הכונס התרשל ויפצה על הירידה בערך הנכס

המחוזי בתל אביב חייב את עו"ד ארז אהרוני, מראשי פירמת זיסמן אהרוני גייר ושות', לשלם קרוב ל־2 מיליון שקל פיצוי על התרשלות בביצוע תפקידו ככונס נכסים. התביעה נגדו הוגשה על ידי חברת פלומורן בנייה והשקעות, שעו"ד אהרוני מונה בשנת 2000 לכונס על נכס שלה לבקשת בנק הפועלים. החברה טענה שעו"ד אהרוני הזניח את הנכס, לא דאג למכור אותו, לא ביטח אותו כנדרש וגרם נזק שפגע בערכו בעת שנמכר לבסוף.

השופטת יהודית שבח קיבלה את התביעה וקבעה שאהרוני ישלם לתובעת 1,788,397 שקל על הנזק, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מ־2010, עת הוגשה התביעה, וכן 70 אלף שקל שכר טרחת עורך דין. הודעת צד ג' שהגיש אהרוני נגד הפועלים בטענה שהבנק צריך לשאת בתשלום פיצוי ככל שייפסק כזה – נדחתה. אהרוני חויב לשלם לבנק 35 אלף שקל שכר טרחה.

עו"ד ארז אהרוני. "בית המשפט נפל ברשתו של אדם חסר מעצורים" | צילום: בועז אופנהיים

7 שנים ללא מימוש

לפי הפירוט בפסק הדין, פלומורן, שהיתה בשליטת מאיר ביטון, בנתה מבנה מסחרי ברחוב מולר בקריית ביאליק. לצורך כך קיבלה מימון מבנק קונטיננטל שלימים נרכש על ידי בנק הפועלים. במאי 2000 פנה הבנק וביקש למנות את אהרוני לכונס מאחר שהחברה לא עמדה בהחזר החוב. אהרוני מונה ביולי 2000 ותפס חזקה בנכס. אהרוני שימש כונס נכסים במשך שבע שנים, עד שבספטמבר 2007 נחתם בין הבנק לפלמורן הסכם פשרה, ללא קשר לאהרוני, ושבמסגרתו נמכר המבנה תמורת 1.12 מיליון דולר בתוספת מע"מ, והכסף הועבר לבנק במסגרת הפשרה.

במהלך שנות הכינוס נגנבו מהמבנה אביזרי מתכת ואלומיניום, תקרות אקוסטיות, אביזרי אמבטיה, מערכת חשמל ועוד. התובעת הציגה חוות דעת של המהנדס גיל רפאל שלפיה "נזקי הביזה ועלות שיקום המבנה" עמדו על 2.39 מיליון שקל. חוות דעת של שמאי ההעריכה את ירידת ערך הנכס בשל הנזקים ב־2.28 מיליון שקל לפני מע"מ.

עו"ד אהרוני הכחיש כל רשלנות וטען שכבר כשקיבל את הנכס לידיו הוא היה נטוש ומוזנח ביותר. לדבריו הוא יצא ידי חובתו כשאטם את פתחי המבנה והקים שלטים ושערים האוסרים כניסה אליו. במקביל הגיש אהרוני הודעת צד ג' נגד בנק הפועלים, וטען שאם יחויב בתשלום, על הבנק לשפותו, משום שהיה "מודע לאורך כל הדרך להליכים ולפעולות שאותן הכונס נקט ואישר אותן בזמן אמת". אהרוני אף התלונן שהבנק לא שיתף אותו במגעים להסכם הפשרה שנחתם ב־2007 ושלא נכלל בו סעיף פטור מתביעות נגדו. הבנק מצדו טען שלא התערב בפעולות הכונס ולא הכתיב לו איך לנהוג, אלא השאיר זאת לשיקול דעתו, לאור מומחיותו.

בפתח דבריה כתבה השופטת שדין התביעה להתקבל משום שהרשלנות עולה מעובדות שהוכחו במהלך הדיון. היא הוסיפה שלא תוכל שלא להתייחס בראשונה "לנוסח המתלהם והמתריס" שבו נוסחו סיכומיו של אהרוני, ולטענות הקשות שהעלה כלפי החברה התובעת כמו "תביעה חצופה. מקוממת ממש. אבסורד מאין כמוהו".

השופטת יהודית שבח. "סיסמאות מתלהמות"

לדברי השופטת, אהרוני לא טמן ידו בצלחת גם בכל הנוגע לעדי התביעה, שאף בהם שילח לדבריה את שבט לשונו כשתיאר למשל את מנכ"ל התובעת כמי ש"הצטייר כעד שאינו אמין ואינו דובר אמת" ואמירות נוספות. השופטת שבח קבעה כי "ניסוח כתבי בית דין צריך להיעשות באיפוק ואין מקום לסיסמאות מתלהמות שתוכנן אינו עולה בקנה אחד עם הראיות". שבח קבעה שמצב הנכס ביום שבו קיבלו אהרוני רחוק כמזרח ממערב מהמצב שבו הושב לתובעת.

"היה טעם לפגם"

לדבריה, "במקום לנקות את המבנה, לתקן את הפתח בגג ולהקפיד על נעילה הרמטית ואז למכור אותו למרבה במחיר במהירות האפשרית – הוחזק המבנה על ידי הכונס במשך שבע שנים שבסופן נמכר על ידי התובעת עצמה". על ניסיונו של אהרוני להטיל את האחריות על הפועלים, השיבה השופטת שמרגע שמונה כונס, נפסקים יחסי השליחות בינו לשולחו והוא הופך לפקיד בית המשפט. השופטת תקפה את טענת אהרוני על היעדר תניית הפטור מתביעות עבורו בהסכם הפשרה: "סעיף כזה היה טעם לפגם המעמיד בספק את חוקיות סעיף הפטור".

את התובעת ייצג עו"ד ארנון לנדה. אהרוני יוצג על ידי עוה"ד עופר מוטולה, אורן מאור וטל ברנר מנשיץ ברנדס; הפועלים על ידי אודי ארצי, רן פלדמן ורעות כהן מש. הורוביץ.

עו״ד אהרוני בתגובה: "פסק הדין שגוי מיסודו. בעזות מצח החייב תבע נזקי פריצה שנגרמו לבניין, שערכו הכולל לא עלה על מיליון דולר. החייב הוא שמנע את מכירת הנכס בתעלולים משפטיים משך יותר מ־5 שנים. האבסורד שבפסק הדין הוא שכונס אמור למצוא מקורות לתחזק נכס שהחייב מונע את מכירתו כשקופת הכינוס ריקה וכשהבנק מפסיד עשרות מיליונים, מתוך הנחה שהחייב ירצה לקנות אותו בעתיד. אין בפסק הדין שום אמירה או הסבר מה הרשלנות שבוצעה. לצערי, ביהמ"ש נפל ברשתו של אדם חסר עכבות ומעצורים. אין לי ספק שבית המשפט של הערעור יראה את הטעויות החמורות שנפלו בפסק הדין ויהפוך אותו על פיו".