שתיקת הכלובים

במהלך הצלילה אל תוך כלוב הדגים, כשסביבי כמה עשרות אלפי עיניים, זימים וסנפירים בתצוגת מחול ספקטקולרית של שחייה צורנית, אני מבין פתאום איך מרגיש כריש שנקלע לכלוב כזה - כמו שועל בתוך הכרם, עם הרבה יותר דגים ממה שהבטן יכולה להכיל, וסיכוי קלוש לצאת משם בכוחות עצמו.

בחודש שעבר נגס כריש כזה באחד מעובדי כלובי הדגים מול חופי אשדוד, וזרע פאניקה ציבורית. עד שהתבררו לאשורם פרטי האירוע כבר הספיקו כמה מומחים להגיד "אמרנו לכם" ו"הכתובת היתה על הקיר" ולהתריע ממאות כרישים שיפשטו על חופי ישראל בגלל כלובי הדגים, שהוקמו בים התיכון לאחר שמחאה ציבורית הביאה לסגירת הכלובים בים סוף. תסריט האימים הזה מוכר זה שנים: חוות גידול הדגים הימיות מושכות אליהן כרישים, הכרישים לומדים לקשר בין נוכחות של בני אדם לבין מזון - והופה, תכף יהיו לנו כאן כרישים שטורפים גולשים בחוף הילטון בתל אביב. אלא שלתסריט הזה אין אחיזה במציאות. אותו כריש באשדוד אכן השאיר למגדל הדגים המסכן מזכרת כואבת ומכוערת, אבל תקיפת כריש במובן של לוע עמוס שיניים שמגיח במפתיע מן המצולות ונוגס באדם תמים לא התרחשה שם. הכריש נגס בידו של עובד שעסק בהוצאתו מתוך כלוב עמוס בדגים. היו אפילו כאלה שהתבדחו שלא מדובר בכריש שתקף אדם, אלא דווקא באדם שתקף כריש.

כלובי הדגים מול חופי מכמורת. "הכרישים חיים על תפריט מגוון, אין להם אינטרס לאכול רק דניסים, אבל אם המזון מסביב מתמעט הם אוכלים את מה שיש" | צילום: גידי שפרוט

את עדי ברש (35) זה לא מצחיק. בימים אלה היא מסיימת את עבודת המאסטר שלה באוניברסיטת חיפה בנושא מיפוי אוכלוסיות הכרישים לאורך החוף בישראל, בניסיון להבין מה מביא אותם דווקא למקומות מסוימים. עובדים מהכלובים באשדוד פנו אליה עוד לפני התקיפה האחרונה ואמרו לה שהכרישים מפריעים לעבודתם, היא מספרת. "הכרישים נמצאים מסביב לכלובים לאורך החורף כבר שנים, רק שבתקופה האחרונה הם נמצאים שם לאורך כל השנה, במספרים הולכים וגדלים, ובקרבה גדולה יותר לעובדי החווה".

ויש ממה לחשוש? מדובר בכרישים תוקפניים?

"זה כמו לשאול אם כלב נחשב חיה תוקפנית. גם אם תמשוך לכלב הכי נחמד בזנב הוא עלול להסתובב ולתת לך ביס. רוב הכרישים שיש סיכוי לפגוש פה הם כרישי סנפירתן שאוכלים סרטנים וחלזונות, יש כמות קטנה של כרישים עפרוריים, ובאזור אשדוד ואשקלון יש פטישנים שהם, אולי, בנסיבות מסוימות, מסוכנים".

ומה עם כל הדגים שבכלובים? הכרישים לא מעוניינים בהם?

"הכרישים חיים על תפריט מאוד מגוון, אין להם שום אינטרס לאכול רק דניסים, אבל אם המזון מסביב מתמעט הם הופכים לאופורטוניסטים, נשארים קרוב לצלחת ואוכלים את מה שיש".

וזו אולי הבעיה הגדולה מכולן - אבל גם התקווה לעתיד. נוכחותם של הכרישים סביב כלובי הדגים עשויה להיות חוליה נוספת בתגובת השרשרת להידלדלות הדגה בים התיכון ובימים ובאוקיינוסים בעולם בעקבות דיג אינטנסיבי מדי במשך שנים. אבל מה שיפה בסיפור הזה הוא שאם כלובי הדגים יצליחו להקטין את הדיג של דגי־ים פראיים למאכל אדם, עוד יש סיכוי שמאגרי המזון של הכרישים יתחדשו, והכרישים יניחו לעובדי החוות לנפשם. בינתיים, עד שזה יקרה והמערכת האקולוגית תתאזן, ייאלצו עובדי חוות הדגים להמשיך לצאת מדי בוקר לצלילות כשהם מודעים לעובדה שבמרחבים הכחולים של המערב הפרוע שמסביבם שורצים כרישים.

***

חוות הדגים, או כלובי הדגים, עלו לתודעה הציבורית בעקבות מאבק ארוך שנים שניהלו הארגונים הירוקים נגד מפעיליהם במפרץ אילת. ב־2009, אחרי סגירת הכלובים בעיר הדרומית, ירדה תפוקת החקלאות הימית בישראל מ־3,000 טונות בשנה לכ־1,000 טונות בלבד, אבל ב־2012 כבר יוצרו בחוות שהוקמו בים התיכון כ־2,000 טונות, ומגמת העלייה נמשכת. "צריכת הדגים בישראל עומדת על כ־75 אלף טונות בשנה, ורוב הצריכה מסופקת על ידי יבוא של דגים קפואים ממדינות זרות", אומר נועם מוזס (55), מנהל תחום חקלאות ימית באגף הדיג וחקלאות המים של משרד החקלאות. "הייצור המקומי מספק פחות משליש מהצריכה הכללית - כ־20–25 אלף טונות, מתוכם כ־2,000 מדיג, כ־17–18 אלף בחקלאות מים פנימיים, שזה בעיקר בריכות דגים, וכ־2,000 טונות בחקלאות ימית". בשורה התחתונה, נכון לסוף 2013, רק כ־3% זעומים מכלל צריכת הדגים בישראל מיוצרים בחוות הדגים הימיות, אבל מוזס צופה כי בעתיד תוכפל ואף תשולש כמות זו.

הוצאת דגים מהכלובים לשיווק. נקודת האיזון הכלכלית של חווה בארץ היא סביב 400 טונות דגים בשנה | צילום: גידי שפרוט

שבוע אחרי אירוע "תקיפת הכריש" באשדוד אני יושב בירכתי סירת העבודה של חברת לב ים, שמתפעלת חוות כלובי דגים ניסיונית שלושה ק"מ ממערב לחוף מכמורת. בימים אלה העובדים עוסקים בהכנות לקראת סערות החורף ההולכות וקרבות, ועל העבודה מנצח המנכ"ל איתי לוינגר (40), רואה חשבון שפרש ממשרת מנהל כספים לטובת ניהול חוות הדגים, לאחר שהבין שבוער בו הצורך לייצר מספרים ולא רק לבחון אותם מבעד למסכי המחשב. "את הדג הראשון הכנסנו באוקטובר 2011 - כלוב אחד שהניב כעבור כשנה 70 טונות דגים. חורף 2012 היה מאוד קשה, עם 13 סערות, ושרדנו אותו יפה, אז לקראת החורף האחרון הכנסנו עוד שני כלובים". אלא שבתחילת ינואר 2013 באה סערה ארוכה, וכשהיא שככה גילו לוינגר ועובדיו שאת הנזק הגדול לא גרמו פגעי מזג האוויר אלא דווקא אורחים אחרים. "הגענו לכלובים אחרי הסערה ומצאנו המון חורים אליפטיים בגדלים שונים. מבעד לחורים השתחררו כמה עשרות טונות של דגים, אבל לא מצאנו אפילו דג מת אחד ברשת או בסביבתה, והרשת שנקרעה לא נתלתה מהחור, היא פשוט נעלמה. מומחי כרישים שבחנו את הצילומים אישרו לנו שאלו סימני נשיכה".

הביקור הזה של הכרישים בתחילת השנה נגס נתח עצום מהשלל השנתי של חוות הניסויים הקטנה. "נקודת האיזון הכלכלית של חווה כזאת בארץ היא סביב 400 טונות דגים בשנה. השנה תכננו לגדל כ־180 טונות דגים ונשארנו עם משהו כמו 50". כך, ביובש של אדם שמתורגל בניהול ספרים, מתאר לי לוינגר את פגיעת הכרישים. "אנחנו עומדים מעל בור תקציבי של 7 מיליון שקל".

כשהוא אומר "אנחנו" הוא מתכוון למשקיע העיקרי בחווה, ד"ר שמואל לוינגר, רופא עיניים ובעל רשת מרכזים רפואיים הנושאת את שמו, לרשת שיווק השקמה של רמי לוי שמושקעת ב־10% מהפרויקט, לעצמו ולשני משקיעים נוספים: עידן בן שטרית ותומר לוי. אם הניסוי במכמורת יצליח, החבורה הזאת תיגש למכרז שמשרד החקלאות אמור לפרסם במהלך השנה הבאה ותנסה לזכות בחלק מהשטח שהוקצה לחקלאות ימית כ־12 ק"מ ממערב לחופי אשדוד, לא רחוק מהמקום שבו נמצאת החווה שבה ננשך העובד. אז, כך מקווים כולם, העסק ייצר לא רק צרות אלא גם כסף.

***

הסירה עוגנת לצד ארבעה חישוקי ענק שצפים על פני המים. בינתיים אין רמז לכלובים או לדגים, אבל כל זה ישתנה ברגע שאכניס את הראש אל מתחת למים. מי שמכיר את השממה התת־ימית שבדרך כלל שוררת כאן יופתע לטובה. מסביב לחווה חגים אלפי דגים, צדים כל חלקיק מזון שנשטף עם הזרם. הדגים האלה הם טרמפיסטים על נווה המדבר שמייצרים כלובי הדגים בים הפתוח, והם אוכלים אפילו את ההפרשות של דגי הדניס - הכוכבים האמיתיים של האופרציה. אלו מתגוררים בהמוניהם מעבר לרשת, ואפשר לראות אותם מבעד לחורים הרחבים.

כל כלוב מכיל כמה עשרות טונות של דגים בשלבים שונים של חייהם: יש כלוב של בוגרים שכבר מוכנים לשיווק, בכלוב אחר שוחים דגים במשקל של כ־120 גרם כל אחד, ויש גם כלוב קטן שבו שוכנים הדגים הצעירים. הכלוב עצמו הוא מין כדור רשת עצום שתלוי בתוך המים, מתוח ומאובטח בחבלים למערכת של מצופים ומשקולות. קודקודו התחתון של הכלוב מגיע לעומק 14 מטר, ומעליו צף החישוק השחור ששומר על מתיחה היקפית. בימי החורף עובדי החווה מורידים את הכלוב עמוק יותר כדי למנוע טלטול אגרסיבי של הדגים בגלי הסערות ולהקטין את החשש מהיתקלות בבולי עץ או פסולת ים אחרת שהסערה מסיעה. השנה תעטוף את הדגים בעונת החורף גם רשת נוספת, שאולי תרחיק מהם את הכרישים.

צוות העובדים המיומן מתארגן במהירות. המשימה הראשונה היא לרדת אל הכלובים לבדיקת שלמותם ולהאכלת הדגים. חנוט בתוך חליפת צלילה אני מצטרף ליונתן ברק, מנהל העבודה, לסיור במעמקי החווה. אנחנו מעמיקים אל מתחת לכלוב הרשת, ויונתן מצביע על כיס קטן בנקודה הנמוכה ביותר בכלוב. כאן מתרכזת הסחורה שבשבילה באים הכרישים - הדגים המתים מתנקזים לשק הזה, שדרכו מוציאים אותם אל מחוץ לכלוב. אני מביט סביב ואין זכר לכריש. מצד שני גם אין דגים מתים. אחד הפתרונות שנמצאו יעילים לבעיית הכרישים הוא מציאת דרך לסלק את הדגים המתים באופן נקי ולא להניח להם לשקוע אל הקרקעית שמתחת לכלוב.

בנקודה מסוימת יונתן נעצר ופורם במשך דקות ארוכות סדרת קשרים. אחר כך הוא מסמן לי להתקרב, פותח חריץ בדופן הכלוב ומדגים לי איך להיכנס פנימה. בחיים לא חשבתי שדבר כזה אפשרי, לצלול בתוך כל כך הרבה דגים. התנועה בתוך כדור הרשת רחב הידיים בלתי נתפסת, מופע אדיר וקליידוסקופי שכל כולו הרמוניה. 16 טונות דגים מתמרנים את קשקשי הכסף שלהם בתוך הכלוב כגוף אחד, מסתירים וחושפים את קרני השמש שחודרות מבעד לכמה מטרים של כחול. הלב קצת נחמץ אל מול היופי המטמטם הזה כשברקע מרחפת הידיעה שיום אחד ייפסק המחול הנפלא והדניסים המוכשרים, אם לא ייפלו קודם קורבן לכריש מזדמן, ימצאו את עצמם מאכלסים צלחות. אנחנו הרי מעדיפים לא לדעת איך האוכל שלנו נוצר, לא אוהבים לקרוא לו בשמו, משתמשים קבוע במכבסת המילים שהופכת פרה לבשר אדום, תרנגולת לשניצל. תשאלו מלצר במסעדת דגים והוא יספר לכם שהבקשה הכי שכיחה של לקוחות זה דג בלי עצמות או דג בלי עיניים. אנחנו לא אוהבים שהאוכל שלנו מיישיר אלינו מבט מאשים. אבל הדניסים שמתערבלים עם הזרמים בתוך הכלוב הם יבול חקלאי, שבבוא היום יגיע גם תורם להפוך מלהקה מרהיבה לסחורה בשוק. אם זה יפחית את לחץ הדיג על הים שלנו ואולי יעזור להציל משהו ממה שנשאר בו, דיינו. בינתיים, את החורף הקרוב הם יבלו במים הקרים והבטוחים יחסית שמתחת לסערות.