צילום: אורן אהרוני
אלוף העולם בעסקנות
חייבים להודות, אבי לוזון הוא פוליטיקאי-על אבל זה לא יעזור לכדורגל. השינוי יתרחש רק כאשר ציבור האוהדים ימשיכו להשפיע על המועדונים שלהם
נראה היה שהכל נגדו. שתי ועדות המליצו על שינוי שיטת הבחירות (שיובילו לשינוי היו"ר), מנהלת הליגה קרמה עור וגידים, שרת הספורט היתה נגדו, הטוטו סגר לו את הברז. כולם דרשו שאבי לוזון יעזוב את הכדורגל הישראלי.
קראו עוד בכלכליסט
הקבוצות תמכו בו אבל בשל חוסר בתקציב השטח התחיל לבעבע. נראה היה שיתחיל כאן תהליך שבסופו לוזון יעזוב את ההתאחדות לכדורגל, הקבוצות יקבלו תכתיבים שיחייבו אותם לשתף אוהדים בניהול כספי הציבור שהן מקבלות, שיותר כסף יזרום למחלקות הנוער ומרכזי הספורט, שהעלו את לוזון לגדולה, יאבדו את כוחם ההיסטורי והמעוות.
אבל לוזון הוא כמו חתול. יש לו 9 נשמות והוא תמיד נופל על הרגליים. בעזרתו האדיבה של יעקב שחר, הוא הצליח לשרוד בתפקידו, להישאר בעמדת כוח אדירה והכי גרוע: להמשיך להגן על אותם מבני כוח פוליטיים ולא מקצועיים שהביאו לקריסת הכדורגל הישראלי ברמה הציבורית, תדמיתית וכלכלית. כמה נשאר מההצהרות ש"הכדורגל רקוב?" - רק דיבורים. אף אחד לא מתכנן לנקות את הריקבון. לוזון, כך נראה, הולך להישאר בהתאחדות עוד הרבה מאוד זמן. אז איך הוא עשה זאת? בעזרת הבטחת ממון מאופ"א (שהקדימה תשלום של 65 מיליון שקל על חשבון הכנסות מזכויות שידור עתידיות) והתחלת הליגה – הצליח לוזון להרגיע את המועדונים ולהשאיר אותם לצידו. התחלת הליגה הלחיצה את הטוטו ואת משרד הספורט.
וכעת, המאבק, שבמקום להיות על עתיד הכדורגל והפך למאבק אישי בין השרה לבנת וצחי פישביין ללוזון, בדרך לסיום. ההסכמים לא נחתמו אבל יש הסכמות עקרוניות.
הבטחות שהזמן יוכיח אם יתממשו
ההסכמות הן שהטוטו יעביר 300 מיליון שקל לכדורגל הישראלי בכספי שיווק. הסכום המופקע הזה (הרי הליגה לפי מומחי שיווק לא שווה יותר מ-15 מיליון שקל) ומעניין מה שאר הספורט הישראלי חושב על הסכום הזה. בתמורה בהתאחדות לכדורגל יעשו "רפורמה מקיפה" ובעיקר תת קרקעית. לא ממש דברים שאפשר יהיה לראות או להרגיש. כביכול, יש הסכמה על שקיפות גדולה יותר והפרדה של בתי הדין, אבל נצטרך לחכות ולראות אם הדברים הללו קורים. יש הסכמה על שינוי שיטת הבחירות בהתאחדות לכדורגל ועל הקמת מנהלת ליגה - אבל לא הובטח שלוזון לא יתמודד בבחירות הבאות (למרות מה שדווח) ומנהלת הליגה עדיין תישאר תחת המטרייה של ההתאחדות ובחסדיו של לוזון.הכדורגל המקצועני יקבל מהטוטו 80 מיליון שקל נטו בכל עונה ללא התניות (במקום 71 מיליון אשתקד), קבוצות ליגת העל יקבלו 45 מיליון שקל (במקום 40), בסיס התמיכה של כל קבוצה יעלה מ־1.1 מיליון לשני מיליון שקל. 20 מיליון שקל נוספים אמורים לעבור לקבוצות הנוער של הקבוצות המקצועיות אבל אין באמת מי שישגיח על כל הכסף הזה ויש גם חילוקי דעות גם על איך הכספים הללו יחולקו.
על פי ההסכם המתגבש, גם אין מי שישגיח לכך שישקיעו יותר במאמני נוער (או יבטיח להם תנאים סוציאליים הולמים). האם יש איזשהו דיון על קיום בר-קיימא של הכדורגל? ממש לא. האם יש מישהו שיבטיח שלכל השחקנים ישלמו בזמן וכמו שצריך? גם לא. הדברים הגדולים הללו לא עניינו את הנוגעים בדבר. האם משהו נשאר מוועדת זליכה? לא ממש. שני סעיפים מדוללים.
בינתיים, מרכזי הספורט (שעופר עיני, המתווך הראשי בין לימור לבנת ואבי לוזון, גונן עליהם במהלך המשא ומתן וההתקדמות לעבר הפשרה) שוכרים לוביסטים שיעזרו להם להישאר צינור העברת כספים למועדונים.
תגובה אחת לכתיבת תגובה