ביקורת אלבום: מוש בן ארי "כמו בחיים"
האלבום מתבסס על תמלילים אישיים, שעוסקים כמו תמיד בחיפוש דרך ובסימון נקודות בחיים, כשהכיוון הוא תמיד בדרך אל האור. למעשה, לא מדובר באלבום מוזיקלי, אלא בסוג של טיפול נפשי
יש משהו מרתק בישראליות של מוש בן ארי. כמו "זליג", הדמות הבלתי נשכחת של וודי אלן, נדמה שהוא מצליח בו־זמנית לדבר אל כולם וגם להיות חלק מכמה קהלים. אלבום האולפן השישי שלו מתבסס על תמלילים אישיים, שעוסקים כמו תמיד בחיפוש דרך ובסימון נקודות בחיים, כשהכיוון הוא תמיד בדרך אל האור.
קהל היעד: חובבי שעטנזים מזרח־תיכוניים שעושים מצב רוח טוב.
דבר המבקר: למעשה, לא מדובר באלבום מוזיקלי, אלא בסוג של טיפול נפשי. קבוצת תמיכה, אם תרצו. בן ארי מתמחה בכתיבת תמלילי עזרה עצמית, כאלה שמיועדים לאפשר לכם לא רק להתחבר לתחושה המשברית הקולקטיבית, אלא בעיקר לדרך היציאה ממנה. "עננים של מלחמה / כלכלה שמתפוררת לה / מדינה תמיד בשעת צרה / ואת, את קיימת, את ארצי, את הדבש, העוקץ, אדמתי / קיומך קשור בנשמתי בזמן". כל אמן אחר שהיה פולט טקסטים כאלה היה נשמע פלקטי. אבל בן ארי הפך מזמן לגורו של החשיבה החיובית במוזיקה הישראלית. כזו שמאפשרת לו גם לחבר בין רגאיי, פופ, שאנטי ומזרחי ועדיין להישמע אותנטי. ההפקה של פילוני (דני קירק) תפורה כאן היטב למידותיו ומעניקה לשירים, כמו הסינגל המוצלח "כמו בחיים", סוג של אדג' רוקיסטי, שמצליח גם לחבר יפה בין מזרח למערב, וגם בין אמירה פוליטית ברורה להילוך "בין הטיפות", כשמו של שיר אחר. "אדמתנו שנמדדת בין אנשי נדל"ן / לילדינו יש עתיד רק של עבדות וזמן... אלו הם חיינו פה לריק, עבדות, נמות כמו עבדים", הוא שר במה שיכול בקלות להפוך להמנון המחאה החברתית. אבל בסופו של דבר זה מתכנס לאישי, ליכולת של הפרט להפוך בכוחות עצמו את העולם שלו לטוב יותר. "לקום בכוח, לעמוד עם אומץ ביד / לא לוותר מול הרוח, לנשום עמוק / עד שתצליח להציל את עצמך" ("להציל את עצמך"). זה אותו מסר שכבר שמענו ממנו בעבר, אבל הוא עדיין מהדהד נכון.
שורה תחתונה: תחשבו חיובי, מוש יסייע (התו השמיני, 42 דק').
תגובה אחת לכתיבת תגובה