אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"האתגר העיקרי של Waze הוא המחסור בעובדי הייטק איכותיים" צילום: עמית שעל

ראיון כלכליסט

"האתגר העיקרי של Waze הוא המחסור בעובדי הייטק איכותיים"

מנכ"ל Waze נועם ברדין מקווה שתרומת הענק של המשקיע לי קא־שינג תסייע להגדיל את מאגר בוגרי ההנדסה בישראל, שלדבריו רצים מהר מדי להקים סטארט־אפ בעצמם תוך נטילת סיכונים קיצוניים: "המכירה של Waze תגביר את המוטיבציה להצטרף לסטארט־אפים קיימים"

30.09.2013, 06:59 | מאיר אורבך, אסף גלעד וגולן חזני

עסקת הענק לרכישת Waze (ווייז) הישראלית בידי גוגל בכ־1.1 מיליארד דולר הכניסה לא פחות מ־800 מיליון דולר למשקיעים, והעשירה מנהלי הון סיכון רבים בישראל ובארה"ב. עם זאת, אף אחד מהם לא חשב לקחת את הכסף ולתרום את כולו לפילנתרופיה. אבל זה בדיוק מה שעשה המיליארדר לי קא־שינג, שתרם את כל הכנסותיו ממכירת ווייז בגובה 130 מיליון דולר לטכניון. בנוסף תרם לי, במשותף עם מחוז גואנדונג ועיריית שנטאו הסיניים, 147 מיליון דולר להקמת פקולטה משותפת למוסד החיפאי ולאוניברסיטת שנטאו הסינית.

קראו עוד בכלכליסט

עבור מנכ"ל ווייז נועם ברדין מדובר בהישג שהופך את החברה שבניהולו לא רק לכזו שמכניסה כסף למשקיעים ומייצרת מוצר צריכה חדש, אלא לכזו שמייצרת תשתיות טכנולוגיה בישראל ושעשויה לשנות מקצה לקצה את תמונת המצב של ענף ההייטק בישראל. "הבעיה הגדולה של ההייטק בישראל היא מחסור בעובדים איכותיים שיכולים לא רק להקים סטארט־אפים מאפס, אלא בעיקר לעבוד בסטארט־אפים או בחברות הייטק", אומר ברדין בראיון בלעדי ל"כלכליסט" במסגרת אירוע התרומה בהשתתפות לי. "השקעה בטכניון תגדיל משמעותית את מאגר הטאלנטים הזה שכל כך חסר לנו".

ברדין מסרב לשוחח על עסקת המכירה או על גוגל, אבל יש לו הרבה מה לומר על הבעיות המבניות בענף ההייטק המקומי, כי אף שווייז כבר מזמן איננה סטארט־אפ עני שיזמיו הרעבים מתדפקים על דלתות המשקיעים, החברה עדיין ממוקמת בישראל וסובלת ממרבית הצרות מהם סובלים שאר עמיתיו למקצוע.

ברדין. "ב־2010 התקשינו לגייס כסף, וקיבלנו סירוב מכל הקרנות, גם הישראליות", צילום: עמית שעל ברדין. "ב־2010 התקשינו לגייס כסף, וקיבלנו סירוב מכל הקרנות, גם הישראליות" | צילום: עמית שעל ברדין. "ב־2010 התקשינו לגייס כסף, וקיבלנו סירוב מכל הקרנות, גם הישראליות", צילום: עמית שעל

"המחסור בעובדי הייטק איכותיים הוא האתגר העיקרי שלנו", הוא אומר. "המאגר קטן, ובוגרי מקצועות ההנדסה הולכים בדרך כלל לאחד משני מסלולים קיצוניים: מסלול יציב של עבודה עבור חברה גדולה כמו מרכז המחקר של מיקרוסופט או גוגל, או סיכון קיצוני של הקמת סטארט־אפ שאליו הם מגייסים את כל בני המחזור שלהם, מה שמדלל את מאגר העובדים הפוטצניאלים לסטארט־אפים שכבר הוקמו.

"היום כל יזם שמשתחרר מ־8200 הולך ומקים סטארט־אפ, שזו טעות חמורה כי הוא מפספס תקופה של שלוש או ארבע שנים שבהן הוא יכול לעבוד בחברה קיימת, ללמוד מטעויות של אחרים, ליצור קשרים, ואז להקים חברה משלו. יש לי כרגע 40 משרות פתוחות בישראל ואני מתקשה לאייש אותן. אולי תרומה לטכניון תזרים לשוק עובדים חדשים".

לא צריך לרוץ להקים סטארט־אפ עצמאי

"המון אנשים לומדים משפטים מתוך מחשבה שעורך דין יכול לעשות כסף. אבל זה לא תמיד נכון. מנגד, מהנדס מרוויח המון כסף בלי שום סיכון, ועוד כסף נוסף שיכול להגיע כתוצאה מאירועים לא צפויים", אומר ברדין, כשהוא מתייחס לתופעת הדור האבוד שתוארה בכתבת מוסף "כלכליסט", תופעה שבמסגרתה מיליוני ילידי שנות השמונים סובלים ממחסור במשרות מתאימות ומשכר וביטחון תעסוקתי נמוך.

"בכל ענף במשק מפטרים, אבל מפוטרי ההייטק מוצאים עבודה בקלות. מדברים על אבטלת הייטק אחרי גיל 40? זו אגדה. הגיל הממוצע בווייז עד ממש לאחרונה היה 40, ומרבית העובדים הראשונים היו מעל לגיל הזה. הבעיה היא שבישראל כל אחד רוצה להיות מנהל, אבל אצלנו בווייז אין היררכיה, כי כולם מדווחים לאמיר שנער (ממייסדי ווייז - מ"א, א"ג וג"ח) וכולם כותבים קוד, גם כאלה שכיהנו בעבר בחברות אחרות בתפקידים בכירים כסמנכ"לים או ראשי צוותים. מי שמגיע לראיון בווייז ומעוניין להפוך לראש צוות מבלי לכתוב לא יתקבל. המנהלים הטובים בהייטק, כולם יושבים ומקודדים כמו המתכנת הזוטר ביותר".

אבל כשאותם בוגרי 8200 רואים את ווייז, מתחשק להם להקים סטארט־אפ משלהם.

"אני חושב שהמכירה של ווייז תגביר את המוטיבציה של הבוגרים להצטרף לסטארט־אפים קיימים. הראינו שאפשר להצטרף לווייז, לקבל אופציות ובסוף לצאת מרוצים. מבנה ההון של מרבית הסטארט־אפים בישראל לא בנוי נכון, ואופציות לא קיימת, לצערנו, בתרבות המקומית. אפילו אנחנו היינו צריכים לשנות את מבנה התגמול של החברה בעת המכירה כדי שהעובדים יקבלו יותר בתוכנית ה־Retention (תכנית תמריצים שמתגמלת עובדים לאחר המכירה בתלות בתקופה בה נשארו לעבוד בחברה לאחר מכן - מ"א, א"ג וג"ח).

"ישראלים לא יודעים להעריך אופציות, אבל בארה"ב כל עובד שואל קודם כל כמה אופציות הוא מקבל. מה גם שהמס על האופציות בישראל נוח יותר: 25% לעומת 60% בארה"ב כמו על שכר רגיל. וזה לא כי ישראלים סקפטיים מטבעם, הם פשוט עדיין לא ראו חברים שלהם שהתעשרו בלעבוד בסטארט־אפים של אחרים, ולכן כולם רוצים להקים כאן סטארט־אפ משלהם, וזו הסיבה שאין כאן תרבות של חברות גדולות. ווייז היא דוגמה מצוינת לכך שאפשר לעבוד בחברה שלא אתה הקמת ולהרוויח. בארה"ב מקובל מאוד שעובד מספר 10 או 100 בחברה מרוויח מעסקאות מכירה, ויש לזה אימפקט משמעותי על השוק כולו".

חיפשו להתפשט למזרח, מצאו משקיע אסטרטגי

 

ווייז לא רק היתה האקזיט הראשון והגדול ביותר של לי בישראל, היא היתה ההשקעה הראשונה שלו בסטארט־אפ ישראלי. הקשר של לי עם עולם הסטארט־אפים הישראלי החל בביקור שערך בטכניון ב־2011 צוות הורייזונס של קרן ההשקעות הטכנולוגיות של לי. גלעד נוביק, אחד הישראלים הבולטים בקרן, ניסה להפגיש את סולינה צ'ו, יד ימינו של לי בהשקעות הטכנולוגיה ומי שהיתה מעורבת בכל השקעות הענק של הקרן, כולל השקעת הענק בפייסבוק, עם חברות הייטק ישראליות.

תחילה פגשה צ'ו 12 חברות ישראליות, ולאחר שהתרשמה מרובן, ביקשה להשקיע בחמש מהן. ווייז היתה הראשונה מביניהן. לאחר שפגשה את שלושת המייסדים אורי שנער, אהוד שבתאי ואורי לוין, ביקשה צ'ו להיפגש עם ברדין. "שעה לאחר מכן היא שאלה אותנו מה היא יכולה לעשות כדי להיכנס להשקעה בנו וסיכמנו את הפרטים בעל פה", הוא מספר.

"עצוב שהטכניון צריך להסתמך על תורמים סינים ולא ישראלים", אומר ברדין. "אבל במדינות כמו סין או ארה"ב יש תרבות פילנתרופיה שחסרה כאן. יורי מילנר (מיליארדר יהודי־רוסי שמנהל את חברת אחזקות האינטרנט הרוסית DST - מ"א, א"ג וג"ח) הקים עם מארק צוקרברג תוכנית תרומת מיליונים לסטודנטים לפיזיקה, וצוקרברג עצמו תרם 15 מיליון דולר לבתי ספר בניו ג'רזי.

"בארה"ב, בוגרי אונברסיטאות ממשיכים לתרום לאוניברסיטה לכל אורך חייהם. אבל בישראל זה חסר. אין כאן טייקונים שתורמים סכומי כסף כאלה ומתגאים בזה. עידן עופר עבר ללונדון ומיד תרם 25 מיליון דולר ללונדון סקול אוף אקונומיקס כי זה מה שעושים כשנכנסים לזירה הבריטית. למה הוא לא תרם את הכסף הזה לטכניון כמה חודשים קודם? בארץ משום מה לא ברור שאדם שיש לו יאכטה צריך גם בית ספר על שמו".

התרומה לטכניון, לדברי ברדין, נעשית לא מתוך פילנתרופיה גרידא. "לי לא יהודי ואין לו רגש מיוחד לישראל, את התרומות האלה הוא עושה בכל העולם. החשיבה שלו היא לטווח ארוך: הקבוצה שלו חושבת איך לשנות את סין ואת העולם לטווח ארוך למיליארדי אנשים בתחומים כמו רפואה, חינוך או מזון. בעוד ביל גייטס מקדיש את כל חייו כעת לפילנתרופיה, לי ממשיך בפעילותו הרגילה אבל פעיל בנדבך נוסף שהוא מכנה 'הילד השלישי', והיא פעילות שנועדה לגרום לשינוי בקנה מידה עולמי.

"קח לדוגמה את ווייז: אנחנו בישראל חושבים שפקקי התנועה בישראל הם הגרועים בעולם, אבל הם כאין וכאפס לעומת הפקקים בסין או בברזיל. לי וצוותו ראו את השינוי שווייז יכולה להוביל בעולם כולו מבעוד מועד. הם השקיעו בנו כשלא היה ברור אם נצליח או לא, ובדיעבד הם היו משקיעים נהדרים".

אחת הסיבות שווייז חיפשה לגייס כספים מהמזרח הרחוק היתה הרצון להתפשט למדינות אסיה, מהלך שלבסוף לא צלח. החברה לא הצליחה לחדור לשוק הסיני, אבל קיבלה את צ'ו, אחת מנשות העסקים המקושרות ביותר בעמק הסיליקון, לחבר המנהלים של החברה.

"אין דבר כזה משקיע סיני או אמריקאי", אומר ברדין. "יש משקיע טוב ופחות טוב. קרן הורייזונס מקושרת לחברות הענק של עמק הסילקון ומצליחה להיכנס להשקעה בחברות האלה לצד קרנות גדולות כמו קליינר פרקינס או סקויה. הם החלטיים מאוד, פועלים מהר ובזריזות, אבל מאופיינים בכך שאינם פועלים נגד היזמים, אלא תמיד בהחלטה אחת איתם, תופעה שבעבר לא היתה קיימת והיום הולכת ותופסת תאוצה בעמק הסיליקון. מחקרים אחרונים מראים שזו הדרך להשקיע בסטארט־אפ ולהשיג תוצאות: ללכת עם היזמים. ואת הפילוסופיה הזו מיישמות מיטב הקרנות".

"טיפ ליזמים: אל תוותרו על השליטה בחברה"

 

מתי הבנתם שיש לכם בווייז מוצר יוצא דופן?

"מהיום הראשון הבנו שיש לנו משהו ענק, אבל באותה נשימה שגם אין לנו כלום. מיד ראינו איך אנשים מתחברים למוצר בצורה אמוציונלית: אוהבים אותו או שונאים אותו, אבל מחוברים אליו רגשית, וזה דבר גדול מבחינתנו. אבל באותה מידה חיינו גם בפרנויה כל השנים האלה כי חשבנו שיהרגו את המוצר שלנו בכל יום ושמחר המתחרים יאכלו אותנו. לא עבר יום שלא ראינו מפה שמישהו יוצר בחלק אחר של העולם. תמיד היינו במירוץ להשיג קנה מידה גדול, לחדור לתודעה ולייצר איכות, ותמיד היה יכול לבוא מתחרה ולהכות בנו.

"כל שבוע היתה פאניקה נוראית: בהתחלה עבדנו עם שרתי הענן של אמזון שבאותן שנים התקשתה לייצר שירות איכותי, חשבו שלא נוכל לצמוח בענן, היו לנו תקלות קשות וחיינו בפאניקה שהכסף הולך ונשרף. ב־2010 התקשינו לגייס כסף, וקיבלנו סירוב מכל הקרנות, גם הישראליות, לגייס סיבוב המשך גם לפי שווי של 40 מיליון דולר".

ברגע האחרון, כשהחברה התקשתה לשלם משכורות, הגיע סיבוב הגיוס של קוואלקום ומיקרוסופט שבוצע לפי ההערכות לפי שווי חברה של 100 מיליון דולר. שנה לאחר מכן, באוקטובר 2011, גייסה ווייז 30 מיליון דולר לפי שווי חברה מוערך של כ־250 מיליון דולר מלי ומקרן קליינר־פרקינס. ברדין לא מתייחס לשווי החברה אבל טוען כי בישראל קיים לחץ להוריד את שווי החברה, שאינו קיים בשאר העולם.

מהן ההמלצות שלך ליזמים שמקימים היום חברה?

"אף פעם אל תוותרו על שליטה בחברה. חברות ענק כמו אורקל או גוגל עדיין נשלטות על ידי היזמים שלהם ומצליחות בזכות כך, ולמשקיעים הייתי ממליץ לשמר את כוחם של היזמים בחברה כי הם הרוח החיה שלה והם יפעלו לטובתה".

אם ווייז היתה מוקמת בארה"ב, היא היתה מצליחה יותר?

"אני פוגש יזמים ישראלים רבים שרוצים להקים את החברה בארה"ב, אמנם עם חברים מישראל ומשקיעים שהם ישראלים אבל מתגוררים בארה"ב. אני לא חושב שזה נכון, כי בישראל יש הבנה טכנולוגית מעולה שאין בשום מקום אחר. קח חברות כמו Uber, פורסקוור או אפילו פייסבוק, אלה לא חברות טכנולוגיות מובהקות אלא יותר חברות מוצר. חברה כמו ווייז היא ייחודית כי הצלחנו לבנות בה מוצר שימושי עם טכנולוגיה מאוד מיוחדת, והרבה אנשים שגייסנו לווייז לא יכולנו לגייס בארה"ב".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות