"שקספיר מאנגליה לוין מישראל"
ההשוואה בין חנוך לוין לגדול מחזאי אנגליה היא של אנה נוביצקה, במאית מפולין, שבה כמו במדינות אירופיות אחרות זוכים מחזותיו להצלחה רבה. לקראת פסטיבל חנוך לוין הבינלאומי בשבוע הבא מספרים שלושה במאים זרים ל"כלכליסט" על תגובות הקהלים שלהם: "אנשים רוצים לשמוע את האמת כמו שהיא"
"יש היום באזז גדול והרבה התעניינות בלוין בפולין", אומרת אנה נוביצקה, במאית ההצגה "פופר" שמעלה תיאטרון נובי מהעיר פוזנן שבפולין. "הוא לא עוד מחזאי זר, יש לו מקום נכבד, ובימים אלה נעשים גם מאמצים להפיק פסטיבל חנוך לוין אצלנו".
נוביצקה, מייסדת, מנהלת ובמאית ראשית של תיאטרון Barakah בקרקוב, תגיע לישראל לפסטיבל לוין הבינלאומי הראשון, שייפתח בשבוע הבא ויארח 20 הצגות מאירופה ומישראל שיעניקו פרשנויות מגוונות למחזותיו בשבע שפות.
"אחרי שהעלינו את 'שיץ' אצלנו בתיאטרון, התחילו תיאטרונים רבים בפולין לשלב אותו ברפרטואר שלהם", אומרת נוביצקה. "והיום, כמו שיש שקספיר מאנגליה – יש לוין מישראל". לשפה הלוינית נחשפה לראשונה כאשר עובד בשגרירות הישראלית בוורשה שלח לה טקסט שלו. ההתאהבות היתה מיידית. "פופר" הוא המחזה השלישי של לוין שהיא מביימת, אחרי "שיץ" ו"מלאכת החיים", שזוכה להצלחה מסחררת ואף הועתק לאולם גדול יותר בשל ביקוש רב.
מטיאש זופנצ'יץ' מסלובניה יגיע לישראל עם ההצגה "אשכבה" שאותה ביים עבור התיאטרון העירוני של לובליאנה. זופנצ'יץ' החל את דרכו בסצנת התיאטרון האלטרנטיבית וכיום עובד בתיאטרונים לאומיים ורפרטואריים. זהו המחזה הראשון של לוין שביים לאחר שהתוודע אליו לפני כמה שנים, כשצפה במחזה שלו בבלגרד. "המחזה עצמו הותיר עליי רושם עמוק, אבל לא אהבתי את ההצגה. לדעתי הגישה שלהם היתה מוטעית, ריאליסטית מדי. אני ראיתי את המחזה כמשהו קרוב יותר לריקוד מקברי", הוא אומר.
גם הבמאי הצרפתי לורן גוטמן נשבה בקסמו של לוין אחרי שצפה ב"הילד חולם" לפני עשור בתיאטרון הלאומי של שטרסבורג. הצפייה דרבנה אותו לקרוא עוד מחומריו של לוין, עד שנתקל במחזה "הזונה מאוהיו" שאיתו הוא מגיע אלינו היישר מהתיאטרון בפריז, רגע לפני שהוא עולה בפסטיבל אביניון.
על הבמה זה עובד
מ־2001 עלו 21 ממחזותיו של לוין בכ־23 מדינות בעולם. השנה עלו ויעלו שמונה ממחזותיו בפולין, שישה בצרפת והמחזה הראשון בסלובניה.
מה הופך את מחזותיו של לוין לפופולריים גם מחוץ למולדתו?
נוביצקה: "השקפת העולם המדהימה שלו על האנושות, הטוטאליות שלו והדרך שבה הוא מפסל ומעצב את האדם. הוא חותך ישר בבשר החי בלי להעמיד פנים או לספר סיפורים, והשפה וההומור שלו נפלאים. הוא מצליח להפתיע אנשים בגלל שינוי האווירה בתוך המחזות, שמתחילים כקומדיה ומשתנים ברגע אחד באופן קיצוני".
זופנצ'יץ': "לוין הוא מחזאי מצוין ומעניין לא רק במונחים ספרותיים אלא בחושיו התיאטרוניים. הוא פרובוקטור של חוקי הכתיבה לתיאטרון. הוא מגרה ומפתה את התיאטרון ושפתו".
גוטמן: "מחזותיו של לוין מאוד מצחיקים ומאוד עמוקים בעת ובעונה אחת, מאוד מוכרים ועם זאת מאוד זרים לקהל הצרפתי והאירופי".
איך מקבל הקהל את מחזותיו?
נוביצקה: "בצורה פנטסטית. אף שחששנו מרתיעה בגלל השפה החדה והישירה, אנשים רוצים לשמוע את האמת כמו שהיא. העובדה שהוא מאוד רגשי הופכת אותו לקומוניקטיבי וממלאת את האולמות. כשקראנו את 'שיץ' בפעם הראשונה השחקנים עצמם היו מבוהלים, עד שראו שעל הבמה זה עובד. ואכן, הקהל היה מרותק ויצא מהאולם בדמעות".
זופנצ'יץ': "האמת, הופתענו מאוד מהתגובות החזקות של הקהל. גם הביקורות נלהבות, ואני כבר מחפש מחזות נוספים להביא לסלובניה. אין שום ספק שעבודתו של לוין קרובה לקלאסיקה – 'אשכבה' לדוגמה מבוססת על נובלה של צ'כוב. לצד זה הוא נשאר מחזאי מודרני ומאוד אותנטי לדעתי. מובן שההשפעה שלו על התיאטרון האירופי לא בת השוואה לשקספיר או לאיבסן. עדיין לא".
גוטמן: "הביקורות על 'הזונה מאוהיו' היו נפלאות. העבודה של לוין מאוד פופולרית בצרפת, אבל לדעתי המחזות שלו לא תמיד מבוימים היטב".
ללא שיקולים מסחריים
להבדיל מישראל, שבה נאלצים גם תיאטרונים רפרטואריים להפעיל שיקולים מסחריים, בשלוש המדינות האירופיות המצב שונה. במדינה כמו פולין, שבה תיאטרון לאומי נתמך בכ־60 מיליון זלוטי בשנה (סכום שווה ערך לכ־67 מיליון שקל), השיקולים האמנותיים הם בראש סדר העדיפויות.
"הסיבה שהתיאטרון בפוזנן מאוד ידוע ומצליח היא הקפדנות בבחירת המחזות והשחקנים, ושהוא מבדיל עצמו מתיאטרונים אחרים ומנותק לחלוטין מכל קשר למסחריות", אומרת נוביצקה, וזופנצ'יץ' מוסיף: "אנחנו לא מעניקים תשומת לב רבה לצד המסחרי של ההפקה, אלא שמים דגש על הצגת והמחשת דברים אינטימיים כמו רגשות בשפה אוניברסלית". גם גוטמן לא מתחבר באופן מיוחד לאספקט המסחרי. "לא חשבנו על כך כשבחרנו את 'הזונה מאוהיו'. בחרתי את המחזה כי אהבתי אותו ואני רואה חשיבות להצגתו בצרפת".
פרטים: הפסטיבל יתקיים ב־17–26 ביוני בתיאטרון הקאמרי (פרט לשתי הצגות שיוצגו בתיאטרון גשר והבימה).
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה