ביקורת אלבום: זיו יונתן / "רק חתולים יודעים"

יש טקסטים שהם פשוט לא אובייקטיביים. אפשר לקרוא לזה גילוי נאות או מה שתרצו: זיו יונתן היה המורה שלי לרדיו לפני 20 שנה. חלק נכבד מהאהבה שלי למוזיקה וההבנה של העולם שהיא מייצרת נעוץ בשיעורים שלו. מי שפגש את זיו יודע דבר אחד: זה לא דומה לשום דבר אחר שחוויתם.

קהל היעד: חובבי אלבומים אינטימיים ומרגשים.

דבר המבקר: באלבום הבכורה שלו, שהוא מוציא בגיל 52, על טקסטים מינימליסטיים שתפורים זה לזה כמו הזיות ליליות, או זיכרונות ששזורים בתקופות חיים שונות, יונתן טווה פסקול שנע בין לחש לזעקה. גם מי שלא מכיר את הביוגרפיה של יונתן, בנו של המשורר נתן יונתן ואח שכול (לליאור, שנהרג במלחמת יום הכיפורים ומוזכר בקטע "מונולוג"), חש היטב את הזרמים הרגשיים שמועברים כאן. זה אלבום מובהק של לילה, אותו זמן פלאי שבו הכל יכול להתרחש, שבו הזיכרונות צפים ועולים ויש חיבוק שלהם ומאבק בהם בו בזמן. הבסיס לרוב השירים הוא הפסנתר (ברוב השירים מנגן עופר שלחין), ועליו נבנים פאזלים קטנים של יופי, עם נגנים מצוינים כמו נתן סלומון ("בית הבובות") בגיטרות, פטר וורטהיימר בסקסופון, אלי מגן, יוראי אורון ורבים אחרים. ובין לבין, הקול העדין והדק של יונתן עצמו.

האלבום של זיו יונתן

זה אלבום רבגוני ועשיר - יונתן מספר בהערות הכריכה כי מדובר בשירים שנבחרו מ־25 שנות יצירה. ובאמת, המאזין זוכה

לסוג של רכבת - לא רכבת הרים משתוללת אלא רכבת לילה חרישית, משקשקת בעדינות, שנעה בין שלל עולמות. בין ישראל של אז ועכשיו, בין "תנועת הדגן" של השדות ל"ארץ המטורפת" של היום, בין חיים ומוות, בין בדידות וניכור לאהבה ופיוס. יש נגיעות של ג'אז ("עולם משונה") ושל רוק מחאתי ("שקרים"), אך בסופו של דבר הכל מתכנס אל האישי מאוד, הקופסה השחורה שלעתים נפתחת ולעתים נשארת נעולה, אולי לנצח. "חייך אינם שלך, רק מין הלוואה קטנה כזאת", הוא לוחש ב"הלוואה קטנה", ומסביר בשיר האחרון, "פנס חיוור": "נגע בי האור, חלף בי הזמן, נטיתי להיות קצת אחר". וכמו כוכב קטן בלילה, שלפעמים מנצנץ ולפעמים דועך, זה מסתיים (היי פידליטי, 51 דק').

שורה תחתונה: מסע של יופי, אם תעצרו את העולם שלכם כדי להקשיב.