מי כאן המבוגר האחראי?

צריך לומר את האמת. הדבר האחרון שמעניין את גברת כהן מחדרה הוא איפה מנהל ההשקעות בחר להשקיע את כספי הפנסיה שלה, ואם הוא בחר לתת הלוואה ובאילו תנאים לאיזו חברה מסחרית שלא אומרת לה כלום. גברת כהן בסך הכל רוצה להגיע לגיל פרישה עם פנסיה מכובדת. היא רוצה שמנהל ההשקעות שלה לא יהמר עם החסכונות שצברה בעמל רב ויבצע השקעות מושכלות, אך גם כאלו שיניבו לה תשואה ראויה ושכספי החיסכון לא ישחקו תחת האינפלציה.

במובן זה, הביקורת של יו"ר רשות ני"ע - שהלין על היעדר שקיפות - לא לגמרי ברורה. שקיפות למי? האם פרופ' שמואל האוזר חושב שעל הגופים המוסדיים לדווח בדו"ח הרבעוני או בדו"חות הכספיים למשקיעים (שאותם לא סביר שגברת כהן קוראת) למי הם מעניקים הלוואות ובאילו תנאים? האם עליהם לדווח על כל אירוע שבו חברה שלה הלוו המוסדיים כספים כשלה מלהחזיר את החוב, וכי החל משא ומתן לפריסת תשלומים?

שמואל האוזר | צילום: עמית שעל

משמעותה הברורה של גישה זו היא חיסול שוק ההלוואות הפרטיות, שכן היתרון שלהן לחברה הלווה היא בגמישות היחסית שניתנת לה להגיע להסכמות מול הגורם המממן, להבדיל מהנפקת אג"ח סחירות הכפופות לכללים נוקשים של שטר נאמנות. בהחלט ייתכן כי אין מקום למתן הלוואות בחדרי חדרים, ואלו צריכות להינתן אך ורק דרך השוק הסחיר והשקוף. אבל אז עולה השאלה מדוע אותן אמות מידה לא יחולו גם על המערכת הבנקאית, והאם באמת אין ערך מוסף להשקעה אלטרנטיבית כזו המספקת תשואה עודפת בשל היעדר סחירות הנפוצה בשוק המוסדי בעולם כולו.

אם מגיעים למסקנה כי יש ערך מוסף לגיוון התיק הפנסיוני בהשקעה כזו, צריך לוודא שמנהלי ההשקעות הפנסיוניים רעבי התשואה, שפועלים בעידן של ריביות אפסיות, לא ישתוללו. במצב כזה המבוגר האחראי חייב להיות הרגולטור ולא גברת כהן. כאן נשאלת השאלה האם לאגף שוק ההון במשרד האוצר ישנם הכלים, המשאבים, הידע והניסיון שנצברו אצל המפקח על הבנקים כדי להבטיח זאת. כלל לא ברור שהתשובה לכך חיובית.