוא מרכין קצת את הראש כרגע בפני תקרת השכר ולטובת בניית הקבוצה שהוא רצה בסאות' ביץ', ובאמת כדאי שתעזבו אותו מעוד כמה מיליונים בזמן שהוא עסוק במשימת צבירת הטבעות שהתחילה עבורו מאוחר מדי. בינינו, אפשר להמר על אותם מיליוני דולרים "עודפים" שלברון לא יודע בכלל איך נראים החבר'ה במשאבי אנוש.

לברון ג לברון ג'יימס. העלה את השווי של מיאמי היט בעשרות אחוזים | צילום: אם סי טי לברון ג

איך בודקים תפוקה בימינו?

המודל של בארי

 

דייב בארי, פרופ' לכלכלה מאוניברסיטת דרום יוטה, כתב ב־2006 ספר בשם "שכר הניצחונות — מודדים את המיתוסים בספורט המודרני", ובו הוא בחן את ענפי הספורט האמריקאיים הגדולים — כדורסל, הוקי, פוטבול ובייסבול, דרך כלי ניתוח אקדמיים וכלכליים, למשל הקשר בין השכר לניצחונות, והחשיבות בשמירה על תחרות מאוזנת בענף.

"תפוקת ניצחונות", מונח שטבע בארי בפרק הכדורסל בספר, הוא מודל לחישוב התרומה של שחקן ספציפי למספר הניצחונות שמשיגה קבוצתו. בארי לקח למעשה יסודות של יעילות בהתקפה ובהגנה (כמו חישוב מספר נקודות להחזקת כדור) שכבר פרסמו בעבר אנליסטים כמו ג'ון הולינג'ר, ופיתח אותו כאשר קבע לכל פעולה — חסימות, איבודי כדור, ניסיונות קליעה וכו' — מקדם מתמטי.

הטענה העיקרית נגד המודל של בארי היא שהנתון החשוב או אולי הצפוי ביותר — מספר הנקודות שקולע שחקן במשחק — מקבל אצלו חשיבות נמוכה מדי. בארי טוען מצדו כי זהו בדיוק השינוי שמקבלי ההחלטות ב־NBA צריכים לעבור כשהם באים להסתכל על נתונים של שחקן.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

2 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

1.
בטענה המרכזית נגד ברי
היא לא שהוא לא נותן מספיק משקל לנקודות שנקלעו. למזה הוא מספק תימוכין, ומסביר ברהט למה זו לא טעות. מה שהוא עושה זה להתעלם מכל אספקט במשחק שלא נכלל ב- Box Score. ומה שלא נכלל שם זה הרבה. מלבד פרמטר שולי של חסימות, אין שם שום ניסיון לכימות של הגנה. לא כתוב שם העובדה ששחקן א' קולע ב- 70% מהשדה זה כי 3 שחקני יריבה שומרים על שחקן ב'. גם לא כתוב שם שביוק בגלל זה שחקן ב' קולע רק ב- 51%. בנוסף, הוא מחשב חשיבות של כל סעיף ע"י בדיקה כנגד כמות הנצחונות. בחישובים רטרואקטיביים, הכל תמיד מסתדר, ולהכל יש סיבה הגיונית. אם רק היו מודדים את אחוז הפעמים ששחקנים מנסים להפריע להוצאת חוץ, הוא יכל היה למצוא שיש מתאם גבוהה בין זה לנצחונות. אבל ההפרעה להוצאת חוץ היא תופעת לוואי של לחץ הגנתי, שהוא זה שיעזור לקבוצה לנצח. ברי, לעומת זאת, יחליט שמי שמפריע להוצאת חוץ תורם הרבה יותר ממי ש"סתם" מפריע לשחקן לקחת זריקה קלה. הכיוון נכון. המחשבה יפה - לבדוק אילו פרמטרים נמדדים, ובעזרת חישוב מתמטי לייחס לכל אחד מהם חשיבות בהתאם לכמה ניצחונות היו לקבוצה. הבעיה שהגנה לא נמדדת ושזו התאמה רטרואקטיבית (מתאם לא מצביע על סיבתיות).
אלכס , חיפה  |  21.05.13