הביקורת והרגולציה הצליחו לרסן את שכר הבכירים במשק

ממוצע שכר הבכירים ירד בשלוש השנים האחרונות ובמיוחד בחברות השייכות לקבוצה עסקית, כך עולה מנתונים שחשפה אתמול ד"ר גתית גור גרשגורן, הכלכלנית הראשית של רשות ניירות ערך (ני"ע) בכנס של האגודה הישראלית לכלכלה. הרשות ביצעה מדגם בקרב 67 חברות ציבוריות בשנים 2003—2012 ביחס לשכר בכירים שלהן.

הממצאים מספרים סיפור מעניין על הבכירים במשק, המשבר הכלכלי והמחאה הציבורית שהחלה תופסת תאוצה ב־2011. מהממצאים ניכר כי שכר הבכירים עלה באופן שיטתי בשנים 2003—2010, אך מאותה שנה והלאה החל לרדת. בשנת 2010 הגיע השכר הממוצע של הבכירים לשיא ועמד על עלות שכר שנתית ממוצעת של 3.8 מיליון שקל. ב־2012 עלות השכר השנתית הממוצעת כבר ירדה ב־13% ל־3.2 מיליון שקל בשנה.

הנתונים נעוצים במידה רבה בתיקון 16 בחוק החברות שנכנס לתוקפו בספטמבר 2011. התיקון קבע כי הרוב הדרוש לאישור הסכמי שכר של בעלי שליטה יעמוד על מעל 50% מקרב בעלי מניות המיעוט, בעוד שקודם לכן הרוב הדרוש היה שליש בלבד.

ד"ר גתית גור גרשגורן | צילום: יובל חן

חובת פרסום שכר בכירים

החל משנת 2003 חברות ציבוריות חויבו לפרסם את שכר חמשת הבכירים בתקווה כי הפרסום ייצור ביקורת ציבורית על המנהלים שירסנו את שכרם. אלא שדווקא הפרסום יצר תופעה הפוכה של מעין תחרות בין המנהלים, והשכר קפץ. עם פרוץ המשבר הכלכלי ב־2008 התרחש תהליך הפוך כאשר טבלאות השכר, שהמחישו את גודל הפערים בחברה, החלו לככב בכלי התקשורת ולעורר את זעמו של הציבור ולגרור ביקורת מצד הרגולטורים. המצב הגיע לנקודת רתיחה כשהמשבר גרר פגיעה חדה בהכנסות החברות והפך את שכר הבכירים שלהן למנותק עוד יותר מהתוצאות בשטח.

התהליכים הללו הולידו, כאמור, את תיקון 16 שהגדיל את הכוח של הגופים המוסדיים להשפיע על גורל שכר הבכירים בחברות שבהן הם משקיעים.

בד בבד עם הביקורת הציבורית ביחס לגובה שכר הבכירים החלו המוסדיים לגבש (בהוראה רגולטורית) אמות מידה מחמירות בנושאי שכר הדורשות להתאים את גובה השכר לביצועים ולהוריד את היקף שיקול הדעת של הדירקטוריון להענקת בונוסים ולהפוך מענקים אלו למבוססי יעדים מוגדרים מראש. יתרה מכך, חלק מהגופים המוסדיים שחששו מהפעלת לחץ מצד מנהלי החברות, העדיפו לגלגל את ההחלטה לגוף מקצועי, וכך שולטת בשוק חברת ייעוץ בשם אנטרופי שהיא שותפה חשובה לירידה בשכר הבכירים.

אנטרופי הציבה בשנתיים האחרונות כללים ברורים בנושאי שכר האוסרים למשל כהונה כפולה של יו"ר ומנכ"ל, הגבלת בונוסים והמלצה לדחות מענקי אופציות שנמצאות "בתוך הכסף".

תיקון 20 נועד לחזק המגמה

הרגולציה צעדה צעד נוסף קדימה כשבשלהי 2012 נכנס לתוקף תיקון 20, שמחייב אישור של בעלי מניות המיעוט גם לשכר מנהלים שכירים ולא רק בעלי השליטה. עם זאת, מדובר בתיקון טרי יחסית שעוד טרם ניתן לבחון את מלוא השלכותיו.

מבדיקת הרשות עולה עוד כי העלייה בשווי השוק של החברות, שלכאורה אמורה להביא לתגמול עודף של המנהלים, לא הביאה לעלייה בשכר הבכירים. במקביל נצפתה עליה במרכיב השכר הקבוע על חשבון מרכיבים מבוססי מניות, שהיו כידוע, דרך נפוצה לתגמל מנהלים. מהנתונים עולה כי רכיב השכר הקבוע הגיע לשפל בשנת 2010 לשיעור של 33% מכלל מרכיבי התגמול אך החל לעלות בהדרגה ל־36% ב־2011 ול־43% ב־2012. יתכן עם זאת, שגם חוסר הוודאות בשוקי ההון, ודלילות המסחר בשוק המקומי גרמה למנהלים להעדיף תגמול קבוע על פני מרכיב ספקולטיבי של אופציות.

עוד עולה מהנתונים כי חלה מגמת ירידה בשכר בחברות גדולות ובינוניות אך עליה בשכר בחברות קטנות. ככל הנראה הסיבה לכך היא שהחברות הגדולות נמצאות יותר תחת ביקורת הציבורית, ושהשכר בהן גבוה ממילא.

על אף כל האמור לעיל, הרשות לא מצאה קשר סטטיסטי מובהק ועקבי בין תשואות מדדי השוק של החברות שנבדקו לשכר הבכירים. באופן אבסורדי המנהלים המוצלחים שבאמת פועלים להשאת רווחי החברה לטובת כלל בעלי מניותיה ובכלל זה בעלי מניות המיעוט - הציבור הרחב - לא משתכרים יותר ממנהלים בינוניים או אפילו גרועים - כך שהמוסדיים והרגולציה טרם הצליחו עדיין לייצר קשר אמיתי בין ביצועים לשכר.

בשורה התחתונה הממצאים מלמדים כי הגדלת המעורבות המוסדית בנושאי השכר בד בבד עם הלחץ הציבורי התחילו להשפיע על שכר הבכירים שהתנתק לחלוטין מההמון הזועם הקורס תחת יוקר המחיה. ברקע גל הקיצוצים שמזמנת הממשלה לציבור הרחב החל משנה הבאה, נדמה שמדובר רק בתחילת הדרך ולשכר הבכירים יש עוד הרבה לאן לרדת.