התעשייה מנצלת בחינם משאבי טבע בשווי 10% מהתמ"ג העולמי

כמה לגימות מים נקיים עולה סמארטפון? כמה רגבי אדמה עולה טלוויזיה?

אלה אינן סיסמאות במסע פרסום נגד תרבות הצריכה, כי אם שאלות מהסוג שהנחה את קואליציית הכלכלה של המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי (TEEB) - יוזמה משותפת של פורום הכלכלות הגדולות בעולם (G8) ושל האו"ם. הסוגיות הללו עלו לדיון כשהקואליציה הזמינה מחקר שניסה לכמת את העלויות החיצוניות של הפעילות התעשייתית בעולם.  

עלויות חיצוניות הן מחיר שנכפה, במודע או שלא במודע, על צדדים שאינם חלק מעסקה כלכלית. אחת הדוגמאות השכיחות לכך היא זיהום אוויר שנוצר במפעלי תעשייה ומביא לגידול בתחלואה של התושבים הגרים בסביבתם. התחלואה מביאה לעלייה בהוצאות של התושבים הללו על שירותי בריאות, הוצאות שהמפעל לא נושא בהן.

דו"ח פיננסי דמיוני

ב־TEEB פנו לחברת הייעוץ הסביבתי הבינלאומית TruCost כדי לנסות לתרגם את המושגים המגיעים מעולמות שונים לשפת הכסף. ואכן, המחקר, שפורסם באפריל השנה, פנה אל קהל היעד שלו - קובעי המדיניות, תעשיינים ואנשי עסקים - בשפה שמוכרת להם היטב.

המחקר, שכותרתו "הון טבעי בסיכון - 100 העלויות החיצוניות הגבוהות של התעשייה", העריך את מחיר המשאבים והשירותים - כמו אוויר נקי, מים ושימוש באדמה - שהצריכה שלהם נתפסה במשך שנים ככזו שניתנת בחינם ומובנת מאליה.

חקלאות | צילום: shutterstock

עורכי המחקר בחרו להתמקד בתעשייה הגלובלית, זו שמייצרת מזון, ביגוד, אלקטרוניקה או כל דבר אחר שהעין המערבית נתקלת בו כמעט בכל רגע. השורה התחתונה של הדו"ח אינה מעודדת: אילו היו נכללות העלויות הללו בדו"חות הפיננסיים של התאגידים העולמיים הפועלים בענפי התעשייה השונים, אף לא אחד מהם היה רווחי. מכיוון שהתעשייה העולמית פועלת בתוך המערכת האקולוגית הסגורה שהיא כדור הארץ, העלויות הללו חייבות להיות מגולגלות הלאה - אל השותפים במערכת, כלומר היצורים החיים על פני הכדור.

במילים אחרות, כל עלות של שימוש בהון טבעי שאינה מופיעה בדו"ח הפיננסי של חברה תעשייתית נכללת בדו"ח הפיננסי הדמיוני של האזרחים, בין שמדובר בהוצאות על בריאות בשל נזקים של זיהום אוויר או מי שתייה ובין שמדובר בתפיסה ובליה של קרקעות שמעלות באופן עקיף את מחירי הדיור והמזון, למשל.

מטרת הדו"ח אינה להשחיר את פני המגזר התעשייתי. "הערכה כספית של השפעת הפעילות התעשייתית על ההון הטבעי תאפשר לחברות ולמשקיעים להטמיע שיקולי הון טבעי במערכת קבלת ההחלטות שלהם, בשרשרת האספקה שלהם ובתיקי ההשקעות שלהם. זאת כדי שיתאימו לזמינות המשאבים הטבעיים ולעלויות הסביבתיות של פעילותם", הסביר ל"כלכליסט" ריצ'רד מתיסון, מנכ"ל TruCost.

תנודות במחירי הכותנה

לתעשיינים ולמשקיעים יש סיבה טובה לעשות זאת. בטווח הארוך, השימוש הבלתי מבוקר בהון הטבעי עושה אותו נדיר יותר, ולכן מקרב אותו אל עבר נקודת המפנה שבה הוא יהפוך מזול עד חינמי ליקר ערך. דוגמה לכך ניתן לראות בהשפעה של השימוש במים על מחיר הביגוד.

עורכי המחקר מצאו שהרווח של קמעונאי הביגוד נפגע בכ־50% בשנים האחרונות בשל התנודות במחירי הכותנה. התנודות הללו הן תוצאה של עליית מחירי המים להשקיה, שנובעת מבצורות תכופות. הבצורות הללו נגרמות ממשבר האקלים העולמי, שנוצר בעיקרו מפליטת גזי חממה של המגזר התעשייתי, שמפעלי הטקסטיל הם חלק ממנו.

הנתונים שהחוקרים הגיעו אליהם מטלטלים. בכל שנה מגלגלת התעשייה הגלובלית עלויות של 4.7 טריליון דולר אל גורמים שאינם קשורים אליה ישירות. העלות של ההון הטבעי שהתעשייה משתמשת בו מסתכמת ב־7.3 טריליון דולר. לשם המחשה מדובר ביותר מ־10% מהתמ"ג של כל מדינות העולם ב־2012 שהגיע ל־71.8 טריליון דולר. לעלויות ההון הטבעי כמה גורמים עיקריים: פליטות גזי חממה, שגורמות לשינויי אקלים ואחראיות ל־38% מהסכום; שימוש במים, שאחראי ל־25% ממנו; וזיהום אוויר, שאחראי ל־24%. שאר הסכום נגזר מעלויות של שימוש בקרקע, זיהום מים וייצור פסולת.

בשיחה עם "כלכליסט" הבהיר רוני דניאל, מומחה למדדים כלכליים משלימים ופעיל בעמותה לכלכלה בת־קיימא, כי הדו"ח נוגע להיבט קריטי מאוד בכלכלה היום. "במקורה חשיבה כלכלית היא כלי שאמור לשרת את החברה כדי שתוכל להמשיך להתקיים. כיום, במקום שהכלכלה משרתת את החברה, החברה משרתת את הכלכלה. באופן שבו עובד כרגע המנגנון הכלכלי אין נסיון אמיתי לכמת את הערך של הטבע ולראות מה באמת מאבדים".

רתיעה מסוגיות סביבתיות

דבריו של דניאל מתייחסים בדיוק לכשלים המערכתיים שהדו"ח מצביע עליהם. הדו"ח מעלה גם שורת המלצות לחברות, למשקיעים ולממשלות כדי שאלה יטמיעו את השינויים הנדרשים בפעילותם. באופן זה הם יבטיחו את המשך קיומם בטווח הארוך ויימנעו משימוש בזבזני בהון ובשירותים טבעיים, שעלול לפעול בסופו של דבר נגדם.

מפעל טקסטיל | צילום: אי פי איי

ההחלטה להציג את ההמלצות באופן שידגיש את התועלת בשינוי עבור החברות נועדה לנטרל את הרתיעה הקיימת מסוגיות סביבתיות.

"כשאתה אומר למנהלי חברה שהפעילות שלה מביאה להתחממות גלובלית או לנזק אחר, סביר להניח שהם לא ירצו לשמוע, כי הם חושבים על השורה התחתונה בדו"ח הרבעוני שלהם. הם לא יחליטו פתאום לשנות את הפעילות בצורה שתפגע בהכנסות ברבעונים הקרובים אבל תועיל לחברה בעוד 20 רבעונים. העולם העסקי לא עובד בצורה הזאת", מסביר דניאל.

עוד מוקדם לקבוע אם השינוי החשיבתי הנדרש יתרחש בקרוב, אך לדברי מתיסון, הבחירה להתמקד בתועלת לטווח הארוך דווקא מוכיחה את עצמה במקרים מסוימים. "קיבלנו פניות מחברות, ממשלות ומשקיעים בעניין הטמעת העלויות של הון טבעי בתכנון האסטרטגיה שלהם", הוא מספר, "אנחנו כבר עובדים עם יותר מ־30 חברות על זה".

דניאל מדגיש כי לא מדובר רק בהון טבעי והון כספי, אלא גם בעניין חברתי. "הצמיחה מבוססת התמ"ג לא יכולה להימשך לנצח, ואיכות החיים שלנו יורדת כי ההון הטבעי מידלדל", הוא מזהיר.

ואולם, יש לזכור שהאינטרס הוא לא רק של החברות והמשקיעים. מי שצריכים להיות מודעים לסוגיית השימוש בהון הטבעי הם גם מי שרכשו את החולצה ואת הסמארטפון ונהנים מהשימוש בו מבלי לתת את הדעת על המחיר הכולל שהם משלמים.