ביקורת אלבום: אמיר גבריאל והשותפים "אתמול כאן ומחר"

יש כאלה שמסרבים להתרגש מהשמועות על מותו של הרוק. אלבום הבכורה הזה הוא דוגמה טובה לכך שיש עדיין מספיק כישרונות חדשים בשוק הישראלי, שבהחלט יכולים לפרוץ קדימה - אם תיתנו להם סיכוי.

קהל היעד:

חובבי רוק ישראלי בסיסי וטוב.

דבר המבקר:

המוזיקאי אמיר גבריאל אחראי לאחד הרגעים הכי מצמררים שאי פעם הונצחו ביוטיוב. לפני כשנה הוא הפיק ערב מחווה מיוחד לגבריאל בלחסן. בסוף הערב הזה עולה בלחסן לבמה ומבצע עם גבריאל והשותפים את "בתוך הצינורות", יורה בעיניים עצומות את המילים הקשות למיקרופון ומפליא בסולו גיטרה. זו היתה הופעתו האחרונה.

אף שהמוזיקה של אמיר גבריאל והשותפים שונה מאוד מהעולם המוזיקלי המיוסר של בלחסן, יש גם קו מחבר, שהוא ללא ספק הקשר הרוקיסטי לתהפוכות הנפש. הפופ מדבר על שמחה, על אהבה. הרוק חופר פנימה, בתסכולים, בזעם, בדברים שלא נותנים מנוח. ואף שהאלבום של גבריאל ושותפיו הוא בסך הכל רוק קליט מאוד, מלודי ונעים להאזנה, מתחת לפני השטח רוחשים טקסטים על בדידות, חיפוש דרך ואהבה וגם שאלות על אמונה וגורל. "במוקדם או במאוחר / כל הקולות יחזרו, אעצום את עיניי / באמצע החיים / זרקנו את הכל / קראנו בספרים / איך צריך לגדול", הוא שר ב"לילות" היפה. לגבריאל, שכתב את כל המילים והלחנים, יש קול חם שמסתגל יפה למעבר בין שירים קצביים לבלדות רכות יותר כמו "חלום".

השילוב של הרכב רוק בסיסי של גיטרה (גבריאל ורונן רוזנברג), בס (ניר גונן) ותופים (אייל מאירי) לצד הצ'לו של גל זילברמן מייצר רגעים מוזיקליים יפים. כך למשל ב"זיכרון", שבמהלכו מצטרף בדואט גם הקול הנעים של הילי ילון. בסך הכל אלבום רוק שנוטה יותר לאטיות והרהור, ומספק כמה וכמה שירים שיישארו איתכם מהאזנה שנייה ושלישית.

שורה תחתונה:

אלבום בכורה מוצלח, חובבי רוק ישראלי ירגישו בבית (36 דק', פליי רקורדס).