חקר ביצועים: השבוע של הרב עובדיה יוסף, ברק אובמה ונפתלי בנט

הרב עובדיה - כוח שנסתר מהחילונים

לפני כ־15 שנה, במפגש מקרי, נישקתי את ידו של הרב עובדיה. עד אז, ומאז, לא נהגתי כך עם אף אדם. גם אז לא התכוונתי לעשות זאת, אבל הכריזמה שנדפה ממנו ויראת הסובבים אותו סחפו אותי. כשאני נזכר בזה, אין בי מבוכה. הוא באמת היה יחיד במינו, גדול דור. הביטוי הזה נשמע שחוק, אבל העובדה היא שגדולתו האמיתית של הרב עובדיה בתורה היא זו שהעמידה לו את קהל החסידים הנאמן והסוחף, אפילו אם חלקם השתאו לעתים לנוכח אמירותיו. הבעיה היא שהציבור החילוני אינו מתרגש מגדולה בתורה, והוא נשאר רק עם ההתבטאויות הבעייתיות. כך קרה שהרב עובדיה עורר הרבה מאוד רגש אצל כולם, לאורך שנותיו ובייחוד השבוע, אבל הרגשות היו שונים כל כך, עדות סוערת לעומק הפילוג.

אורי רוזביץ

הרב עובדיה יוסף | צילום: חיים צח

המרן שנלחם בבית המשפט

לרב עובדיה יוסף היו סיבות רבות לתעב את בתי המשפט. למשל, ריבוי ההרשעות של בכירי ש"ס, או פסק הדין שבו פסל אהרן ברק את האפשרות שהרב יכהן במקביל כמנהיג פוליטי וכדיין בבית הדין הרבני. לש"ס ולרב היה עניין לערער את אמון הציבור בבית המשפט העליון, שבימי השיא שלו, בשנות התשעים, קידם סדר יום ערכי שהיה לפעמים הפוך ממש מזה של ש"ס. נשיאו ברק נתפס אז כסוג של אדמו"ר, פוסק הדור אצל החילונים, בדיוק כפי שנתפס מרן בעיני מאמיניו. ברק ירד זה מכבר מהבמה, ועתה, עם תום עידן עובדיה, נותרו שני העדרים ללא רועה רוחני מובהק. ולא, שלמה עמר ואשר גרוניס זה לא אותו הדבר. ובכל זאת, בלי שני המאורות הגדולים האלה והסגידה להם, עוד קולות מגוונים יוכלו להישמע.

משה גורלי

ועדת הכספים נגד מחטפים

"העברות תקציביות" הן הבקשות של משרד האוצר להעביר כסף מסעיף אחד בתקציב השנתי המקורי לסעיף אחר. עד כה הן נחתו על ועדת הכספים, שנדרשה לאישור מזורז ושטוח, בבחינת חותמת גומי. עכשיו דרש יו"ר הוועדה ח"כ ניסן סלומינסקי לקבל את הבקשות הללו שבוע מראש, כדי להפסיק עם המחטפים ולאפשר החלטות מושכלות. זה צעד חשוב מאוד. אבל אי אפשר לעצור כאן. צריך לדרוש מהאוצר שקיפות לא רק מול חברי הוועדה. כשחברת הוועדה ח"כ סתיו שפיר ביקשה לקבל את החומר באימייל, סלומינסקי סירב מחשש שזה ידלוף לעיתונאים. שחלילה לא יקבלו את החומר ויטרחו לספר לציבור מבעוד מועד מאיפה האוצר לוקח מימון מובטח ואילו סעיפים הוא מנפח כך, עם הכסף של הציבור עצמו.

שאול אמסטרדמסקי

ניסן סלומינסקי | צילום: עמית שעל

מנכ"ל־על מתערב לממשל

מנכ"ל רשת בתי הקפה סטארבקס הווארד שולץ הגדיר השבוע את הפוליטיקאים האמריקאים "חסרי אחריות", וקרא לעמיתיו בעולם העסקי ללחוץ עליהם לסיים את סאגת התקציב ואת השבתת הממשל. לפני שנתיים שולץ כבר הכריז שהוא מפסיק לתרום למפלגה הדמוקרטית כי לדעתו הממשל נכשל בטיפול בתקרת החוב. בחודש שעבר, בעקבות סדרה של אירועי ירי המוני בארצות הברית, הוא ביקש מלקוחותיו לא להגיע לסניפי הרשת עם נשק. במקביל הוא מוביל פרויקט תרומות שמעודד יצירת מקומות עבודה בעסקים קטנים, וכבר גייס 100 מיליון דולר. גם אם הוא נראה לעתים נחרץ מדי, גם אם עמדותיו שנויות במחלוקת, שולץ סימן את עצמו כאדם שלא חושש לומר את דעתו ולהשקיע את כספו. בעולם של אנשי עסקים שבוחשים במחשכים, מאחורי הקלעים ובאמצעות לוביסטים, השקיפות והנחישות שלו חריגים וראויים להערכה.

תמר טוניק

הווארד שולץ מנכ"ל סטארבקס | צילום: בלומברג

הסכסוך בוושינגטון, שבוע שני

בעולם הנקי של הכלכלנים הכל פשוט. כשהמשק משגשג, הפעילות אפילו קצת רותחת, זה הזמן להעלות מסים וגם ריבית; כשההאטה בפתח, זה הזמן לשחרר את החגורה - ככה אפשר לייצב את מחזורי הגאות והשפל. בפועל הדברים נראים אחרת. אפילו הכלכלנים כבר מודים שהמודלים לא תמיד עובדים, ועכשיו הם נאלצים להודות שיש, ובכן, עוד איזה גורם בעייתי שיכול לשנות את כל התמונה: הפוליטיקאים. בכל העולם הם נוטים דווקא להוריד מסים בשנות השגשוג במקום להתכונן לשפל, או נזכרים לקצץ דווקא באמצע ההאטה, או מהנדסים, מסיבות של פוליטיקה קטנה ותו לא, משבר תקציבי מלאכותי שעלול להתגלגל לפיאסקו עולמי. השבועות האחרונים חושפים שוב את הנאיביות שבלב המודלים: הם מתיימרים להתבסס על קבלת החלטות רציונלית, אבל ממתי המציאות, ובעיקר קברניטיה, רציונליים?

אורי פסובסקי

השר דוהר על הבאז

קפה ב־5 שקלים. קפה, וקצת רעש בתקשורת. זה כל מה שהיה צריך כדי ששר הכלכלה ויו"ר ועדת השרים לענייני יוקר המחיה נפתלי בנט ימלא את תפקידו. הוא קפץ לשתות, הוא שמע מהבעלים על הקשיים הביורוקרטים, הוא "הורה על המקום לקבוע פגישה עם צמרת המשרד כדי לסייע בפתיחת סתימות ביורקורטיות", הוא הבטיח קבל עם ופייסבוק שכל חברה שתפעל להורדת מחירים תזכה לסיוע מיוחד ממשרדו. במקום להצטלם בבתי קפה ולהבטיח פגישות אישיות אקראיות, כדאי שבנט פשוט יעבוד. שיוודא שהסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים שהוא אמון עליה מטפלת בסתימות הביורוקרטיות באופן שוטף, ואולי אפילו כדאי שידאג לעוד תמריצים והקלות לבעלי החברות הקטנות, למשל על חשבון חברות הענק שמשלמות כל כך מעט.

ליאור באקאלו

נפתלי בנט | צילום: עמית שעל

נתניהו אין נגיד? נוח מתמיד

ראש הממשלה בנימין נתניהו ודאי לא תכנן את הפיאסקו סביב מינוי נגיד לבנק ישראל, אבל עם הזמן הוא הבין שזה יכול לשחק לטובתו. עד לפני שלושה חודשים הסתובב לו בין הרגליים נגיד בעל מוניטין עולמי שמדי פעם מתח ביקורת על מדיניות הממשלה, וכך גם סימן לציבור לאן להפנות את ההתמרמרות. עכשיו לנתניהו יש הרבה יותר מרחב תמרון, אם לא במדיניות עצמה אז לפחות באופן ההצגה שלה. כך קרה שנתניהו הצליח בשבועות האחרונים לנער מעליו חלק מאשמת משבר הנדל"ן, ודווקא בנק ישראל נהפך לאשם העיקרי. בקצב הנוכחי, נראה שהנגיד הבא יצטרך לא רק לגבש את המדיניות המוניטרית של ישראל, אלא גם לשקם את התדמית של הבנק, שנסדקת מיום ליום.

גלית חמי

תראו איזה יופי כאן. האבטלה בשפל, קרן המטבע מעריכה שקצב הצמיחה יהיה בשנה הבאה 3.3% (פחות מהשנה, ועדיין לא רע יחסית לשאר העולם), גביית המסים בסך הכל ממש בסדר, השינוי בשיטת המדידה של הפרמטרים הכלכליים הראה שהגירעון יהיה נמוך מהתחזית, ו"דו"ח פני החברה" של הלמ"ס מגלה שרוב הישראלים מרוצים מחייהם, ואפילו מהמצב הכלכלי. לרגע חשבתי שרק אני יוצא דופן, עם קניות בסיסיות למשפחה שהתייקרו ב־15% ויתרת החוב של המשכנתא שכמעט לא משתנה, לא משנה כמה אני משלם. ואז נזכרתי שזה לא רק אני, שמסביב הר החובות של משקי הבית גדל בקצב מפחיד. אז איך זה שהישראלים כל כך מרוצים? אה, הדו"ח מתבסס על נתוני 2011. מנהיגים יקרים, חובבי מספרים: דברו איתנו עוד שנתיים, אולי אז סוף סוף תגלו כמה רע מצבנו היום.

גולן פרידנפלד