המחלוקת האקדמית הפכה למהלך חברתי

בטבע טוענים שהחלטתם לגלות לא קשורה לתביעה. הפרופסורים אהוד קמר ושרון חנס ופרקליטם עו"ד גיל רון מסכימים שלא להסכים. אם התוצאה מוסכמת, אין טעם להתקוטט על הגרסאות. זו הדעה הרווחת, אם כי השתלשלות האירועים מצביעה על כך שאלמלא הגשה התביעה הייצוגית, ספק אם טבע היתה מוכנה לגלות את תגמול בכיריה בדו"חותיה השנתיים על בסיס אישי.

תביעת חנס וקמר מול טבע הסתיימה בהסדר ולא בפסק דין. משפטית, זה מחייב רק את טבע ולא את שאר 30 החברות הדואליות. לכאורה, פסק דין חזק יותר מהסדר, אם כי חברה שנחושה לא לגלות, תוכל לטעון שפסק דין (אילו ניתן) לא מחייב אותה כיוון שלא ניתנה לה הזדמנות לטעון את טענותיה. מבחינה זו הסדר חלש יותר. אבל, התובנה הנכונה יותר היא - אם טבע הגיעה להסדר, רוב הסיכויים שהאחרים יישרו קו.

הסיבה פשוטה. במשך שמונה חודשים חישבו היועצים המשפטיים של טבע את סיכוייהם המשפטיים. כחברה עתירת משאבים לא חסכו שם במאמצים והפכו כל אבן. אם היא החליטה להגיע להסדר, כנראה שהסיכוי המשפטי נלקח. ואם כך החליטו בארזים, מדוע שאזובי הקיר יגיעו למסקנה משפטית אחרת.

אבל זה לא העיקר. המגמה בכל העולם היא לרסן שכר בכירים ולהגדיל את השקיפות. אז מדוע, כך הבינו בטבע, להיאחז במגמות הריאקציה של האתמול. גם להסתיר וגם לריב עם המשקיעים. טבע, בסופו של יום, נענתה לדרישה שהיא כשלעצמה איננה קפריזית אלא מתיישבת עם הרוחות המנשבות כיום בעולם העסקי המשפטי.

ג'רמי לוין | צילום: סיון פרג'

עובדה שהתביעה החלה לשנות את המצב הקיים מיד לאחר הגשתה. דוגמה לכך היתה בבילון, שמניותיה נסחרות בבורסה בתל אביב וביקשה להירשם למסחר גם בארה"ב ולהגיש בישראל את הדו"חות השנתיים שתגיש בארה"ב. נוכח הפרסומים שלהם זכתה התביעה, דרשו יועצי המשקיעים המוסדיים של בבילון כי החברה תמשיך לפרסם את תגמול בכיריה על בסיס אישי כתנאי לשינוי צורת הדיווח. בבילון התחייבה לעשות כן.

כעבור כמה שבועות פנתה ח"כ שלי יחימוביץ' אל הממונה על שוק ההון, בבקשה להשתמש בסמכותו ולהנחות את המשקיעים המוסדיים להתנגד לכל מדיניות תגמול שמובאת לאישורם - אם אין בצדה התחייבות של החברה לגלות את תגמול הבכירים בדו"חות השנתיים לאחר ההצבעה כנהוג לגבי חברות הנסחרות בישראל בלבד.

הסיום המוצלח הוא לקח מרתק כיצד שני פרופסורים (ובעלי מניות) נוטלים מחלוקת אקדמית ומתרגמים אותה למהלך חברתי תרתי משמע - אפליקציה חברתית על דיני חברות. לפני כשנה וחצי החליטו השניים להעלות לדיון ציבורי ולהביא להכרעה משפטית עניין עקרוני ביותר: פרשנות דרישות הדין הישראלי והדין האמריקאי באשר לחובות הגילוי שחלות על חברות שניירות הערך שלהן נסחרים בישראל ובארה"ב. השניים ראו כבלתי נסבל את המצב שבו טבע ועוד כ־30 חברות הנסחרות בשתי המדינות מסתירות את תגמול בכיריהן בשעה ששתי המדינות דורשות לפרסמו. לאחר חילופי מכתבים כמקובל, הוגשה בנובמבר 2012 הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד החברה.

טבע שימשה ב־2001 דוגמה לחברות אחרות שנסחרות בישראל ובארה"ב, כשהיתה הראשונה שפרסמה את תגמול בכיריה במקובץ בדו"חות השנתיים האמריקאיים שהגישה גם בישראל. חברות אלה המתינו לראות כיצד יסתיים הדיון בבקשה. טבע היא חברת ענק ושווייה הוא כ־30% משווי כל החברות הנסחרות בבורסה. לאחר שטבע בחנה את טענותינו ביסודיות והחליטה לאמץ את צורת הגילוי החדשה, יש להניח שהחברות האחרות יגיעו למסקנה דומה.