ביקורת אלבום: אניה בוקשטיין - "אניה בוקשטיין"

החשדנות כמעט מובנית - עוד שחקנית שחושבת פתאום שהיא זמרת? אך למרבה הפלא מדובר באלבום עם טקסטים מפתיעים, וטון כללי חושפני ומעניין. קהל היעד: חובבי פופ ישראלי עם טקסטים שגם אומרים משהו. דבר המבקר: כבר מהשיר הפותח, "7 דקות", מסתמן כיוון מעניין: סאונד פופי מעודכן, שמסתיר טקסטים אישיים שחלקם טראומתיים, או לפחות בנויים מאמת ולא מקצפת קלילה ומתנדפת. משפט יפהפה כמו "אתמול בשיעור, (הוא) לחש לבנות, שיש לי קן ציפורים בין הגבות" מוכיח את היכולת של בוקשטיין לאוורר באומץ הכל, כמו שחקנית שנחשפת על הבמה.

עטיפת האלבום החדש של אניה בוקשטיין | עטיפת האלבום

ב"אנשי האגו הגדול" הקברטי היא סונטת בדמויות שמצלצלות מוכרות להפליא: "מי אמר לך שאתה משהו מיוחד, מי קנה לך שם משפחה ומעמד... מי לחשה לך שיש לך הכי גדול, למי אתה הבטחת שתפר תמיד הכל".

התחושה הזאת של אאוטסיידרית, ילדה שבאה מבחוץ לעולם נוצץ ולעתים אכזרי, עושה את האלבום למה שהוא. "אמא הודיעה שעוברים דירה למדינה אחרת, ואני ישר שאלתי אם יש גינה ליד, וכמה זה רחוק מהרכבת", היא שרה ב"אמא הודיעה" בטקסט שכאילו יצא מגרסה עגומה של "הכבש השישה עשר".

החיבור בין טקסטים צנועים ואישיים לבין ההפקה המשובחת של ג'וני גולדשטיין (חבר TYP) בונה היכלים קטנים של יופי, כמו השיר "יום אחד", בשימוש מוצלח בכלי נשיפה שמעניקים לקול של בוקשטיין סאונד שחור יותר. לבוקשטיין כבר יש יכולת טבעית לשחק כל שורה בצורה משכנעת, והקול הטבעי הנעים שלה והעובדה שחיברה והלחינה את כל שירי האלבום מוכיחים שגם בתחום המוזיקה היא יכולה למצוא מקום מוצלח (NMC יונייטד, 31 דק').

› שורה תחתונה: מושקע ומפתיע, בזכות מילים עדינות והפקה מצוינת.

בקצרה

לורה מרלינג / "Once I Was An Eagle". לא רבים כאן מכירים את אמנית הפולק הבריטית (23), שזה כבר אלבומה הרביעי. הוא הוקלט ב־10 ימים בלבד עם קבוצת נגנים קטנה, מה שהעניק לו סאונד מגובש וחם של פולק מסורתי, עם גיטרות, כלי מיתר וקלידי האמונד. זה אלבום צנוע עם טקסטים חזקים וכוונה גדולה, שהמבקרים הבריטים כבר מכנים "מאסטרפיס" (הליקון, 63 דק').