חקר ביצועים: השבוע של טבע ופוגל

סרט תיעודי מצליח במפתיע

לפני שלושה שבועות עלה לאקרנים בארצות הברית הסרט "Inequality for All", ששמו הופך את ההבטחה האמריקאית הנודעת ל"צדק לכל". זהו סרט תיעודי בכיכובו של פרופ' רוברט רייך, לשעבר שר העבודה בממשל קלינטון, שמנסה לחקור מה קרה ב־30 השנים האחרונות שהוביל לשיא בחוסר השוויון ולמשבר הכלכלי הנוכחי. לא חומרים שמבטיחים שובר קופות, ובכל זאת הסרט, שזוכה להפצה מסחרית, מדורג במקום ה־28 ברשימת הסרטים הנצפים בארצות הברית ומושך עוד ועוד אנשים לצפות ברייך מפשיט את השיטה וקורא להם להפנות את הזעם ללחץ ציבורי להעלאת שכר המינימום, חיזוק העובדים, השקעה בחינוך ורפורמות בוול סטריט ומערכת המס. ההתקבלות המפתיעה שלו היא עדות מעודדת לתודעה המתעוררת.

קרן צוריאל־הררי

ארנדט - לא רק בגלל הסטייל

עיצוב תמיד היה דגל מרכזי של אפל - המוצרים, המבנה הפנימי שלהם, החנויות והתוכנות תמיד היו מוקפדים מאוד, והמעצב הראשי ג'וני אייב הוא אחד האנשים החזקים בחברה. לכן המינוי של אנג'לה ארנדט, מנכ"לית ענקית האופנה ברברי, למנהלת רשת החנויות (הפיזיות והווירטואליות) של אפל אינו זר לרוח החברה. אבל ארנדט לא גויסה לאפל בגלל טביעת הסטייל הייחודית שלה. ברברי בניהולה היתה חברה שהבינה נכון את עתיד הקמעונאות וצפתה לאחרונה ש"הגבולות בין ערוצי המכירות הפיזיים והדיגיטליים ייעלמו". גם אפל מבינה זאת, ומהכיוון השני, ולכן רוצה לחזק את החנויות. כאשר האייפון הוא סמל אופנה, והקמעונאות הישנה מתערבבת עם הטכנולוגיה החדשה - ארנדט באפל נראית כמו בחירה נבונה.

איתי שמושקוביץ

אנג'לה ארנדט

פאמה ושילר - ובכן, החיים מורכבים

"המבחן לאינטליגנציה מהדרגה הראשונה", כתב סקוט פיצג'רלד, "הוא היכולת להחזיק בראשך שני רעיונות מנוגדים ולהמשיך לתפקד". ועדת פרס נובל בכלכלה עברה את המבחן הזה בהצלחה השבוע, כשהעניקה את הפרס ליוג'ין פאמה ולרוברט שילר - מצד אחד ממציא השווקים היעילים שחושב שבועות הן מושג חסר משמעות ורגולציה היא חסרת טעם, ומצד אחר האיש שהראה שהשווקים הם לא רציונליים ושאיתר בהצלחה את שתי הבועות הגדולות של העשורים האחרונים. זאת ועוד: עבור פאמה, חלק גדול ממקצוע הפיננסים הוא חסר כל תועלת חברתית. מנהלי ההשקעות ממילא אינם מסוגלים להכות את השוק, ולכן אין שום הצדקה לשלם להם דמי ניהול גבוהים. עבור שילר, מקצוע המימון הוא דווקא שליחות עליונה והנדסה פיננסית היא מפתח לחברה טובה יותר. עכשיו תחזיקו את כל זה בראש ותנו לכלכלה לתפקד.

אורי פסובסקי

יוג'ין פאמה | צילום: בלומברג

המלכה משלמת מלא על דיור

משפחת המלוכה הבריטית הוציאה בשנת הכספים החולפת 33.3 מיליון ליש"ט, כ־2 מיליון יותר מהתקציב שלה. החריגה הרגיזה את בית המחוקקים, שמיהר לתחקר את היועץ הפיננסי של המלכה ועל הדרך חשף לא מעט פרטים עסיסיים על התנהלות הארמונות. למשל, שמערכת החימום בבקינגהם מיושנת מאוד וקרובה לקריסה. שהרכבת המלכותית לא שופצה מאז שנות השבעים. שבגלריית האמנות בבקינגהם מפוזרים דליים על הרצפה, כי התקרה דולפת. ובעיקר שמצבם של שליש מהארמונות "אינו משביע רצון" ומחייב שיפוצים שיעלו 50 מיליון ליש"ט. מערכות קורסות, בתים מיושנים ועלויות אדירות - מתברר שלפחות בכל הנוגע לנדל"ן, פני המלוכה כפני הממלכה.

תמר טוניק

מלכת בריטניה אליזבת' | צילום: רויטרס

קצב - אם לתמוך, אז באומץ

משה קצב הוא שקרן כי הכחיש כל מגע מיני, הוא טיפש כי דחה את הסדר הטיעון הנדיב שהוצע לו, והוא גם מטריד סדרתי. האם הוא אנס? קשה לפרט כאן את עילת הבקשה שהגיש השבוע למשפט חוזר, וקשה להעריך אם תתקבל. לא מעט משפטנים בכירים משוכנעים שנעשה לו עוול משפטי אמיתי, אך מסרבים להזדהות בשמותיהם. בעבר להתגייסות של בכירים כחיים כהן, דוד ליבאי, עזרא גולדברג, דיוויד וינר ועוד היה משקל מכריע בהחלטה להעניק לעמוס ברנס משפט חוזר. נכון, קל יותר להזדהות כתומך ברנס מכתומך קצב, אבל מי שמאמין שמשפט הוא גם צדק ושליחות חייב להביע את עמדתו בגלוי, גם אם יותקף וינודה. לא לטובת קצב, לטובת מצפונו שלו; לטובת הציבור, שחייב לשמוע גם עמדות שהוא לא ממש אוהב; ולטובת האפשרות שאדם, אפילו נקלה, לא יורשע אלא על מעשיו בלבד.

משה גורלי

זכות הערעור כעוד מס על הציבור

הממשלה רוצה להחמיר את הענישה של עברייני תנועה. נשמע מוצדק. אלא שעל הדרך היא רוצה גם להקטין את העומס על בתי המשפט, ולשנות את תקנות התעבורה באופן שפוגע בזכות הבסיסית של כל אזרח לערער על עבירה שיוחסה לו. על פי הצעת חוק בתמיכת שר התחבורה, כל נאשם בעבירת תנועה שרוצה להישפט יפקיד את סכום הקנס מראש, ואם בית המשפט לא יקבל את הערעור שלו - הקנס יוכפל. במילים אחרות, לאזרח יהיה הרבה יותר קשה ויקר להציג את גרסתו ולערער על קביעה של שוטרי התנועה. חיים זה לא יציל, שוויוני זה בטח לא, ואת המערכת היה הרבה יותר בריא לייעל עם יותר שופטים ומערכות מחשוב חכמות. אבל למה לעשות את זה אם אפשר לדרוש מהאזרחים לשלם יותר על זכות בסיסית.

נעמה סיקולר

טבע נפרדת ממאות עובדים

אחרי זעקות השבר על הפיטורים בטבע (ואחרי הכיבוס שהם עברו "בתיאום ההסתדרות") צריך קצת פרספקטיבה. להרחיב את המבט והזמן. בהחלט מצער שמאות שכירים ישלמו על טעויות ההנהלה. ואולם הבעיה של טבע עמוקה יותר. לא מדובר בחברה שהשוק שלה מחזורי ויתאושש בקרוב, לא מדובר בחברה צומחת שאו־טו־טו תשיק מוצר חדש שיכבוש את הצרכנים. מדובר בחברת ענק שהשגיאות שלה מבניות ובסיסיות. ללא דאוס אקס מכינה בדמות תרופת דגל חדשנית נוספת, לא מופרך להניח שעוד נראה את המנכ"ל ג'רמי לוין מודיע בשנים הקרובות על מכירה של חטיבות שלמות לחברות מתחרות. ההתייעלות הנוכחית היא רק ראשיתו של תהליך הרבה יותר ארוך וקשה.

סופי שולמן

ג'רמי לוין

עוד בונוס שערורייתי

"את השיעור הראשון בכלכלה קיבלתי מאבא שלי. הוא שאל אותי בילדותי אם אני יודע איך עושים חמאה מתנור. מובן שלא ידעתי, והוא אמר: 'זה פשוט. מוכרים את התנור וקונים חמאה'" - זה הטקסט שמופיע על כריכת הספר החדש של אהרון פוגל, יו"ר מגדל הפורש, שהשתכר יותר מ־40 מיליון שקל בעשור החולף אבל רצה עוד קצת. הנה השיעור הראשון בכלכלה שאני למדתי מפוגל: איך מקבלים מענק פרישה מוגדל של 1.5 מיליון שקל בדיעבד ובניגוד למדיניות התגמול של החברה? מוכרים את העקרונות ומאשרים בונוסים שערורייתיים בגופים שאחראים לאישור הבונוס שלך. מתברר שבשמש המשוגעת של שוק ההון, גם כשאתה מסתובב עם חמאה על הראש זה רק עושה לך יותר נעים בגב.

שאול אמסטרדמסקי